ישראל אברבנאל ורצח המקורות של ימ"ר מרכז

ישראל אברבנל

[בתמונה: שער הדף הראשון בחדשות מאקו, על ישראל אברבנל]

[לראיון שנערך עם ישראל אברבנל לחצו כאן]

במהלך שנת 2008 התקבלו במשרד מבקר המדינה שתי תלונות המעידות, לכאורה, על מחדלים של משטרת ישראל במניעת הירצחם של שני מקורות מודיעיניים בסוף שנת 2006. התלונות הוגשו על ידי ניצב משנה (בדימוס) ישראל אברבנאל, לשעבר, ראש מחלקת האיסוף בחטיבת המודיעין, שיוצג - בהתנדבות במהלך כל השנים - על ידי עורך הדין, פיני פישלר (לרבות בעימות מול המפכ"ל לשעבר, דודי כהן; ולרבות 18 ישיבות אצל מבקר המדינה לינדנשטראוס; ראו תמונה משמאל). הפרשה הזו עמדה במרכז תחקירים של התכנית עובדה ושל עיתון הארץ, ונחקרה ארוכות במשרד מבקר המדינה.

מה גורם לניצב משנה בגמלאות לשבור את קוד הנאמנות ולצאת נגד מפקדיו לשעבר ונגד הארגון שבו שרת שנים רבות? 

אברבנאל טען כי היה ניתן למנוע את רציחתם של שני מקורות מודיעיניים הללו, וכי לא נעשתה בדיקה או תחקור של האירועים לאחר מכן, בכוונה לטייחם: "אף אחד לא רוצה לגעת בסיפור הזה, כי הרבה קצינים ידעו לפני על הסכנה שבה היה נתון סלהוב, ולא עשו דבר" (סניור, 2013). הוא הפנה אצבע מאשימה למספר בכירים במשטרה - ובראשם המפכ"ל לשעבר, דודי כהן וראש אגף החקירות בתקופתו, יוחנן דנינו, שהחליף אחר כך את כהן כמפכ"ל - היו מעורבים במחדלים בפרשה, ומנעו חקירה אובייקטיבית ובלתי-תלויה.

במשטרה טענו כי טענותיו נדחו על ידי אנשי הפרקליטות שבדקו את הפרשה, וכי הוא מונע מנקמנות על רקע אי-קידומו בארגון (זרחין, 2011).

נתחיל מההתחלה:

שני המקורות ואופן ההתנהלות מולם

המידע הקיים בתקשורת סביב שני המקורות מרוכז בעיקר סביב אחד מהם והשני נותר בצל, וכך נשאירו גם כאן:

רצח המקור אייל סלהוב

המקור, אייל סלהוב, עבריין מפרדס כץ, שימש כ"חייל" בארגון הפשע של אבי רוחן, שהוא ארגון פשיעה מוכרז ואלים, שכנגד העומד בראשו התקבלו ידיעות מודיעיניות בעלות מהימנות גבוהה, שבכוונתו לפגוע באנשי משטרה וביריבים עבריינים אחרים (ריטמן, 2014, עמ' 39-38). לאחר שהסתכסך עם עבריינים אחרים, המקורבים לרוחן, החליט סלהוב להפוך למודיע משטרתי, וגויס כמקור שבעה חודשים לפני שנרצח, לטובת ימ"ר מרכז (אסנהיים, 2009).

סלהוב מסר מידע איכותי בעל תוכן מגוון, לרבות בנוגע לניסיונות פגיעה ואמצעי לחימה. מטבע הדברים, מקורות מסוג זה אינם שכיחים, ומעצם הפעלתם מגולמת סכנה למקור (ריטמן, 2014, עמ' 39-38; מבקר המדינה, 2011, ע' 21).

במסגרת עבודתו של המקור, נתפסו על ידי המשטרה אמצעי לחימה רבים ומגוונים אשר שימשו את הארגון לפגיעה ביריביו. אולם, באף אחת מן התפיסות לא הוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים בעבירות החמורות, בשל החשש מהצורך בהעדת מקורות משטרתיים (ריטמן, 2014, עמ' 39-38).

סלהוב - המקור שנרצח

[בתמונה: המקור שנרצח, אייל סלהוב, צילום מסך מתוך 'עובדה', עם עמרי אסנהיים]

בשלב מסוים התעורר חשד בקרב ראשי הארגון לסיבת ה"כישלונות" הרצופים, ובניתוח פשוט באופן יחסי, ניתן היה להגיע ל"מכנה המשותף" לכל ה"כישלונות". על-פי עדויות שהגיעו למבקר המדינה, סלהוב התריע לא פחות מ-70 פעמים בפני מפעיליו כי הוא מרגיש שחבריו חושדים בו.

לכן, הוצעו פעולות סיכול למיניהן למנוע את חשיפת המקור. בנוסף לפעולות הסיכול התקבל אישור מפרקליטת המחוז לביצוען של עבירות פליליות על ידי המקור - בפיקוח הפרקליטות והמשטרה - על מנת לטשטש את עובדת שיתוף הפעולה של המקור עמה (ריטמן, 2014, עמ' 39-38). בצעד יוצא דופן אישרה הפרקליטות למשטרה מהלך שאמור היה להסיר את חשד העבריינים ולהגביר את אמונם בסלהוב: התירו לו לזרוק "רימון" על משרדי ימ"ר מרכז ברמלה. סלהוב אכן עשה זאת, אבל הצעד, כפי הנראה, רק הגביר את החשד. באירוע לא נגרם כל נזק (משום שהיה זה רימון דמה), לא נפתחה חקירה רצינית ובקרב העבריינים הבינו שמישהו עשה פה הצגה (סניור, 2013).

אם לא די בכך, מפעיליו של סלהוב נהגו להוציאו למפגשים בזמן שהיה במעצר בית, עונד אזיק אלקטרוני שמאפשר למשטרה מעקב אחריו - מעשה תמוה מאוד מצד עבריין מוכר. השיא היה בשיחת טלפון של אחד המפעילים לסלהוב. עבריין אחר שהיה לידו ענה, והבין שחברו מופעל על-ידי המשטרה (סניור, 2013).

יום לאחר אותה שיחה, ב-7 באוקטובר 2006, זומן סלהוב לפגישה בפארק אזורים, סמוך לכביש גהה. המחסלים לא הותירו לו סיכוי, וירו כמה פעמים בראשו. סלהוב מת במקום. למחרת נמצאה גופתו (סניור, 2013).

באוקטובר 2013 פורסם כי המדינה הסכימה לשלם למשפחתו של סלהוב כ-3 מיליון שקלים. ההסכם כלל סעיף שלפיו אסור שההסכם יפורסם. כפועל יוצא, למשפחה אסור למעשה לדרוש מהמשטרה למצות את החקירה (סניור, 2013)בכך הכירה המשטרה דה פקטו באחריותה לרצח!

ממצאי בדיקת רצח מקור ב'

מקור ב' היה עבריין שהשתייך לרובד הבכיר של ארגון הפשיעה ג'רושי, ועסק בפעילות פלילית ענפה. בינואר 2006 נחקר מקור זה על ידי אחת מיחידות המשטרה המובחרות בנוגע להחזקת אמצעי לחימה. במסגרת העדות שמסר, "הושחרו" מספר קטעים שבהם הוא העיד על עצמו כמקור משטרתי.

מקובל בקרב קבוצת עבריינים המשתייכים לארגון פשיעה מסוים לשכור את שירותיו של אותו עורך דין המייצג את חברי הארגון בעת שהם מסתבכים בפלילים. גם במקרה זה יצג את המקור בתיק האמור עורך דין המייצג דרך קבע את בני משפחת ג'רושי. עורך דין זה יצג גם חלק מבני המשפחה שהיו עצורים בחשד לרצח לאה קטאייב ודודתה נדזה גליבוב.

לאחר שחרורם של בני חמולת ג'רושי בתיק הרצח, כדי שלא לחשוף מקור משטרתי, החל "מרוץ" של בני החמולה לאיתור המקור, שעל פי חשדם סיפר על מעורבותם באירוע הרצח למשטרה. מכאן לא מן הנמנע שהחשד נפל על מקור זה מתוך הצלבת נתונים, וסברת החשודים שאם מקור ב' קשור לתיק האמצעי לחימה, ייתכן שהוא גם המקור בתיק הרצח.

בנובמבר 2006 - חודש לאחר רצח סלהוב - נרצח המקור ונגד רוצחיו לא הוגדש כתב אישום. אחד מכיווני החקירה הוא שהמקור נרצח בידי ארגון ג'רושי.

(ריטמן, 2014, עמ' 39-38; מבקר המדינה, 2011, ע' 16).

הדרך לחקירת מבקר המדינה...

ניצב משנה ישראל אברבנאל שימש כשנה לאחר שני מקרי הרצח בתפקיד ראש מחלק איסוף וטכנולוגיה במטה הארצי, והוא היה האיש שמונה לבדוק את ההתנהלות המשטרתית. הדו"ח שחיבר הוגש באוגוסט 2007 לראש אגף החקירות והמודיעין דאז, יוחנן דנינו, פירט את שרשרת התקלות שהביאו לדעתו לרצח: "כל האמור מביא אותי לידי חשש כי ייתכן ש'הכתובת הייתה על הקיר' ולא עשינו דבר לטובת העניין"  (סניור, 2013).

דנינו הגיב לאחר חודשיים וכתב לאברבנאל כך: "אציין כי כבר לאחר האירוע הראשון בו נשקפה סכנה לחייו של אחד מהמקורות הנ"ל ביקשתי בשעתו מראש חטיבת המודיעין, לבצע בדיקה מעמיקה של האירוע לשם הפקת לקחים". על מכתב זה הסתמך אברבנל כאשר טען כי דנינו הודה בעצם, שידע בזמן אמת על האיומים על סלהוב (סניור, 2013):

מכתב דנינו לאברבנל

[בתמונה: תשובת דנינו לאברבנל, מתוך: סניור, 2013]

מאוחר יותר, כאשר החלה בדיקת מבקר המדינה בעניין טען דנינו כי הנוסח היה "אומלל", וכי את מכתב התשובה לאברבנאל לא הוא ניסח אלא עוזרו, יואב תלם, והוא חתם עליה באופן אוטומטי. הוא טען כי "אותו אירוע היה זריקת הרימון על הימ"ר; וכי לא היה לו "צל של מושג אם יש פה סכנת חיים". העוזר יואב תלם (כיום ניצב משנה מכהן במשטרה) אישר את דברי מפקדו ולקח על עצמו את האחריות (סניור, 2013).

בעקבות פניית אברבנאל למבקר לינדנשטראוס נפתחה חקירה שארכה שלוש שנים תמימות, כשרוב החומר שנבדק נותר הרחק מעיני הציבור. במסגרתה, אף נערך עימות נדיר במשרד מבקר המדינה, ב-6 בינואר 2011, שבו עומת המפכ"ל דאז, דודי כהן, עם ישראל אברבנאל, בניהול מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס וצוותו (זרחין, 2011).

בתום שלוש שנים פורסם הדו"ח (הדוח חסוי ואינו מופיע בין פרסומי המבקר באינטרנט), שבו הצביע המבקר על "ליקויים מערכתיים משמעותיים בתפקודן של יחידות משטרה". השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס הוטרד מ"תופעה בולטת של חוסר אמון בין גורמי משטרה שונים, בינם לבין עצמם, לרבות הבכירים שבהם" וציין כי "יש מקום גם לשיפור משמעותי בהטמעת ערכים של תרבות של תחקיר והפקת לקחים".

למרות זאת, לא הטיל המבקר אחריות אישית קונקרטית על איש, אך הזכיר ש"האחריות הכוללת לדרך ההתנהלות רובצת מטבע הדברים תמיד לפתחו של הדרג הפיקודי העליון של המשטרה" (סניור, 2013).

לסיכום

רוב העיסוק התקשורתי בפרשה היה באחריות הבכירים לרציחות. אולם, היא חמורה הרבה מעבר לאחריותו של קצין זה או אחר בגין מעשה או מחדל: היא מסמנת את סופה של תקופה: את השתנות התנאים שאפשרו למשטרה להפעיל מקורות אנושיים (יומינט)! 

בסוגיה הזו מתמקדת עבודתו של ניצב רוני ריטמן: דילמת המודיעין המשטרתי והשפעתה על הביטחון האישי והלאומי, שניתנת לקריאה ואף להורדה באתר זה.

הצורך לחשוף מקורות בבית המשפט יצרה מצב לפיו אין למשטרה יותר דרך להגן על מקורות. שני הרציחות אותתו למשטרה, שהמשך העבודה בשיטה שאבד עליה הקלח, כורתת את הענף המרכזי עליו היא יושבת.

בהיבט הערכי, בתנאים הנוכחיים הסתמן מצב חדש: המשטרה היא זו שגורמת לחשיפתם של המקורות, ואחראית לנזק שנגרם או לנזק שייגרם להם בעתיד...

מקורות והעשרה

7 thoughts on “ישראל אברבנאל ורצח המקורות של ימ"ר מרכז

  1. Pingback: פנחס פישלר: 'המעגל השוטה' של משטרת ישראל - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי רוחן: בנעליו של אברג'יל - ייצור ידע

  3. אנגדוטה ממני: באחת הישיבות המתוחות כשישראל אברבנאל ואני ראינו שכמה מהנוכחים לא הכינו שיעורי בית [לשון המעטה…] ואמרו "אין את זה בחומרים" שלפתי מסמכים והראיתי שיש גם יש. חנה יזרעלוביץ הרימה את הקול עלי וצעקה "זה סודי ביותר אני אזמין לך ניידת משטרה כעת…". המבקר לינדנשטראוס הרגיע והיסה אותה מייד ואמר לה" את כנראה שוכחת שפישלר מייצג את ישראל אברבנאל". "אל תפחד פישלר – המשך – הראה לנו הכל"…

  4. ישראל אברבנאל כתב:
    היי פיני, רציתי להדגיש מס׳ דברים: על פי הממצאים שבידי ואותם ידעה ראש צוות הבדיקה (ממשרד מבקר המדינה) ובאופן מוזר וחשוד התעלמה מהם, הן דודי כהן והן יוחנן דנינו ידעו בוודאות כי שני המקורות נחשפו וחייהם בסכנת מוות!!!!
    גם ניצב רוני ריטמן בהיותו מ' ימ״ר מרכז אחראי למחדלים בהפעלת הסוכנים, והוא בחוצפתו כותב עבודה בנושא!!!!

    פיני , אני שאול אותך בהכירך את הדינמיקה וההתנהלות המשטרתית:
    – האם ייתכן שמפקד מחוז, מפקד ימ״ר וכל האחראים להפעלה לא יודעים שחייו של הסוכן הכי בכיר שלהם נחשף וחייו בסכנה???? וזאת, למרות שבעים דו״חות שבהם מתריע הסוכן בפני מפעילו על סכנת מוות!!!!??
    – איך אפשר להתעלם מהאזנת סתר שחושפת שהסוכן נחשף???!
    – מדוע לא נבדקו פרוטוקולים של ישיבות שנערכו במחוז בראשות מ' המחוז בנושא!!!!
    – העובדה שנערך מבצע ביום זריקת רימון על משרדי ימ״ר מרכז כדי להוריד את החשדות, זה לכשעצמו אומר, חד משמעית, כי הגורמים ידעו גם ידעו על הסכנה ולא עשו דבר להבטיח את ביטחונם.

    למזלם של המפקדים הנזכרים עמדה וועדת בדיקה שטייחה!!!!! והעלימה ממצאים!!!!! .

    אם תרצה לשוחח בעניין , אשמח. ישראל אברבנאל"

  5. שלום פיני
    ראוי שידע הציבור כמה אנרגיות ועוצמות היו דרושים כדי להפוך פרשה זו נושא לבדיקה ולא רק אמירה.
    לאחר שהקוראים קראו את השתלשלות הפרשה וייסורי אברבנל הגיע העת לחשוף
    כיצד ומי טרח וסייע לקידום הבדיקה
    ובכן יום אחד התייצבו נצמ אברבנל וסנצ דוד זכות (אז רעמן מרכז) בפני סנצ ארליך אפרים קרמשניט שהיה ר ימר אתן וגוללו בפניו הסיפור בכדי לטכס עצה.
    קרמשניט הבהיר להם שיש למצות כל האמצעים הפנים מערכתיים לפני כל פעולה מול גורם חיצוני
    פנייה למחש ולגורמים משטרתיים ומביטחון פנים לא הועילה
    או אז יזם קרמשניט פגישה עם ישראל אברבנל אצל עורך דין אליעד שרגא יור התנועה לאיכות השלטון .בעקבות פגישה זו נערכה פגישה בין אליעד שרגא ומשה לדור בעניין שבה נתבקש פרקליט המדינה להורות על קיום בדיקת ההתנהלות שהובילה למות המקורות.לדור השיב מידית שאינו מתכוון לחקור או להורות על בדיקה.
    מאוכזב מתשובה זו פנה ישראל שוב לקרמשניט שהכיר לו את עורך דין פיני פישלר ואת אריה אבנרי יור עמותת אומץ שהחלו לטפל בעניין במלוא המרץ מול מבקר המדינה עד שלאחר מספר שנים של התמשכות הבדיקה פורסם הדוח הנוקב של מבקר המדינה.
    ראוי לציין כי על פרשה זו נערכה תכנית עובדה ומי שהיה מפקדו של קרמשניט באותה תקופה אבי בן חמו שיחד עם דודי כהן חשדו בקרמשניט שהוא אחראי לאותה תכנית עובדה התקשר לקרמשניט ואמר"אם החלטת לחסל עוד מפכל כדאי שתשים לעצמך כדור בראש או שתמצא מגדל ותקפוץ" ומאז העפיל גל השנאה של הפיקוד הבכיר כולל דנינו כלפי קרמשניט
    שנאלץ לגלות ולבלות בין זרנוקי כיבוי השריפות.

  6. כתבה חשובה בעלת חומר מוסף נכבד עם הרבה חומר למחשבה.
    בכל מאמר חדש אני משתהה לנוכח הכתבות המשכילות, יוצאות הדופן, האמיצות והשופכות אור וכוונים ייחודיים שלא הייתי חושבת עליהם ורבים אחרים גם כן…
    איזה כשרון!!!!
    תבורך
    שרה קונפורטי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.