אז מתי ייגמר גל הפיגועים?

גל הפיגועים

[בתמונה: "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה", תמונתו המפורסמת ביותר של הצייר היפני הוקוסאי; הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Katsushika Hokusai (葛飾北斎) - photo of the artwork, והיא ברשות הכלל]

אנשים זקוקים לתחושה של סדר, גם אם הוא אשליה! על כן, כשמתערערת אשליית הסדר הם מחפשים נואשות עוגנים, להיאחז בהם. לכן, בימיו הראשונים של סבב האלימות הנוכחי, כולם עסקו בניסיון למסגר את התופעה ולכנות אותה בשם: "האם זו אינתיפאדה שלישית"? כאילו עצם השם עושה סדר. אחר כך עסקו בסיבה או בגורם לפרוץ האירועים. עתה מתחרים הכותבים במציאת הדרכים להפסיק את הגל העכור...

כדי להבין, מתי ואיך הגל העכור הזה יסתיים, צריך להבין איך פועלים גלים כאלה:

הם פועלים באופן מחזורי! בגלים, שעולים ויורדים. בתנאים של מדינת ישראל, גלי אלימות יהיו כאן עוד הרבה שנים, מפני שיש פער בין פוטנציאל העוצמה של היריבים להישגיהם בשטח. גם אם נגיע עם הערבים להסכמים, תמיד תהיה קבוצה שתכפור בהם ותמיד יהיה טרור, כי המשחק פה הוא על סכום אפס: הדת - שלי או שלך; הטריטוריה - שלי או שלך. זה לא קשור לישראל או לפלסטינים. זה המזרח התיכון כולו שהתלקח, וקבוצות נאבקות בו על מרחב המחיה שלהם. סכסוכים כאלה עלולים לקחת לעתים מאות שנים עד שהמציאות הופכת אותם לא רלוונטיים.

הטרור כתופעה מחזורית

[בתמונה: גלי האלימות כתופעה מחזורית; למקור התמונה לחץ כאן]

אם זו תופעה מחזורית, תמיד תהיינה התפרצויות. נשאר רק להקטין את עוצמתן ולהגדיל את המרווחים ביניהן.

מה גורם לגל לפרוץ? הרבה גורמים מצטברים, שמביאים לחולשה יחסית של נשוא האירועים, בפרק זמן מסוים. תחשבו על הרפס שמקנן בגופנו, ומדי תקופה מזכה את שפתינו בפצע מטריד ומכוער. אם היינו יודעים למה הוא מצליח לצאת דווקא עתה, היינו מצליחים אולי למנוע אותו. אבל הוא מבקיע במועד מסוים כתוצאה מכך שהמערכת החיסונית של הגוף נחלשה, מהצטברות של סיבות רבות, כשבכל פעם הן יכולות להיות סיבות אחרות.

הטרור כהרפס

[בתמונה: גלי האלימות כהרפס; למקור התמונה לחץ כאן]

דוגמה אחרת באותו עניין היא השרפה הגדולה בכרמל. מה גרם לה לפרוץ? בוודאי לא גורם אחד אלא הצטברות חד פעמית של גורמים: נדרשו לכך עשר שנים שחונות במיוחד; ורוח חמה מכיוון מסוים; וגחלים שיושארו במקום מסוים, ששם תוכל האש לתפוס ולהתפשט; ובעיה ביכולת התגובה של כיבוי אש באותו רגע; וטעויות של המשטרה; ושיקול שגוי של קברניטי שירות בתי הסוהר... כל אלה מביאים ברגע מסוים להתפרצות.

האם ניתן למנוע את ההתלקחות הבאה? כמובן שלא! נשאר רק לעשות הכל על מנת שההתפרצות הבאה תהיה במועד רחוק ככל האפשר, ולקוות שהתוצאות הבלתי צפויות תפעלנה בפעם הבאה לטובתנו, על מנת לדכא אותה במהירות.

אז איך עוצרים את ההתלקחות הנוכחית?

לא ניתן לעצור. האנרגיות הללו, מרגע שהתפרצו, לא ניתן להשיבם חזרה.

מה כן ניתן לעשות?

לעתים, דווקא תגובת הצד, נשוא הטרור, מאריכה את משכו, מפני שבאופן פרדוקסלי, היא מוסיפה לגל הזה אנרגיות ממריצות. הצעירים האמיצים הללו שמקריבים את חייהם בצד השני (כן, האויב שלנו אמיץ ומוכן למות למען המטרה, ונכון שנכבד אותו, ובוודאי לא נזלזל בו!) זקוקים לתקווה שמעשיהם תורמים לעמם להתקרב אל מטרתו. התקווה והאמונה מהווים עבורם כוח מניע בעל אנרגיה אדירה.

משמע, עלינו לעשות הכל על מנת להפחית את מוקדי התקווה המצטברים הללו, על מנת שהגל ימוצה וידעך מהר יותר: לא להוסיף לקלחת גורמים שיעלו את האנרגיה של הצד השני.

מה מעלה את האנרגיה של הצד השני?

בעולם מורכב, לעתים זה ההפך ממה שנדמה.

