סטייה ושחיתות של סוהרים

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Victor לאתר flickr]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

סטייה

נגדיר סטייה בעבודת סגל בית הסוהר ככל פעילות לא תקינה של הסגל, המבוצעת על-ידיהם במהלך עבודתם. בתפעול בתי כלא קיימת סכנה מתמדת לסטייה ולחריגה. אין שיטת כליאה שאין בה חריגה. זאת, מהסיבות הבאות:

  • השליטה הטוטאלית הנתונה ביד הסגל לגבי איכות חייהם ואופן התנהלותם של האסירים מהווה פיתוי מתמיד, בעיקר לסטיות ולשימוש לרכה בכוח הסמכות.
  • 'כאבי המאסר' של הסוהרים 'מרככים' התנגדות פוטנציאלית ללחצים המופעלים עליהם.
  • האינטרס הקיומי של ארגוני הפשיעה לפעול מתוך הכלא, מחייב אותם להשיג שיתוף פעולה בכל מחיר מסוהרים ומקצינים. מנופים להשגת שיתוף פעולה כזה לא חסרים, הן בשל כמות הכסף הגדולה שבידי אנשי הפשיעה המאורגנת; והן בשל יכולתם להפעיל מנופים אחרים כמו סחיטה, איום באלימות ואף חיסול של איש השב"ס ו/או קרובי משפחתו (ראו את תת הפרק למעלה, לגבי האיום של חיסול אנשי הארגון ו/או משפחותיהם).

ניתן לחלק את סטיית הסגל בבתי הכלא לשני תחומים. נכנה אותם:

  • 'התנהגות בלתי הולמת' (Misconduct);
  • ו'התנהגות מושחתת' (Corruption).

התחום הראשון של הסטייה – התנהגות הבלתי הולמת של סוהרים – הוא פעילות לא תקינה במהלך ביצוע תפקיד, שאינה נובעת מכוונה לקבל טובות הנאה אישיות. התנהגות לא תקינה של סוהרים מתחלקת לשלושה סוגי חריגות עיקריים:

  • ביצוע תפקיד לא כשורה, במודע או עקב טעות או הבנה לקויה של החוק והנהלים.
  • התנהגות לא נאותה של סוהרים.
  • שימוש חריג בכוח.

הסיבות לחריגות אלה היא אירגונית בעיקרה: שירותי הכליאה מתפקדים כבירוקרטיה צבאית, המנסה להדגיש מאד את הפרופסיונליות. שילוב זה יוצר שלוש בעיות:

  • האחת: תפיסת הסדר של סוהרים נובעת מהכרת הסדר הצבאי. הקפדה על מערכת נורמות והתנהגויות מסיימת. צבאיות כזו מדגישה רוטיניות, ויוצרת סדר קבוע, לא משתנה ואחיד לגבי כולם. זה משפיע לגבי תפיסת הסוהרים מהו 'סדר'. לכן, כל מי שסוטה מאותו סדר מסוים עלול 'לזכות' לטיפול מועדף.
  • השנייה: הדימוי הצבאי גורם לשוטר להתייחס לתפקידו בגישה 'לוחמנית'.
  • השלישית: לעתים רבות הסוהר, המבקש להיות אפקטיבי, ניצב מול הדילמה, האם עליו להפר את החוקים שהוא מנסה לאכוף, לשם ביצועה המוצלח של המשימה. המודל הבירוקרטי, האוטופי, מדגיש מקצועיות, יעילות גבוהה, שיקול דעת ויזמה של עובדים. דרישות אלו בעייתיות אצל סוהרים, המוצאים, כי זוהי יעילות המוגבלת על-ידי החוק, ומתפתים, לעתים, לעבור עליו, כדי להיות אפקטיביים יותר.

אי וודאות וסמכות מושחתת...

הסוהר מתפקד כל העת בידיעה, שכל רגע עלול להתרחש אירוע שלילי. על מנת להשיג תחושת ביטחון, הוא יכול לבחור בדרכים שונות, כולן בעייתיות (יחזקאלי, 2015):
  • שבירת התנגדות האסיר, באמצעות דה-פרסונליזציה של האסיר וטקסי השפלה;
  • השגת שיתוף פעולה מהאסיר, כדי להפחית את הסכנה הנשקפת ממנו.
  • יצירת קירבה לאסיר כאדם ויצירת מעורבות רגשית, שתצמצם את המרחק החברתי ביניהם כדי לצמצם את האיום המתמיד הנובע מן האסירים, מתפתים לעתים סוהרים לפתח מערכת יחסים ידידותית עם אסירים, אולם זהו מדרון חלקלק לכיוון הנגדי: סוהר הופך תלוי באסיר, מרגע שיחסיו עמו מושתתים על בסיס של 'טובות הנאה' הדדיות. אז הוא מאבד את יכולת השליטה שהייתה לו. כתוצאה מכך, הוא אינו מהווה יותר לגביו כוח הרתעתי (הוד, לא פורסם).
לעתים מערכת היחסים שפיתח הסוהר גולשת לאהדה והערצה כלפי אותם עבריינים , שבעזרת כישוריהם ומומחיותם 'הצליחו' לצבור הון עתק, למרות שעשו זאת באמצעים בלתי כשרים. תחושות אלה מקהות, במשך הזמן, את דימויו של האסיר כעבריין אלים וכפושע, ומזמנת אותו לפתח עם האסיר מערכת יחסים מורכבת ומיוחדת במינה, הגורמת להקהיית הכוח ההרתעתי שברשותו ולוויתורים מסוימים בנושא משמעת ופיקוח (הוד, לא פורסם). הבעיה היא שהדרכים הללו – שיכול לבחור הסוהר, על מנת להשיג תחושת ביטחון – עלולות לחשוף את הסוהר לסנקציות מסוהרים אחרים ומהממונים במערכת.

מאחר והסוהר לא יכול לממש את הדחף שלו לברוח ממצבי החרדה הללו, הוא מקצין את הדרישה  לציות ומשמעת וכך מגביר את עוינות האסירים, דבר המביא להגברת החרדה (יחזקאלי, 2014, עמ' 54).

הסוהר זקוק להערכה וסטאטוס אשר אותם אינו מקבל מהחברה ומהמנהלים. הידיעה שהאסירים תלויים בו והוא יכול לקבוע לגביהם, מספקת לו תחושת כוח ולכן והפגנת הכוח והסמכות על האסיר מאפשרים לו לחוש את עצמו כבעל ערך. הסוהר תלוי בתגובותיהם של אסירים (עתירות לבתי משפט, תקשורת , תלונות וכד'). לכן, האינטרס שלו הוא לגייס מהם חוות דעת חיובית, וכך נוצר מצב של טשטוש גבולות בין הסוהר לאסיר עד כדי שחיתות סוהרים (גולדברג א' , 2015, עמ' 55).

המגע האינטימי בין שולט לנשלט, בין האסיר לסוהר, יוצר כנראה גם אצל הסגל תהליכי 'התכלאות'. הסגל מפנים נורמות עברייניות בהיקף רב יותר, ככל שהוא ותיק יותר. זאת משום, שעם הוותק יורדת רמת הזהירות, ועולה מספר הכישלונות (רוזנפרל, 1990) (גולדברג א' , 2015, עמ' 55).

