פנחס יחזקאלי: מאיפה מסריח הדג?

סטס מיסשניקוב

[בתמונה: השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב. הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי סטס מיסז'ניקוב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

[לריכוז המאמרים על מלחמת השחרור של הרשויות המקומיות מהשלטון המרכזי, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת הבלופים המוצלחים ביותר שהצליח השלטון המרכזי להשתיל במוחנו הוא, שהשחיתות בשלטון המקומי גדולה עשרות מונים מזו של השלטון המרכזי, האחראי והנקי יחסית. כך למשל זכור הקמפיין המוצלח והמושכל שניהל המפכ"ל לשעבר דודי כהן על השחיתות ברשויות המקומיות, בניסיונות המוצלח למנוע את הקמתן של משטרות עירוניות בישראל: "השחיתות הציבורית מאיימת על אופייה הדמוקרטי של ישראל", טען כהן. "ארגוני פשיעה חודרים לרשויות המקומיות... הם עושים זאת באמצעות שוחד, ודרך ההתמודדות במכרזים".

הכל נכון ועדיין - הדג מסריח מהראש. לא מהזנב!

על מנת להבין זאת, לא צריך להזדקק לפרשיות שחיתות כמו זו של "ישראל ביתנו" המככבת בעיתונים בימים אלה. יש שני כללי ברזל לאיתור קיומה של שחיתות ולעצמתה:

  • שחיתות תפרח תמיד יותר, ככל שהיא סמויה מן העין. לעולם תהיה עינו של הבוחר קרובה יותר למתרחש ברשות המקומית.
  • שחיתות תתעצם איפה שיש כסף גדול. הסכומים בהם משחקים "למעלה" גדולים, בדרך כלל, עשרות מונים מאלה שבהם משחקים "למטה" (יש חריגים).

חלקו של השלטון המרכזי בשחיתות השלטונית חמור וקשה עשרות מונים בגלל סיבה מהותית נוספת: השלטון המרכזי הוא הגורם אשר מזנה ומשחית את השלטון המקומי, והוא שעושה הכל על מנת לעצור את תהליכי התבגרותו והתפתחותו!

מבחינה היסטורית, קדם השלטון המקומי בישראל לשלטון המרכזי. רשויות מקומיות בעלות סמכויות רשמיות התהוו עוד בתקופת היישוב והתעצמו בתקופת המנדט.

הפריחה הזו נבלמה לאחר קום המדינה. השלטון המרכזי הישראלי ירש מהשלטון המנדטורי כלֵי שליטה בשלטון המקומי, שהם ללא תקדים בעולם המערבי, והפליא לעשות בהם שימוש. השלטון המקומי גילה כי לגביו המנדט הבריטי בעצם נמשך, רק שאת מקומה של האדמיניסטרציה הבריטית תפס שלטון מרכזי ישראלי ריכוזי ומערכת מפלגתית דומיננטית. ענייני המדינה, בכללם גם עניינים מקומיים, רוכזו בידי השלטון המרכזי וכך גם השליטה על גביית מסים. השלטון המקומי הפך תלוי בשלטון במרכזי בכל אספקט של פעילותו

היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בישראל מתמקדים בשני נושאים עיקריים:

  • האחד, השלטון המרכזי משמש גוף מפקח על הרשויות המקומיות. מכוח זה מוקנות לו סמכויות פיקוח נרחבות לאישור.
  • השני, השלטון המרכזי מסדיר את פעילות השלטון המקומי ומשתתף בתקציבו. שר הפנים הוא הממונה על הרשויות המקומיות ומוסמך לבקר את פעילותן של הרשויות המקומיות ולאשר ביצוע פעולות רבות, למנות רואה חשבון מטעמו, לאכוף את ביצוע חובותיה של הרשות, לפזר מועצה אשר לדעתו אינה ממלאת את תפקידיה ולמנות במקומה ועדה קרואה או מועצה ממונה.

מאז קום המדינה ועד היום, לא רק שלא אוזנה מערכת היחסים בין השלטון המקומי למרכזי, אלא, יתירה מכך, הרשויות נותרו נשענות לרוב על פקודות העיריות מתקופת השלטון המנדטורי כשסמכויות השלטון המרכזי בהן הורחבו, למשל, בחוק יסודות התקציב משנת 1985, שם הוענקו לשר הפנים והאוצר סמכויות נוספות להגביל פעילותן של הרשויות המקומיות (תחום הארנונה ואישורי הלוואות ועוד). בנוסף, לשר הפנים ולשרים אחרים סמכויות לתקן תקנות הקשורות ברשויות מקומיות. מדובר בעיקר בחוקים המסדירים נושאים יסודיים כגון: חינוך, תכנון עיר, תעבורה, רווחה ועוד.