כך למשל, הרשות הפלסטינית הכווינה את הגל הזה בתחילתו, על מנת לסמן את גבולות חלוקת ירושלים. על כן, כותרות בנוסח "היהודים חילקו את ירושלים" או דיבורים על חלוקת העיר רק יוסיפו להתפרצות הר הגעש, ולא יצננו אותה.

כך גם ניסיונות שלנו להבין את הצד השני, לסנגר עליו ולהסביר את ההתפרצות כתסכול, כי דיבורים כאלה מזמינים מחוות, ומחוות הן אנרגיות שמלבות את האש.

ומה יקרה בסוף?

זו הבשורה הטובה! הוא ידעך לבד, כמו לוע הר געש שימטיר לבה עד שהפוטנציאל יתכלה. מרגע שגל מתפרץ, מתחיל כבר שעון החול לתקתק עד סיומו, כי האנרגיות - שצבר על מנת להתפרץ - מוגבלות, והן תסתיימנה. ישראל גדולה יותר, עשירה יותר ויש לה אוויר יותר מהחברה הפלסטינית, וסופו של הגל לדעוך (באופן פרדוקסלי, האנרגיות הללו זקוקות לזמן ההפוגה בין הסבבים כדי להצטבר, ודווקא פרץ האלימות מכלה אותן - זהו ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה!).

לישראל חוסן לאומי מרשים ופוטנציאל האנרגיות שלה גדול ללא שיעור מזה של הצד השני. אז סבלנות...

אז מה? הלנצח נאכל חרב?

חחח... ברור!

זה טיבה של מערכת מורכבת. היא מתפתחת דרך קונפליקטים, ו"שלום עולמי" תקף רק בתחרויות מלכת יופי.

יתרה מכך, עימותים בפרקי זמן קצרים עדיפים על התפרצויות בפרקי זמן ארוכים, כי האנרגיות לקונפליקט הבא נבנות בשנות השובע, נצברות, ולבסוף הן פורצות החוצה. חמישים שנות שלום באירופה בחצי השני של המאה ה- 19 הביאו להכחדה של דור שלם בשתי מלחמות עולם עקובות מדם. הפרץ העצום הזה של אלימות הביא לעשרות שנים של שקט ושגשוג, שבמהלכו רבים מאיתנו טרחו להוציא דרכון אירופי.

אבל, הר הגעש שם כבר החל לעשן מחדש, ההתפרצות היא רק עניין של זמן, והספירה לאחור שם כבר החלה...

אירופה - הר הגעש התחיל לעשן...

[בתמונה: אירופה - הר הגעש כבר מעשן... למקור התמונה לחץ כאן]

אז כדאי להתעודד. האתגרים שלנו - בניגוד לאחרים - ברי שליטה. אבל, צריך סבלנות, ואומץ והבנה נכוחה של המתרחש!

2 thoughts on “אז מתי ייגמר גל הפיגועים?

  1. אריאל דר כתב:
    ורק אני הקטן, חושב שכדי למנוע מתקפת יתושים – כדאי להתחיל לתכנן את יבוש את הביצה.
    מדינת ישראל יכולה לגבש חזון, מה ברצונה להשיג ומה ניתן להשיג – ולפעול בהתאם.

    באמצע שנות הששים, למשל, נערכו בישראל שני כינוסים של מיטב המומחים באותה עת, ובה סוכם כי בשום פנים אין לכבוש את הגדה המערבית. הכיבוש יעלה את מפלס הלאומנות הפלסטינית בגדה – וזו תזלוג לערביי ישראל.
    כעבור שנתיים נכבשה הגדה (משום שפעולת סמוע הראתה כמה זה קל, ולא היה בנמצא ראש ממשלה שיבלום), מפלס הלאומנות עלה בגדה, כלומר, יהודה ושומרון, ומשם זלג לערביי ישראל.

    אז כן, ניתן לחקור את התופעה, ולהגיע למסקנות מעשיות
    צריך רק ממשלה שתגבש מדיניות הנשענת על המציאות ולא תיגרר אחרי אידאולוגיות נוקשות ומצבי רוח לסירוגין.

    • אתגרת אותי יקירי. הגם אתה בממסגרים? רק נתכנן ונגבש מדיניות והכל יהיה בסדר?
      הביצה הזו אינה בשליטתך, וכל התכנונים לייבשה העלו באושים…

      במומחים אתה ניתלה? זוכר מה אמר בן גוריון על מומחים? אין הרי מומחים לעתיד… אם היה בן גוריון שומע בקול המומחים לא הייתה היום מדינה…

      הדבר הכי נכון לטעמי, שאמרו המומחים, הוא שהקונפליקט איננו בר פתרון בעתיד הקרוב וצריך לנהלו. לנהל משמע, להקטין התפרצויות ולהאריך את המשך בין אחת לשנייה…

      אז הנה הגיע התפרצות. מה הלחץ? כואב? מדמם? ברור. אבל זה טיבה של התפרצות. מאיים על ההישרדות? ממש לא. בכל ההיסטוריה, אף פעם לא הוכרעה ישראל על ידי שכנותיה. רק ע"י מעצמות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.