[צילום בן גוריון: התמונה המקורית היא נחלת הכלל; תמונתו של גלעד ארדן נוצרה והועלתה ע"י Koby12345. . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons  להפצה, תחת רישיון זהה:  [CC BY-SA 4.0]

האם תהיה רפורמה מהותית במשטרה? אני מהמר שלא!

במה צריכה לטפל הרפורמה?

רפורמה מהותית חייבת לטפל טיפול שורש בשני הגורמים העיקריים המשפיעים על מצבה הנוכחי של המשטרה היום, ושגורמו לסטגנציה שבה היא מצויה המשטרה כבר 20 שנה: הביורוקרטיה והמנגנון המשטרתי מחד גיסא, והתרבות הארגונית של המשטרה מאידך גיסא. על שניהם הרחבתי לא מעט בעבר. אחזור בקצרה:

באשר לעוצמת המנגנון המשטרתי, המשטרה סובלת ממה שמכונה בספרות המקצועית "שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים". המנגנון מחזיק בידיו את העוצמה ודואג שלא תתקבלנה החלטות שיפגעו במעמדו. הוא מסבך את העבודה בעזרת "ים של נהלים" והמהות הולכת לאיבוד בתוך הפרוצדורה. התוצאה היא שהשטח - קרי, תחנות המשטרה - מסורס ואינו מסוגל להתאים את עצמו לשינויים בסביבה המשימתית. התחנות הפכו בשנים האחרונות ללא רלוונטיות למה שהאזרחים באמת צריכים. לוואקום שנוצר נכנסים גורמים אלטרנטיביים: שיטור פרטי לסוגיו ושיטור עירוני, ומאיימים להפוך את משטרת ישראל למיותרת. רפורמה עתידית חייבת לנטרל את המנגנון מעוצמתו על ידי העברת כל הסמכויות המהותיות והתקציביות ליחידות השטח. לאחר שינוטרל, הקטנתו לממדים ראליים תהיה כבר "משחק ילדים"...

התרבות הארגונית - שקרויה בספרות גם "תרבות השקר של השוטרים" או "החומה הכחולה הגדולה" - היא המושמצת ביותר בספרות המקצועית בכל משטרה בעולם; והיא המקור לתופעות אליהם אנו נחשפים כמו הטרדות מיניות, אלימות שוטרים ועוד. אצלנו הבעיה כפולה ומכופלת כיוון שהקצינים תלויים במפקדים שלהם בקידומם האישי. אם המפקד של השוטר/הקצין שולט בעתידו, אזי תרבות השקר מביאה גם לחיפוי שלהם על מפקדיהם, כמו שהיה שנים רבות בתחום ההטרדות המיניות, בנוסף לחיפוי על שוטרים חברים בשטח.  הדרך הבדוקה ל"טיפול" בתרבות הארגונית איננה בדרך של הנחלת ערכים (אתיקה מקצועית) כי התרבות הארגונית לא תתן לזה סיכוי. הדרך לעשות זאת היא באמצעות השטחת ההיררכיות והקטנת המנגנון (חזרנו לבעיה הראשונה...).

תפקיד הדרג הפוליטי הפוליטי

רפורמה מהותית מלווה בדרך כלל בהתנגדות עזה וברעשים בלתי פוסקים, והצלחתה אינה מובטחת כלל. כזכור, האחרון שניסה לבצע רפורמה אמתית בתחומים הללו היה אסף חפץ בין השנים 1997-1994 ונכשל.

. על כן, אין רפורמה מהותית ללא גיבוי מלא ומראש של ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים.

לפני שבן גוריון נכנס למלחמת העצמאות, היה הידע שלו בנושאי ביטחון אפסי, כמו הידע של השר ארדן וראש הממשלה נתניהו. על כן, הוא רשם לעצמו 14 נושאים קריטיים בתחום הביטחון שבהם הוא צריך להתעמק, וביקש להכין עבורו רשימת מומחים לכל תחום ותחום (תוך הקפדה לבחור כאלה שאחזו בדעות מנוגדות) ובמהלך שלושה חודשים זימן אותם אליו ולמד. כך עיצב את השקפת עולמו ואת תורת הביטחון של ישראל.

כך צריך לעשות הדרג הפוליטי גם בתחום המשטרה היום. על בסיס הידע שרכש להגדיר אסטרטגיה של שינוי; לבקש מארבעה מועמדים תוכנית ליישום עקרונות האסטרטגיה הללו תוך שנה; ולבחור את המתאים מכולם למפכ"ל.

האם יש לדרג הפוליטי זמן וקשב לסמינר לימודי שכזה? ספק גדול. האם יש להם רצון לספוג את ה"רעשים", הטלטלות וההתנגדויות שתיצור הרפורמה, כולל דיס האינפורמציה והמלחמות האישיות שתיצור בתקשורת? ספק גדול! האם ילך המפכ"ל החדש לרפורמה מהותית לבדו? קשה להניח (אם כי תמיד יכולות להיות הפתעות...).

האם יש סיכוי לקדנציה שקטה יחסית, ללא פרשיות מהותיות, גם אם לא תהיה רפורמה? 

כן. לפרק זמן מסוים. מערכות מורכבות נוטות אחרי משברים להיכנס לתקופות של התאוששות וריפוי בדרך של התארגנות עצמית. כך למשל, סביר להניח שקצינים בכירים ירחקו משוטרות צעירות ואלה שכבר הטרידו יוותרו על הקידום מפחד החשיפה; בכירים ידירו רגליהם מחצרות רבנים וכדומה.

הבעיה היא שאין ארוחות חינם. זו איננה רפורמה מהותית והכרסום במעמד המשטרה בשטח והתחזקות התהליכים יימשך. לכן, הפיצוץ הבא הוא רק שאלה של זמן ויתרחש לבסוף.

מכאן שהבחירה של המפכ"ל היא בין שתי רעות:

האחת, לגשת לשינוי ללא גיבוי ולהסתכן בכישלון וברצח אופי תקשורתי שייעשה לו על ידי מתנגדיו בתקשורת;

והשני, לא לעשות כל צעד מהותי ולאפשר לתהליכי ההתארגנות העצמית לפעול, בתקווה שההתפרצות הבאה לא תתרחש בקדנציה שלו.

במה אתם הייתם בוחרים?

מקורות והעשרה

• מרדכי נאור, דן גלעדי (1990), ארץ ישראל במאה העשרים : מיישוב למדינה 1900 - 1950, תל אביב: משרד הביטחון.
• שלח עפר (2012), הסמינר של בן-גוריון, 24/7/12, nrg.