אבי ברוכמן: אסירים עולים הרבה כסף…

 

האסירים והכסף 2

[צילום תמונת האסיר מימין: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jennifer Mathis לאתר flickr; התצלום משמאל: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Tax Credits לאתר flickr]

אבי ברוכמן

ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק

*  *  *

הידעתם כי מניעת חזרה של אסיר לפשע חוסכת למדינה 3.1 מיליון שקל? זוהי כותרת של מאמר מעניין של חרותי-סובר ובסול בעיתון דה-מרקר. מתברר, ששרות בתי הסוהר, בהובלת הנציבה החדשה רב גונדר עופרה קלינגר, מוביל מהלך מעניין יחד עם אמיר לוי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר. במסגרת מהלך זה "החליט האוצר להניף את דגל השיקום כאינטרס חברתי - כלכלי ראשון במעלה, ולתקצב אותו כפי שלא תוקצב בעבר - תוך פיתוח דרכי חשיבה ופעילות חדשנית בנושא."

אומרת הנציבה: "בישראל מדגישים כליאה ואכיפה, אבל שוכחים את הצד השני של המשוואה - מי שנכנס לפה גם יוצא, ומה אז? שעורי החזרה לכלא עולים לכולנו כסף רב, ועד היום לא ניתן דגש לפתרון."

מנגד, משרד האוצר עשה עבודה מקיפה בשנה האחרונה, ומצא כי כלל התועלת ממניעת חזרה של אסיר בודד לפשע - כולל שובו למעגל העבודה, חיסכון במתקני כליאה, מניעת נזקי הפשיעה ועוד - הוא 3.1 מיליון שקל בערך מהוון. כלומר, באם המדינה הייתה מצליחה להוריד באופן קבוע 1000 אסירים ממצבת האסירים (מתוך כ-12,000 אסירים ועצורים פליליים הכלואים בישראל), היו נחסכים למדינה כ-3 מיליארד שקל. עלות אחזקתו של אסיר אחד בכלא נאמדת בכ-130,000 ₪ בשנה, כאשר, אחוז המועדות הממוצע (אסירים חוזרים) עומד על 41.3% בממוצע.

במאמר מעניין, שפרסמו שני החוקרים האמריקאים דורלוף ונאגין (2011), הם מתארים את המספרים העצומים של האוכלוסייה במתקני הכליאה בארה"ב. בשנת 1972, עמד אחוז האסירים ל-100,000 באוכלוסייה על 96 אסירים. מספר זה קפץ ל-504 אסירים ל-100,000 באוכלוסייה הכוללת. עלויות המאסר בארצות הברית זינקו מ-9 ביליון דולר בשנת 1982, ל-69 ביליון בשנת 2006, עלייה של 660% (נכון לזמננו, 2.3 מיליון אסירים כלואים במתקני המאסר בארצות הברית). החוקרים הגיעו למסקנה, שיש לצמצם בצורה דרמטית את מספר הכלואים, לצמצם בעלויות המאסר, וחלק מהתקציב שיחסך יועבר לארגוני המשטרה שהם, לטענתם, משפעים יותר על הפחתת פשיעה והגברת תחושת הביטחון של הציבור. במאמר זה תמכו עם מאמרי תגובה של פרופ' דויד וייסבורד, ושל ויליאם ברטון, מפכ"ל משטרת ניו יורק.

הדילמה הזאת של עלויות המאסר, שגדלו ותפחו בשנים האחרונות; מול מטרות הענישה והאפקטיביות שלה, הינו נושא שמתחבטים בו במדינות רבות. בשנים האחרונות ישנם דיווחים על רפורמות במדינות שונות:

