אבי הראל: על רוצח בשגגה, גואל דם וענישה

[בתמונה: על רוצח בשגגה, גואל דם וענישה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Pete Jelliffe לאתר flickr]

[בתמונה: על רוצח בשגגה, גואל דם וענישה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Pete Jelliffe לאתר flickr]

מנהג גואל הדם אינו מוסרי ואינו ראוי. אולם היות והיה מושרש עמוק בתודעת האומה קשה היה לאוסרו בין לילה. התורה אמנם התירה את גאולת הדם אולם המציאה לו תחליף הוגן בדמותה של עיר המקלט, לשם גולה הרוצח בשגגה עד מותו של הכהן הגדול.

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת מסעי', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 24 ביולי 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת מסעי בסוף ספר במדבר, מופיע דיון ארוך אודות רוצח בשגגה. מה היא הגדרתו של רוצח בשגגה על פי המקרא? מדוע הוא אינו נידון בבית דין כרוצח רגיל, שהרי, גם במקרה זה הוא נטל את נפשו של רעהו?

הרמב"ם מפרט את דינו של רוצח בשגגה כדלקמן:

"הלכה א. שלושה הם ההורגים בלא כוונה. ב. יש ההורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו "ואשר לא צדה..." ודינו שיעלה לערי המקלט וינצל... ג. ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות; ואם הרגו גואל הדם – נהרג עליו. ד. ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור, אין גלות מכפרת לו ואין ערי המקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא את המחויב גלות בלבד; לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והורגו – פטור... ו. כיצד? הזורק אבן לרשות הרבים והרג... הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין ואחר כך יזרוק...

[בתמונה: פסלו של הרמב"ם... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr][בתמונה: פסלו של הרמב"ם... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr]

י"ב. מי שהיה דולה את החבית להעלותה לגג ונפסק החבל ונפלה על חברו והרגתהו; או שהיה עולה בסולם ונפל על חברו והרגו – פטור מן הגלות, שזה כמו אנוס הוא, שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא; אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חברו והרגתהו; היה יורד בסולם ונפל על חברו; היה מעגל במעגלה ונפלה על חברו והרגתהו – גולה... שהרי דרך נפילה מצוי ברוב המקרים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה והואיל ולא זירז עצמו ולא תיקן מעשיו יפה בשעת ירידה – יגלה". (רמב"ם, משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ו').

לפי דברים אלה, רוצח בשגגה הוא אדם שנטל את נפש חברו ללא כוונת זדון, במקרה של אונס שלא היה ניתן למנעו. ברם, כאשר מעשהו קרוב למזיד, בהתרשלות קשה במעשיו, הוא נידון כרוצח רגיל.

כאמור, רוצח בשגגה חייב להימלט לעיר מקלט בגין מעשהו, אחרת גואל הדם של הנרצח ירדוף אחריו ויהרגהו. מדוע המקרא מכניס למסגרת הנורמטיבית את המנהג הקדום של גאולת הדם? האם לא היה נכון יותר ומוסרי יותר להוציאו מספר החוקים היהודי?

שמןאל דוד לוצאטו

על כך אומר שמואל דוד לוצאטו (ראו בתמונה משמאל; שד"ל, משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים בפדובה, באיטליה, 1800 - 1865), על אתר, את הדברים הבאים:

[תמונתו של שד"ל - שמואל דוד לוצאטו היא נחלת הכלל]

"... והנה בדורות הראשונים, בטרם יהיו העמים מסודרים תחת מלך ושרים ושופטים ושוטרים, הייתה כל משפחה נוקמת נקמתה ממשפחה אחרת, והקרוב יותר אל הנהרג היה חייב לנקום מיתתו. והתורה העמידה שופטים ושוטרים ונטלה הנקמה מיד היחידים, ומסרה אותה לכל העדה. והנה כשהייתה הרציחה בזדון, ייתכן להשקיט את הגואל, כי יאמרו לו: הנח להם לשופטים, הם יחקרו הדבר, ואם בן מות הוא ימיתוהו; אבל כשהייתה ההריגה בשוגג, לא היה אפשר להשקיט את הגואל, ולהכריחו לראות מי שהרג את אביו נשאר ללא עונש, כי היה נראה לו וליודעיו כאילו אינו אוהב את אביו; מאחר שאינו נוקם את נקמתם.

