גרשון הכהן: מרד החשמונאים כמקור השראה למהפכה הציונית

[מקור התמונה העיקרית: תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי BlackDog1966 לאתר Pixabay; תמונת הספרים היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי anaterate לאתר Pixabay]

[מקור התמונה העיקרית: תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי BlackDog1966 לאתר Pixabay; תמונת הספרים היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי anaterate לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

התעוזה לפעול במאבק מתמשך - למרות חוסר הסיכוי וההיגיון שהוביל אותה - היא בעיני תמצית הבשורה החשמונאית. היא מכוונת להבנת קווי היסוד להיגיון המעשי של מאבק מהפכני מתמשך...

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר] [לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר בנושא חנוכה, לחצו כאן]

הלוגו של העיתון: מקור ראשון

המאמר עודכן ב- 28 בנובמבר 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בימי בראשית של המפעל הציוני, אומץ מרד החשמונאים כמקור השראה, כמופת של גבורה ומאבק. בגן הילדים, כולנו שרנו:  באנו חושך לגרש / בידינו אור ואש / כל אחד הוא אור קטן / וכולנו אור איתן... (שרה לוי תנאי). אין ביטוי תמציתי ומובהק יותר ממילים אלה ליצירת אתוס לאומי של קיום בתודעת מאבק ומהפיכה.

כנגד מגמה זו קיימים כיום קולות ביקורתיים, מבקשים להזכיר, שאנו צריכים לשוב להיות עם הספר, לא עם החרב. שואלים כיצד בחרה הציונות דווקא במודל החשמונאי, ופנתה עורף לבחירה האסטרטגית של רבי יוחנן בן זכאי ביבנה וחכמיה.

[מקור תמונת הספר: תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי DreamPixer לאתר Pixabay; תמונת החרב היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי IMG4FreeRgood1 לאתר Pixabay]

[מקור תמונת הספר: תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי DreamPixer לאתר Pixabay; תמונת החרב היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי IMG4FreeRgood1 לאתר Pixabay]

מה מצאו אם כן במאבק החשמונאי בהצבתו המחודשת כמקור השראה?

התשובה כרוכה להבנתי, באופיו המיוחד של המאבק החשמונאי: קומץ בדלנים כפריים בני מתתיהו, העזו להתקומם נגד מגמה שלטונית ותרבותית גלובלית, במאבק שנראה מראשיתו חסר סיכוי. התעוזה לפעול במאבק מתמשך - למרות חוסר הסיכוי  וההיגיון  שהוביל אותה - היא בעיני תמצית הבשורה החשמונאית. היא מכוונת להבנת קווי היסוד להיגיון המעשי של מאבק מהפכני מתמשך.

כל תנועה מהפכנית, לא רק בראשית צעדיה, חייבת להתמודד עם מומחים - המיטיבים להסביר מתוקף מומחיותם וחכמתם - עד כמה המאבק חסר סיכוי. אלה המתמסרים למאבק, למרות אזהרת המומחים, מוקעים בהתמודדות זו כבלתי רציונליים, ולכן, בלתי אחראיים. כאן מתחיל סיפורה של כל מהפכה, ומכאן נובעת עוצמת ההשראה של הסיפור החשמונאי.

סוף מחשבה במעשה תחילה...

רגילים לחשוב על מהפכה כמהלך החותר לשינוי שלטון. זו לעתים רבות מהפכה טכנית בלבד: ראש הממלכה מוחלף בשליט אחר, ועולם כמנהגו נוהג. מהפיכה ממשית היא מהלך החותר לשינוי מהותי במציאות. הכרת הפער הנורא בין המציאות כפי שהינה, לבין המציאות כפי שראוי שתהיה, יכולה לשתק. על מנת לקום ולהתחיל לפעול, נדרשת השקפת עולם המתבטאת בשתי הנחות:

  • האחת, על טבעה של המציאות, במוכנות להאמין שמה שקורה אינו בהכרח מה שיקרה. זו תמצית הקוסמולוגיה התנ"כית.
  • ההנחה השנייה קובעת שקודם כל, חייבים להתחיל לפעול. מאו צה טונג  נהג לומר: "גם מסע של אלף מיל מתחיל בצעד אחד קטן". אין מה להמתין עד לברור כל הנתונים והתנאים לפעולה. ממילא עם הצעד הראשון, מתוך החיכוך עם המציאות ומתוך ההתהוות שהוא יחולל, תתברר הדרך להמשך.

[להרחבת המושג: 'סוף מחשבה במעשה תחילה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Thomas Fisher Rare Book Library, UofT לאתר flickr]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Thomas Fisher Rare Book Library, UofT לאתר flickr]

בדברים אלה טמון סיפור-על המכוון למשמעות מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשאלת סדר הדלקת נרות חנוכה. מתחילים בשמונה נרות והולכים ופוחתים, או להפך כפי שאנו נוהגים. זו בדיוק השאלה את מה מייצגים בסדר הדלקת הנרות:

  • את מה שקורה: החושך ההולך וגובר בכל יום;
  • או את מה שיקרה: יום של תפנית, ממנו והלאה האור ילך כל יום ויגבר.

מדרש ידוע במסכת עבודה זרה מספר: "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו..." בימי כסלו כשהחושך הולך וגובר, בית שמאי ביקשו בהדלקת נרות בסדר הולך ופוחת, לייצג את החרדה האוחזת באדם לנוכח החשיכה המתגברת.

בהתייחסות לאותה מגמה בטבע, בית הלל ביקשו להיאחז דווקא בתקוה, במה שעתיד להתרחש. הדלקת הנרות בסדר הולך ועולה, לא רק מייצגת ציפייה ליום של תפנית במצב האור, אלא מחוללת באופן אקטיבי, תוספת כוח לתהליך הרצוי.

כאן גם מקור ההיגיון להצבת הנרות מחוץ לבית. לא את הבית פנימה נדרש היהודי להאיר, לא להתכנסות פנימית איש לביתו מכוונים כאן - עד שתעבור תקופת החשיכה - אלא להשתתפות אקטיבית של כל יחיד, במאבק הקוסמי להתגברות האור על החושך.

ההיגיון התובע גם מאדם יחיד, שותפות אקטיבית, מצוי להבנתי גם ביסוד הברכה: "הנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה". מעלת השכווי כפולה: הוא מבחין בפוטנציאל האור בעיצומה של החשיכה, עוד בטרם בקע השחר, אך בכך לא די לו. הוא קורא בקולו ובכך, לא רק מבשר את בוא האור אלא מהווה שותף אקטיבי בפעולה להבאת האור. זו השקפה הרואה את היקום כמערכת כוללת (אקו-סיסטם) במסגרתה, לכל פעולה ולו קטנה יש השפעה קוסמית.

האלוף גרשון הכהן: סוף מחשבה במעשה תחילה... אין מה להמתין לבירור כל הנתונים והתנאים לפעולה. ממילא עם הצעד הראשון, מתוך החיכוך עם המציאות ומתוך ההתהוות שהוא יחולל, תתברר הדרך להמשך! [הכרזה: ייצור ידע]

[הכרזה: ייצור ידע]

שנים רבות ביקשו להדגיש לנו את הפער בין מנהיגי הציונות - מחדשי אתוס החשמונאים - שביקשו כביכול, לבטא מחדש אתוס גבורה יהודי פיזי, לבין חז"ל שביקשו כביכול, להעמיד את נס חנוכה על ממדיו הרוחניים.  בסיפור שאני מבקש לספר, בהדגשת המופת החשמונאי כמתווה להובלת מהפיכה, אין כל בידול בין מגמת הציונים לבין מגמת חז"ל, באשר מהפכה בעצם טבעה, היא קודם כל תופעה רוחנית. היא משלבת בכל שלביה בין מרכיבים תודעתיים-רוחניים לבין מרכיבים חומריים של פעולה פיזית.

למי שמבין כיצד מהפכה מתחילה, ברורה משמעות תפילת על הניסים הנאמרת בחנוכה ופותחת במילים: "על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות..."  הסדר המוכר בהיגיון הפעולה הוא שקודם נלחמים ואז רואים ניסים ונפלאות וזוכים לישועה. התפילה המדגישה תחילה דווקא את הניסים, מבינה שראשית הנס מצויה בעצם המוכנות להעז להילחם. למדנו גם מניסיוננו, כיצד גם למדינה מבוססת עם צבא מאורגן, לא פשוטה ההחלטה להיחלץ למלחמה.

חיים אסא בספרו "כשמארקס וניטשה נפגשו בכיכר תחריר", שרטט את התנאים  להיווצרות מהפיכה. הדיון שלו נוגע לא רק באירוע הדרמטי שחולל את "האביב הערבי", בתחילת 2011, אלא בשתי שאלות הנתונות תמיד בזיקה הדדית: מהי המציאות ומהו האדם? מהי המציאות כיצד היא משתנה ומתהווה ומהו אדם אשר מצד אחד נוצר ומעוצב על ידי המציאות ומצד שני ביכולתו לפעול בה, יכול לחולל בה שינוי ולהשפיע על מגמות עיצובה.

[בתמונה: כריכת ספרו של חיים אסא, "כשמארקס וניטשה נפגשו בכיכר תחריר", שראה אור ב- 2013 בהוצאת ישראל, דרור לנפש. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[בתמונה: כריכת ספרו של חיים אסא, "כשמארקס וניטשה נפגשו בכיכר תחריר", שראה אור ב- 2013 בהוצאת ישראל, דרור לנפש. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מתוך שאלות אלו הצביע חיים אסא על היתוך שלושה תנאים בתהליך היוצר גל מאבק מהפכני:

  1. תהליך התפכחות של האדם היחיד, המתוודע לפער המציק בין מציאות עולמו כפי שנכפית עליו, לבין מה שראוי ורצוי לו.
  2. אמון באחרים המתגלים כשותפים למצוקה דומה ומוכנים להצטרף יחדיו למאבק מתוך שותפות גורל ודרך.
  3. אמונה ביכולת לפעול ומתוך כך לחולל שינוי. (חיים אסא, שם, עמ' 18).

שלושת תנאים אלה - הגם שהם משולבים לבלי הפרד במרכיבים רוחניים ופיזיים - מבליטים את הממד התודעתי-רוחני כתנאי לחילול מהפיכה. שלושתם התקיימו בהתהוות המאבק החשמונאי, וגויסו לשרות המאמץ לקידום המהפכה הציונית.

[בתמונה: אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה... התמונה היא נחלת הכלל]

גם הגאון מוילנא (ראו תמונה משמאל), מתוך עומק הבנתו את נחיצותם של תנאים אלה, הדריך את תלמידיו, עם עלייתם לארץ ישראל בראשית המאה ה-19, לפעול לגאולה הבאה בדרך הטבע. גם זו סיבה לבחור במרד החשמונאים כמופת מדריך למאבק הציוני ולא ביציאת מצרים, שהיתה מראשיתה אירוע שמעל לטבע. בבני ישראל, לא התעוררה במצרים התהוות תודעתית מחוללת מאבק, וגם משה התנהל בהנעת הקב"ה, בשליחות מודרכת צעד אחר צעד, ולא כל כך מתוך הנעה עצמית.

אין להתפלא, שעם ראשית פעולתו כשהמצב רק החמיר הוא התריס "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני" (שמות ה', כ"ב). על  תשובת ה' למשה, "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה..." (שמות ו', א') הביא רש"י את דברי המדרש: "הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו העלהו לעולה, ולא הרהר אחר מדותי. לפיכך, 'עתה תראה', העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי שבעת אומות כשאביאם לארץ".

[בתמונה משמאל: אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה... התמונה היא נחלת הכלל]

אכן, מאבק מתמשך לגאולה כרוך גם במפחי נפש ובכישלונות. גם תלמידי הגאון נדרשו להתמודדות בקשיים ואסונות, כמו רעידת האדמה בצפת, שרבים מהם מצאו בה את מותם, ואמנם גם ביניהם התעוררו שאלות קשות על המשך דרכם. את הקשיים בדרך, מתנגדי חזון המהפכה יבקשו לנצל, במאמץ להציג את דרך המאבק כמנותקת מקרקע המציאות, ויעצימו את השאלה המהדהדת תמיד, מדוע הניצחון והגאולה מתעכבים?

 תנועה מהפכנית זקוקה אם כן, למנגנון הגנה אמוני, שיעניק גם את היכולת לספוג ולהכיל את הכישלון. לשם כך נדרשת אמונה עמוקה, כפי שאמר יעקב חזן:"התמימות - תמימות האמונה - היא אם כל המעשים הגדולים. האמנו והגשמנו." (ראשית חדשה, עמ' 29).

c,nubv: נס פך השמן [מקור התמונה משמאל: amazon.com]

לאדם בעל חזון, הנרתם לתהליך ארוך של שינוי המציאות, מומלץ בשל כך לא להתייחס אל התהליך כניסוי אמפירי, אשר אינדיקציות נגטיביות נבחנות בו כמידע מפריך. האם זה עידוד לחוסר התחשבות בנסיבות הממשיות? ממש לא דווקא להפך. המציאות הנתונה יכולה להטעות, כמו בכל 22 לדצמבר, החשיכה הולכת וגוברת ודווקא אז מתחיל השינוי לטובה. כך בדרך המאבק, המודעות לנסיבות ולכורח להתחשב בהן, מבקשת בטבע גם את הפוטנציאל הסמוי מן העין, זה הפוטנציאל המאפשר ליצר תפנית והתהוות חדשה.

[מקור התמונה משמאל: amazon.com]

רעיון המפתח הוא הכורח לפעול על מנת לחולל את פוטנציאל ההתהוות ("Emergence"). ברעיון זה מובחן ההבדל הקטגורי בין פעולה פיזיקלית מובהקת כמו קידוחי נפט, כפעולה שבה עצם הקידוח אינו מחולל את פוטנציאל הנפט, מראשית הפעולה, הנפט קיים שם או שאינו קיים שם. בהוויה האנושית  תודעתית, לעומת זה, בה כרוכה האסטרטגיה,  בעצם הפעולה משתנים תנאי המציאות. בהבנת מלוא עומקו של הגיון זה אמר בן גוריון לחברי המטכ"ל, בעיצומה של מבוכת ראשית מלחמת העצמאות:

"שום מומחה לא יגדיר מראש מהי יכולתנו המלחמתית. אין זו יכולת נתונה וקצובה מראש. יכולת זו בלי ספק מוגבלת, אבל גודלה תלוי הרבה במטרת המלחמה. הדבר שעליו אנו נלחמים קובע גבולות היכולת. מטרה מצומצמת – מצמצמת יכולתנו, מטרה מורחבת- מרחיבה. מיהו המומחה אשר יגיד לנו עד להיכן מוכן העם היהודי ללכת בהגנתו על עתידו הלאומי?" ('יחוד ויעוד' עמוד 23).

זהו בתמצית הרעיון הפרקטי הטמון בנס פח השמן: עד שלא תדליק את הנרות לא באמת תדע לכמה ימים זה יספיק!

[להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן]

[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר בנושא חנוכה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

 

4 thoughts on “גרשון הכהן: מרד החשמונאים כמקור השראה למהפכה הציונית

  1. דווקא ההיסטוריה מראה כיצד מרד החשמונאים היה אחד הגורמים להופעת הנצרות ולהתפלגותה מהיהדות, כתופעה מנוגדת למשיחיות החשמונאית. המשמעויות של המשיחיות היהודית דהיום היא היא, כמו אז, מרחיקה יהודים רבים וטובים מהיהדות הרבנית וגורמת לפילוג בעם.

  2. נעים לקרוא ולהבין מנין צומחות הרגלים ומתחזקות וכיצד הראש מבין זאת ונותן תקוה, בין החושך לבין האור בחיינו ובמעשינו. יוסי רן

  3. Pingback: גרשון הכהן: משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ"כית - ייצור ידע

  4. Pingback: גרשון הכהן: משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ"כית - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *