תקציר: בשם מי פועל שמשון את פעולותיו? לכאורה, שמשון פועל רק מתוך מניעיו האישיים. אחיו - בני שבט דן - לא שלחוהו לפעול, ואף שמשון עצמו -על פי המתואר - אינו מייחס לעצמו שליחות. דווקא מתוך כך מתהווה סגולת ישועתו. זו בימינו תחבולה מוכרת בתופעת ה'טרור הספורדי', שאין מאחוריו כתובת לנשיאה באחריות. תופעת היעדר האחריות, שאנחנו עדים לה גם בימים הללו במאבק האלים עם שכנינו.

[מאמר זה ראה אור לראשונה - בשני מאמרים נפרדים - באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר: מאמר ראשון: דברים שלא רואים מכאן; מאמר שני: רק לא מלחמת אחים] [לאוסף המאמרים על מערכות היברידיות, לחצו כאן] [לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שמשון, לחצו כאן]

עודכן ב- 25 בינואר 2024

פרקים יד-טו בספר שופטים עוסקים בעלילות שמשון כשופט. בשם מי פועל שמשון את פעולותיו?

לכאורה, שמשון פועל רק מתוך מניעיו האישיים. אחיו, בני שבט דן, לא שלחוהו לפעול, ואף שמשון עצמו -על פי המתואר - אינו מייחס לעצמו שליחות. דווקא מתוך כך מתהווה סגולת ישועתו. זו בימינו תחבולה מוכרת בתופעת ה'טרור הספורדי', שאין מאחוריו כתובת לנשיאה באחריות. תופעת היעדר האחריות, שאנחנו עדים לה גם בימינו, במאבק האלים עם הפלסטינים.

הכתוב נותן ביטוי מפורש להגיון הפעולה המעוגן בחיפוש האמתלה, כהגיון מוביל בסיפור:

"וירד שמשון תמנתה, וירא אשה בתמנתה מבנות פלישתים. ויעל ויגד לאביו ולאמו, ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלישתים, ועתה קחו אותה לי לאשה." (פסוקים א'-ב'). התיאור מבטא בשפה פשוטה וישירה בקשה בסיסית וטבעית של נער מהוריו. בסביבת הקיום בה גדל שמשון, בין צרעה ובין אשתאול, בגבעות המשתפלות מהרי יהודה אל שפלת החוף, לא היה זה בלתי צפוי להתאהב בנערה פלישתית.

במרחב הקיום - שהשתרע כתווך ביניים, בין ערי פלישתים בחוף הים, לבין מרכזיי יהודה ובנימין בגב ההר - בני דן ופלישתים חיו כנראה בסוג של מפגש יומי, במרחב ספר (frontier) משותף.

בדיון בין אביו ואמו לבין שמשון, מדוע הוא מבקש דווקא אשה מבנות הערלים, המספר מתערב ומשתף אותנו בידע הנתון רק לו, מנקודת מבטו ה'כל יודעת': "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, כי תואנה הוא מבקש מפלישתים, ובעת ההיא פלישתים מושלים בישראל." (פסוק ד').

שתי קריאות אפשריות כאן בשאלה מי מבקש תואנה מפלישתים:

• אפשרות אחת היא כי ה' עצמו הוא המבקש תואנה מפלישתים, ושמשון עצמו מופעל למלא שליחות אלוהית בבלי דעת, רק מתוך דחפיו היצריים.
• האפשרות האחרת לקריאה, מפרשת "תואנה הוא מבקש", כמיוחסת לשמשון עצמו. בפרוש הזה שמשון מצטייר כבעל ערמה מחושבת, הבוחרת במודע להתחכך בהוויית חיים יומית עם פלישתים, על מנת להפוך סכסוכים מזדמנים, להזדמנות לפעולות נקם.

הצעתי מן הפרק הקודם - לקרוא את סיפור שמשון כחידה, המתפתחת במרחב הזיקות בין הגלוי לבין הסמוי, בין הנוכח לבין הנעדר - משתלבת באופן בו הטקסט עצמו מותיר אותנו ללא הכרעה בין שני הפרושים. זו דו-משמעות מובנית ומחושבת, כמו בציור ה'ארנב-ברווז' של ויטגנשטיין, שלרגע נראה ארנב, לרגע ברווז; והוא דוחה, מעצם מבנהו, את היכולת להכריע מה הוא באמת (ראו בתמונה למטה):

דו-המשמעות המובנית, היא גם המכוננת את הגיון ישועת שמשון בממד האסטרטגי, בשימור הגיון עמימות מובנה, שמשאיר פתוחה את שאלת מניעי הפעולה, בתנודה הבלתי פתורה בין פעולה המונעת מהגיון פלילי - בדפוס סכסוכיי עבריינים - לבין פעולה המונעת מהגיון לאומני, בתודעת שליחות.

לממד החידתיות, הטמון בסיפור שמשון מראשיתו, מצטרפת רמיזה מובלטת בחידת שמשון "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" (פסוק י"ד). כמו בובת מטריושקה רוסית (ראו התמונה למטה): בובה בתוך בובה, כך בנוי כאן הסיפור כחידה בתוך חידה. חידת דבש הארי, מוטלת באורח זה על הסיפור כולו כרמז לאותה שניות בין גלוי לסמוי, כמגמת טקסט חתרנית המבקשת להובילנו להכרה, שמה שרואות עיננו הוא רק מראית עין, המכסה על הסיפור הממשי החבוי בעומק הסמוי.

לא שאני מציע לקרוא את הסיפור באופן אלגורי, ולהימלט כך מן הצרימה הקשה הנוצרת לאנשים מוסרניים, בין התיאור: "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" (פרק י"ג, כ"ה), לבין האופן היצרי והתובעני המתבטא בדרישת שמשון מהוריו לקחת לו את האשה הפלישתית.

בהדגשתי את הזיקה בין גלוי לסמוי כמפתח להבנת שמשון, אני מבקש להצביע דווקא על הזיקה ההדוקה - שאינה ניתנת להתרה - בין שני הממדים. כמו הזיקה המתקיימת במקדש בין הבית לבין העזרה, כמו בזיקה האדריכלית המתקיימת בין הקרמלין כארמון, לבין הכיכר האדומה כמגרש ריק. המרחב הריק מעצים את נוכחות המבנה והם דרושים זה לזה. כך ראוי בעיני לפרש את הדואליות החידתית של דמות שמשון, בזיקה השזורה ללא התרה, בין רוח ה' המפעמת בו, לבין יצריו וכוחו הפיזי המובילים אותו.

רק לא מלחמת אחים

הגיון פעולת שמשון - כתחבולה אסטרטגית, המותירה את האויב ללא יכולת לפנות אל עם ישראל כנושאים באחריות לפעולותיו - מגיע לשיא בפרק ט"ו, כאשר בני יהודה מוסרים אותו אסור בעבותים לידי פלישתים. כך מתברר לפלישתים, במובהק כביכול, כי שמשון פועל רק על דעת עצמו. מתוך חרדת בני יהודה מתגובת פלישתים לטרור שמשון, ההולכת לפגוע בהם, באו אל שמשון להסגירו לידי פלישתים כמתואר: "וירדו שלושת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם, ויאמרו לשמשון, הלא ידעת כי מושלים בנו פלישתים, ומה זאת עשית לנו" (ט"ו, י"א). בתנאיי המצב המתוארים, טענת אנשי יהודה לשמשון נראית מובנת כרציונלית ומוצדקת במלוא היבטיה.

תשובת שמשון אליהם נראית מתאימה להתנהלותו הפשטנית: "כאשר עשו לי כן עשיתי להם". אבל דווקא מנקודת מפגש זו מזדקרת מלוא אחריותו המוסרית של שמשון, בהיותו מוכן בהתמסרות מודעת לאפשר להם להסגירו לידי פלישתים. הרי היה יכול להתנגד להם כפי שעשה מיד לאחר מכן לפלישתים, בהכותו אלף איש מהם בלחי החמור.

אלא שבניגוד לקודמיו, אבימלך ויפתח, שמשון נזהר מפגיעה באחיו. רק לא מלחמת אחים, זה המסר המהדהד מהתנהלותו ההרואית כלפי אחיו אנשי יהודה. הכתוב מבטא הגיון זה כהגיון הדדי, המתבקש על ידי שמשון: "ויאמר להם שמשון, השבעו לי פן תפגעו בי אתם. ויאמרו לו לאמור, לא כי אסור נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתוך" (ט"ו, י"ב-י"ג).

שיעור הקומה המוסרי, המתגלה בגבורה עילאית זו, המתבטאת בעוצמת הריסון שבהתנהלותו כלפי אחיו, מסבירה את הנאמר בקיצור חידתי בסיום הפרק: "וישפוט את ישראל בימי פלישתים עשרים שנה" (ט"ו, כ').

[לאוסף המאמרים על מערכות היברידיות, לחצו כאן] [לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שמשון, לחצו כאן]

• ספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית'.
• אוסף המאמרים על שמשון.
• אוסף המאמרים על הפלשתים.

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2015), שמשון, וההיגיון ההיברידי של המלחמה, ייצור ידע, 28/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.