והדעת הזאת לא היה אפשר לעקור אותה בבת אחת, וראתה החכמה האלוהית שאם יהיה גואל הדם נענש מיתה בנקמו את קרובו הנהרג בשגגה, עדיין לא ימנעו כל הגואלים ולא רובם מעשות נקמת קרוביהם, ועל ידי זה ירבו הנהרגים ללא תועלת, וגם יגדל הצער והנזק במשפחה אחת, כי אחר שקרה לה המקרה הרע שנהרג אחד מאנשיה בשגגה, עוד יהיה אחד מהם נענש מיתה על שנקם נקמת אחיו; גם איננו רחוק שבשעה שיהיה הגואל יוצא ליהרג – יתקומם העם על השופטים וירבו קלקול באומה. לפיכך מה עשתה התורה? הניחה זכות לגואל לנקום מיתת קרובו, אבל קבעה מקום מקלט לנוס שמה הרוצח, ולא יוכל הגואל לבוא שם ולהרגו".

הנה כי כן, מנהג גואל הדם אינו מוסרי ואינו ראוי. אולם היות והיה מושרש עמוק בתודעת האומה קשה היה לאוסרו בין לילה. התורה אמנם התירה את גאולת הדם אולם המציאה לו תחליף הוגן בדמותה של עיר המקלט, לשם גולה הרוצח בשגגה עד מותו של הכהן הגדול.

מה העיקרון של עיר המקלט? והאם מדובר בענישה?

מפסוקי המקרא אין על כך שתובה חדה. ברם, בספרות חז"ל רואים זאת כסוג של ענישה שתיקון רוחני בצידה.

ערי הלוויים - הנמנות בספר במדבר פרק ל"ה - שימשו כערי מקלט. ההימצאות בחברתם של אנשי רוח ואנשי חינוך, מהם שעובדים לעתים מזומנות במקדש, הייתה מצע ובסיס טוב לתיקון תכונות ומידות לא טובות שהתגלו אצל הרוצח בשגגה.

יש כאן ממד מובהק של כפרה, אך בעיקר חיבור לחברה, המוכשרת ומוכנה לקלוט את הרוצחים בשגגה, ולסייע להם להשתקם. עיר המקלט לא באה רק כדי להציל את הרוצח בשגגה מפני גואל הדם, אלא גם שהרוצח בשגגה לא יתרסק מנטלית בגין מעשהו. היות והוא גרם למעשה חמור, הוא מצר ומתייסר, אבל השאיפה של המקרא היא לשקמו ולהחזירו לחיים נורמליים .

כיצד  התיקון הרוחני של רוצח זה מתבצע הלכה למעשה? הדבר בא לידי ביטוי עז בקביעה הבאה: "רוצח בשגגה גולה לבדו, אך לא כך תלמיד שרצח בשגגה (בבלי, מסכת מכות, דף י' ע"א). כלומר אותו רוצח בשגגה גולה לעיר המקלט עם רבו, שימשיך ללמדו ערכים ומוסר.

עיק מקלט

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Daniel Jolivet לאתר flickr]

אחרית דבר

רוצחים בשגגה נדרשים לעבור שיקום מוסרי מעמיק. יש להרגילם להתנהג בדרך אחראית ומוסרית, ולתת דגש בהתחשבות בזולת ובחיי האחר. לא תמיד הענישה המקובלת בימינו, של רוצחים בשגגה (כדוגמת - מאסר, שלילת רישיון נהיגה, פיצויים) מחוללים מהפך נפשי ותודעתי אצל מי שקיפד את חייו של האחר, אפילו בשגגה. העונשים הללו אמנם מרתיעים, אבל אין הם מהווים תהליך תודעתי עמוק של שיקום ותיקון המוסר האישי. רק לאחר מהפך זה, ראוי הרוצח בשגגה לחזור לחיק החברה אותה עזב.

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת מסעי', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

  • ורהפטיג, א. "ערי מקלט בימינו", ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלון שבות תשמ"ט, עמודים 263‑275.
 

2 thoughts on “אבי הראל: על רוצח בשגגה, גואל דם וענישה

  1. Pingback: פרשת מסעי באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי הראל: שמיטה, יובל, ריבית ודילמות מוסריות - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *