אבי הראל: סרן קירקגור ושיר הלל לאברהם במעשה עקדת יצחק

[בתמונה: הפילוסוף הדני, סרן קירקגור, על רקע העקדה מאת קאראבאג'יו, המאה ה-17; הציור הועלה לויקיפדיה על ידי Caravaggio, והוא נחלת הכלל]

[בתמונה: הפילוסוף הדני, סרן קירקגור, על רקע העקדה מאת קאראבאג'יו, המאה ה-17; הציור הועלה לויקיפדיה על ידי Caravaggio, והוא נחלת הכלל]

משנתו הפילוסופית של הפילוסוף הדני סרן קירקגור (1855-1813) היוותה מקור לזרם המחשבה האקזיסטנציאליסטי. עיקר דבריו נסובו אודות הדיון בפער, שבין אפשרויות הבחירה החופשית של האדם לבין בחירתו. לטענתו, רק כאשר אדם מימש זכות בחירה זו, הוא מימש את קיומו. קירקגור טוען בספרו, חיל ורעדה, כי אברהם - בניגוד למחשבה האנושית המוסרית הרגילה - עשה במעשה העקדה את הדבר הנכון, ובמעשהו אף הגיע לרמה מוסרית אישית גבוהה ונשגבת.

[לקובץ המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 17 באוקטובר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

מאמרי הקודם - שעסק בדמותו של אברהם והאל כפי שהם משתקפים במהלך מעשה עקדת יצחק - יצר סימני שאלה רבים וחוסר הבנה בולט  במישור המוסרי. בשל השורה התחתונה שלו - לפיה האל מדגיש את אידאל הציות על פני כל אידאל אחר - הוא העלה תהיות, הן לגבי ציווי האל השרירותי והלא מובן; והן באשר למעשה אברהם, שנכנע מראש ולא התרעם על הציווי הלא הגיוני שצווה.

משנתו הפילוסופית של הפילוסוף הדני סרן קירקגור (1855-1813) היוותה מקור לזרם המחשבה האקזיסטנציאליסטי. עיקר דבריו נסובו אודות הדיון בפער, שבין אפשרויות הבחירה החופשית של האדם לבין בחירתו. לטענתו, רק כאשר אדם מימש זכות בחירה זו, הוא מימש את קיומו.

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של ספרו של סרן קירקגור, 'חיל ורעדה, ליריקה דיאלקטית', שראה אור בהוצאת מאגנס ירושלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

קירקגור טוען בספרו, חיל ורעדה (ראו תמונת העטיפה משמאל), כי אברהם - בניגוד למחשבה האנושית המוסרית הרגילה - עשה במעשה העקדה את הדבר הנכון, ובמעשהו אף הגיע לרמה מוסרית אישית גבוהה ונשגבת. לפי קירקגור, שני דברים מקנים לאדם את התואר איש האמונה: הוויתור האין-סופי והחזרה. הוא מסביר את פשרם של שני דברים אלו באמצעות ניתוח דמותו של אברהם אבינו, כפי שהיא מצטיירת במעשה העקדה.

עקדת יצחק היא מיתוס מכונן במקרא. אלוהים מצווה את אברהם להקריב את בנו יחידו. זאת לאחר שנים שאברהם ושרה השתוקקו לבן ממשיך. האכזריות שבה נאמרים הדברים קוממת ומנוגדת לכל אמות המוסר האובייקטיבי.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של סרן קירקגור, 'חיל ורעדה, ליריקה דיאלקטית', שראה אור בהוצאת מאגנס ירושלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

המחשבה הראשונה שלנו היא שאין זה הגיוני שאברהם ישית את לבו לציווי הבלתי מוסרי הזה, כמו שעשה במעשה סדום קודם לכן. אבל לפי הסיפור המקראי, אברהם מקבל את ציווי האל בשוויון נפש, לא מתרעם עליו והולך לעשותו בלב חפץ.

בכל חברה מתוקנת, אב שרוצח את בנו הוא פושע שפל, אך הנה כאן, לא רק שאברהם אינו מקבל אות קין של רוצח נתעב, אלא להפך, הוא זוכה בתואר אבי האומה.

לדעת קירקגור, המישור האתי הוא המוסר האוניברסלי, האנושי, השרוי בגבולות הכללי. כך ניתן להבין את הציווי, שאב לא ירצח את בנו. מדובר בצו מוסרי שתוקפו נובע ממנו עצמו. אין לו צורך בהצדקה חיצונית, ואין לו תכלית חיצונית. בלשונו של קירקגור: האתי בתורת היותו כזה הוא הכללי, ובהיותו הכללי הריהו נוגע לכל אחד ואחד, כלומר, שהתוקף שלו חל בכל רגע ורגע. אין לו שום תחום מחוץ לעצמו המהווה תכלית לו, אלא הוא עצמו תכלית לכל אשר מחוצה לו.

לשון אחר, החובה האתית, לדעתו, היא להמיר את גבולות ה"אני" במערכת הערכים האנושית הכללית. ניתן להפר חובה אתית זו רק אם ההפרה האמורה הינה למען אידאל אתי גבוה יותר.

אם כך, מדוע יש להלל את מעשהו של אברהם? הרי אברהם לא הלך לשחוט את בנו למען מטרה כלשהי? נהפוך הוא. המניע היחיד למעשהו הבלתי מובן  של אברהם היה הציווי האלוהי שנאמר ללא שום הסבר... לטענת קירקגור לא רק שאברהם אינו אדם לא מוסרי שמציית לדבר בלתי הגיוני בעליל, אלא הוא מגיע במעשהו זה לדרגה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה במעגל האמונה, ולקיום האנושי הנעלה ביותר.

אברהם, לדעתו, מבצע את הוויתור האין-סופי של האדם הפרטי, המתעלה מעל הכללי ועומד מול האל כיש מוחלט כנגד יש מוחלט. אברהם אינו רוצח את יצחק. הוא מוותר עליו כדי לקבל אותו באופן מושלם יותר. יצחק הינו הסמל האולטימטיבי של כפיפות האדם לחוקים האתיים השרויים בגבולות האנושיים הארציים, ואילו הקרבתו פורצת את הגבולות לעבר האין-סופי, והאלוהי.

אברהם מתעלה מהתחום  האתי לתחום הרוחני ובכך הוא לוכד את עניין הנצחי מול הזמני: האמונה היא אותו פרדוקס שהיחיד כפרט גבוה מן הכללי, וצידוקו עומד לו כנגד הכללי. הוא אינו משועבד לחוקי הכללי כי אם מצוי מעליהם מבלי לעקוף את הכללי הזה, אלא דרכו, מתעלה כיחיד מעל לכללי, כאשר הוא ניצב ביחס מוחלט אל המוחלט.

[בתמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: אברהם מקבל את ברכת ה'; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

[בתמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: אברהם מקבל את ברכת ה'; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

[לקובץ המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

  • קירקגור ס'. חיל ורעדה, מאגנס, 1997
  • שגיא א', קירקגור: דת ואקסטנציה, המסע של האני, מוסד ביאליק, 1992

5 thoughts on “אבי הראל: סרן קירקגור ושיר הלל לאברהם במעשה עקדת יצחק

  1. Pingback: פרשת וירא באתר ‘ייצור ידע’ - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי הראל: אברהם על פי פרידריך הגל - ייצור ידע

  3. חבר'ה בלי לחץ. לא מוכר…. אבל זו גישה של מישהו שעומד מחוץ לעם ישראל. לכן היא מעניינת למרות הקושי והמורכבות שלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.