התופעה הזו מוכרת כ- "סמכות מושחתת": הסוהרים מנסים להשיג שקט ובטחון על ידי קניית ציות במחיר של 'סטייה מתונה' שבה הסוהר מתעלם מהפרות מסוימות של הכללים (Sykes, 1958) (גולדברג א' , 2015, עמ' 55):

  • שחיתות מתוך ידידות: בעקבות הידידות בין הסוהר לאסיר, תוך צמצום המרחק החברתי, הסוהר לא מדווח על הפרת הכללים שנעשית על ידי האסיר, מעביר לו מידע חסוי וכדומה.
  • שחיתות מתוך יחסי גומלין ותלות: הסוהר תלוי באסיר בביצוע תפקידו, הוא מסתמך על ציות אסירים להוראותיו, ומשיג שיתוף פעולה על ידי התעלמות מהפרות משמעת של האסיר.
  • שחיתות תוך זלזול והתרשלות שרירותית: קיימים מצבים בהם האסיר מבצע את עבודת הסוהר (חלוקת דואר וכד') והוא צובר כוח, והסוהר מאבד חלק גדול מסמכותו.

מצבים אלה מתרחשים בהדרגה ולעיתים הסוהר לא מבחין בהם. מאחר והסוהר תלוי באסיר בהשגת יציבות, משמעת, סדר ושליטה וכל הפרעה של אסירים מסכנת אותו ואת בטחונו, מתגבש בשתיקה הסכם חברתי לא כתוב, המבוסס על הכדאיות של האסיר לציית בתמורה להטבות.

לכאורה, לסגל יש שליטה על האסירים, אך למעשה קיים מאבק מתמיד על כוח בין אסיר לסוהר, וכל אחד חותר להפחית את החרדה והפחד. הצורך של האסיר ושל הסוהר נפגשים, והופכים להסכם, המוביל להעמדת פנים, לשקר ולשיתוף פעולה. בידי האסיר הכוח לשבש את סדר החיים בתקין בבית הסוהר על ידי יצירת מהומה והטרדות אחרות. בתום המהומה, הוא יוצא, בדרך כלל, כשידו על העליונה. האסיר מרגיש חזק, בעל ערך וייחודיות, ואילו הסוהר ייחקר בדרך כלל על ידי הממונים, ומיומנותו המקצועית תעמוד לביקורת (גולדברג א' , 2015, עמ' 55).

כך נוצר פרדוקס של תלות: לכאורה האסיר תלוי בסוהר; אך למעשה, הסוהר, למרות השתייכותו לקבוצה שלטת נתון בידי האסיר. 

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Greg Bailey לאתר flickr]

שחיתות 

שחיתות לענייננו היא סטייה של סוהרים ו/או הסגל הבינוני והבכיר של מנגנון הכליאה, הנובעת ממניע חיצוני, פלילי, לעבודה: ניצול מעמד למען השגות טובות הנאה אישיות וכדומה. מדובר על כל צעד, הכולל ניצול לרעה של סמכות, אשר נבע מכך שסוהר מקבל טובת הנאה חומרית או מפר חוק פלילי. שתי נקודות מפתח בהגדרה:

  • האחת היא ההנאה האישית, שלשם השגתה משתמש הסוהר בכוחו של הארגון, גם אם, במקביל, מושג רווח ארגוני. מונח זה מכיל גם דרכים ל"הכרת טובה" כלפי סוהרים, כמו 'מתנות' למיניהן.
  • השנייה היא הכוונה: האם הסוהר התכוון לעשות מעשה לא חוקי (Illegal), כאשר פעל כמו שפעל. לא תמיד קל לזהות שחיתות. לעתים, קיים קו דק מאוד בין שימוש בשיקול דעת לשחיתות.

ראוי לציין, כי השחיתות אינה ייחודית למערכת אכיפת החוק. היא קיימת בכל תחומי הממשל ובכל מדרגיו. ברוב המדינות. כך גם הסטייה בקרב סגל מנגנוני הכליאה נפוץ ומושרש, ברמה כזו או אחרת, תלוי במדינה ובתנאי העבודה.

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

2 thoughts on “סטייה ושחיתות של סוהרים

  1. Pingback: נושא לימוד: שחיתות שלטונית - ייצור ידע

  2. Pingback: על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.