  • למשל בהולנד, נסגרים בתי כלא מחוסר שימוש, בעקבות הרחבת האפשרות לשיקום עבריינים בקהילה (חרותי-סובר ובסול, 2016).
  • בשבדיה הופעלה רפורמה במערך הכליאה, שצמצמה את מספר האסירים מ-5,700 אסירים בשנת 20,04 לפחות מ-4,000 בשנת 2015, מה שהביא לסגירת בתי כלא (Erwin , J ,2014ׂ ׂ).
  • בצרפת, באוגוסט 2014 עברה רפורמת ענישה בחקיקה הצרפתית. עיקריה של הרפורמה נעוצים במדיניות, שמטרתה המוצהרת היא הקטנת מספר האסירים. זאת, מתוך מחשבה שעונש המאסר יקר ולא יעיל, ואין להשתמש בו אלא מחוסר ברירה וכמוצא אחרון. על רקע זה בוטלו עונשי המינימום - שהיו קיימים קודם לכן במדינה - ולשופטים ניתן שיקול דעת לגביהם. בנוסף, כתחליף לעונש המאסר ניתנו לשופטים אפשרויות ענישה ופיקוח אחרות. מהתקופה הקצרה יחסית של יישום הרפורמה, ניתן לראות שאין החמרה בפשיעה כפי שצפו המתנגדים לה (טננבאום וסופר, 2015).

עופרה קלינגר - והשיקום איפה...

[התמונה המקורית מהאתר Saloona; לא אוזכר שם הצלם]

ואצלנו, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, עמדה בראש צוות מקצועי שחקר ובחן את נושא מדיניות הטיפול והענישה באסירים ופרסמה בנובמבר 2015 את סיכום ממצאיה. הועדה קובעת כי ענישה מחמירה לא בהכרח מרתיעה עבריינים, ומקשה על שיקום עתידי. זאת, בשל התפתחות נורמות עבריינות בכלא. מן הידועות הוא שהכלא הינו בית הספר הטוב ביותר לעבריינות. מכאן, ממליצה דורנר לפעול כמו במדינות אחרות שביצעו רפורמות, ולהרחיב את אופציות השיקום בקהילה.

בכנס אקדמי שנערך לפני שבוע במכללה האקדמית אשקלון, על ממצאי ומסקנות ועדת דורנר (2015), עלתה ברוב הדיונים והמחקרים שהוצגו הגישה של אימוץ מסקנות הועדה, תוך השקעה בשיקום ובשינוי מדיניות הענישה: פחות עונשי מאסר ויותר תחליפי מאסר, כשהמושג של ענישה קהילתית עלה על ידי חלק מהחוקרים. פרופ' אפרת שוהם, סגנית ראש המחלקה לקרימינולוגיה וראשת התכנית לתואר שני, הנה בין החוקרים המובילים, ביחד עם פרופ' דויד ויסבורד ואחרים, מחקר אורך של כלל תכניות השיקום בשב"ס. היא הציגה נתונים שנמצאו במחקר הערכה, על תהליך שיקום של עברייני מין במסגרת "בית התקווה".

מרצה אחרת בכנס, ד"ר רותם אפודי, ראש תחום מחקר והדרכה ברשות לשיקום האסיר, מסרה כי החציון של תקופת המאסר בישראל הינו 13 חודשים, כלומר, עונשם של מחצית מהאסירים בבתי הכלא בישראל נקבע לעד 13 חודשים. זו תקופה קצרה יחסית, שבה קשה להעביר תכניות שיקום אפקטיביות. התקציב של חינוך, טיפול ושיקום בשב"ס עומד על כ- 450 מיליון ₪. חלק חשוב ומרכזי בתחום השיקום נעשה על ידי הרשות לשיקום האסיר.

תחום מעניין שעלה בכנס הוא בתי משפט קהילתיים (Community courts(ראו בתמונה למטה). מי שמובילה את הנושא בארץ היא ד"ר דניאלה בייניש. בישראל פועלים כיום שני בתי משפט קהילתיים כפיילוט, בבאר שבע וברמלה. תחום זה פועל בארצות הברית כבר משנות ה-2000. לדברי ד"ר בייניש, "הרעיון פשוט: עבריינים פלילים בתחומי הסמים, רכוש ודומה, מגיעים לבית המשפט. אפשר לכלוא אותם לפרקי זמן קצובים, ובכלא לא רק שיגבר העומס, הם גם ילמדו עקרונות חיים שאנחנו לא מעוניינים בהם. בית המשפט הקהילתי הוא בית משפט לכל דבר. יש בו שופטת, נציג תביעה וסנגור. עם זאת, הדיון באולם אינו נסוב על העבירה והעונש, אלא עוקב אחרי תכנית שלמה, הוליסטית, שאליה נכנס מי שעבר את העבירה. התכנית נעשית עם גורמי רווחה, ומאפשרות להגיע לשורשי הבעיה שגרמה העבירה. למשל, אם העצור גנב כי הוא מכור לסמים או סובל מעוני קיצוני או מובטל - בכל התחומים האלה ניתן לסייע לו בתוך הקהילה. התכנית מתנהלת כך, שאחת לפרק זמן קצוב מגיע לבית המשפט עבריין, שהתיק הפלילי שלו הוקפא, ויחד עם כל הגורמים המטפלים בו מדווח על מצבו. כל אותו זמן ברור לו, שאם ימעד הוא חוזר לאותו אולם בית המשפט, ויקבל את עונשו על פי דין. בצורה כזאת אנחנו מייצרים תמריץ לקבל את הפתרון ולדבוק בו, במקום לשוב לעבריינות." (התהליך בשפה המקצועית מכונה המרה (Diversion, והופעל אצלנו ביוזמתו של עמיתנו ד"ר פיני יחזקאלי, בתחום עברייני אלימות במשפחה ונפגעי סמים).

נתונים שהציגה ביניש בכנס מארצות הברית - שם עשתה את הדוקטורט שלה באותו נושא - מלמדים ש- 60% מהעבריינים בבית משפט קהילתי בוושינגטון השלימו בהצלחה את התכנית, עם ירידה משמעותית בעבריינות חוזרת, כמו גם ירידה במספר המעצרים החוזרים. הנושא פועל, כפי שהזכרתי, כפיילוט; ועדיין מוקדם להצביע על נתונים.

במסגרת היוזמה המשותפת בין נציבת שב"ס ומשרד האוצר סוכם על:

  • כניסתו לתוקף של תיקון 42 לפקודת בתי הסוהר, המחייב בחוק שיקום וחינוך אסירים לפני שחרורם. לשם כך, סוכמה תוספת תקציבית ותוספת תקנים של סוהרים, עובדים סוציאליים ומורים.
  • תקצוב של תכנית חדשנית לשיקום, עם חברה אזרחית SP-I, שתהיה חלק מהתכנית האסטרטגית ותחת רגולציה ממשלתית, תוך שיתוף כל הגורמים הרלבנטים.
  • השב"ס מבקש להעביר את הרשות לשיקום האסיר, ממשרד הרווחה למשרד לביטחון הפנים (קיימת התנגדות של משרד הרווחה).
  • תמיכת האוצר בפיילוט של בתי המשפט הקהילתיים.
  • בחינה מחדש של הקמת הוסטלים לאסירים משוחררים, פרויקט שהיה בעבר ונסגר.

הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, אמר: " אנחנו לא שוללים על הסף בניית בתי כלא חדשים, אבל מעדיפים להתייעל. לתפישתנו, נכון יותר לפעול להקטנת הזרם, במקום לבנות עוד בתי סוהר. במקביל, התחלנו לבדוק אפשרות של פינוי בתי כלא ממרכזי ביקוש, בדומה להסכם פינוי הבסיסים שנעשה עם הצבא, כשהמטרה היא שדרוג בתי הכלא ופינוי קרקעות לבנייה."

היו רבים שהרימו גבה על מסקנותיה והמלצותיה המקצועיות של ועדת דורנר, אבל, כנראה שמתרחש תהליך במערך הכליאה שלנו... מובילה אותו הנציבה החדשה רב גונדר עופרה קלינגר שמונתה על ידי השר ארדן מתוך הארגון. נוכל לצפות בעתיד הקרוב לשינויים בתחום השיקום והענישה האלטרנטיבית והקהילתית של עבריינים, תוך צמצום אוכלוסיית האסירים בבתי הכלא.

עופרה, בהצלחה!

בהצלחה

מקורות

  • דורנר (2015), ועדת דורנר לבחינת מדיניות הטיפול והענישה באסירים, נובמבר 2015.
  • חרותי-סובר ט', בסול, ז' (2016) "מניעת חזרה של אסיר לפשע חוסכת למדינה 3.1 מיליון שקל", דה-מרקר, 31.5.2016.
  • טננבאום א', סופר ר' (2015), "מדינה עם פחות אסירים?", צוהר לבית הסוהר, 17.
  • Durlauf,S.N., Nagin,D.S. (2011), "Imprisonment and Crime Can both be reduced?".
  • Erwin. J. (2014), "Prison is not for punishment in Sweden. We get people into better shape. The Guardian, 26 November 2014.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.