השחתת השלטון המקומי וניוונו

את התלות הזו דואג השלטון המרכזי להעמיק ולשמר, לפעול באינטנסיביות לנוון את השלטון המקומי ולעשות בו שימוש לצרכיו. במשך כל השנים, לא עוגן מעמדו של השלטון המקומי בחוק באופן המאפשר לרשויות חופש פעולה מרבי. לא נוצרה פקודת עיריות חדשה או "חוק יסוד: העיריות". לא ניתנו סמכויות לעיריות. הרשויות תלויות ב"ממונה על המחוז", שהוא פקיד של משרד הפנים, או ב"ממונה על השכר" במשרד האוצר. משרד הפנים הוא מקור הכספים של השלטון המקומי, והמשרדים האחרים מעבירים את הכספים המיועדים לרשויות דרכו. כך נוספים לריכוזיות – סרבול ומאבקי כוח, שמעורבים בהם גורמים פוליטיים שונים.

חלק משחיתות השלטון המרכזי נותבה דרך הרשויות המקומיות: מפא"י ההיסטורית הייתה החלוצה שהשכילה לעשות בכך שימוש לבניית עצמתה ולשימורה. מפד"ל ההיסטורית חרתה החזיקה אחריה. בשנות השבעים של המאה הקודמת, המשטרה החלה להתבגר ולצאת כנגד שחיתות זו (ימיו של בנימין זיגל כראש המחלקה לחקירות הונאה). כשהתקרבו הפרשיות לביתו של השר הממונה על המשטרה, יוסף בורג (מה שכונה אז, "תיק אפרסק"), לא הסס לשלוח את המפכ"ל דאז, הרצל שפיר הביתה, בתום שנת שירות אחת, על מנת להבהיר גבולות של מותר ואסור...

היורשת המוצהרת של מפד"ל ההיסטורית, ששיכללה את השיטות, ואת ניצול הרשויות המקומיות התלויות בתקציבים לצרכיה הייתה ש"ס בראשות אריה דרעי. דרעי נחשד שהעביר כספים ממשרד הפנים לגופים חרדיים שהקימה ש"ס, תוך ניגוד עניינים, הפרת נהלים, ועקיפת שיקול דעתן של הרשויות המקומיות: "...קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין", כתבו השופטים... "אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 (דרעי) תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים...חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות." כך הפך משרד הפנים למדיח ולמשחית העיקרי של הרשויות המקומיות.

הגלגל מתהפך

אציין לסיום רק כי הרשויות המקומיות, המתבוססות גם הן בפרשיות שחיתות, נמצאות מאז שנות השבעים של המאה הקודמת בתהליך מתמיד של שיפור (חריגים תמיד יהיו...). בתורת המערכות המורכבות מכונה התופעה הזו "פעולות מאזנות": החל תהליך הפוך של ביזור סמכויות, מהשלטון המרכזי בחזרה לרשויות המקומיות, והתגבשות מנהיגות מקומית ועצמאית. ההשלכות של שינוי זה היו הדגשת צרכים מקומיים ולא מפלגתיים והתעצמות הכוחות המקומיים.

שינוי זה מקורו בכמה גורמים, ביניהם: מיסוד עבודת השלטון עם התקדמות המדינה; הגידול באוכלוסייה העירונית שהגביר את עצמאות הערים; התפתחות גישה ניאו-ליברלית לתפקידה של המדינה והמנהל הציבורי, השוללת מעורבות יתר של המדינה בענייני החברה האזרחית, הכלכלה והפרט ועלייה בחשיבותם של איכות החיים והפנאי; התערערות סמכותה של המדינה וירידת האמון בהנהגה הפוליטית בעקבות הגישות הניאוֿ-ליברליות ואירועים כמו מלחמת יום הכיפורים.

התוצאה של כל אלה היא, שבישראל החלו להתפתח מודלים אלטרנטיביים של שירותים שסופקו קודם-לכן על-ידי השלטון המרכזי והיום הם באחריות השלטון המקומי, וזו רק תחילתו הארוכה של תהליך (אם תרצו, התפתחות המשטרות העירוניות היא סימפטום כזה).

מלחמת העצמאות של השלטון המקומי במרכזי נמצאת בעיצומה, אולם, עד שלא תינתן לשלטון המקומי עצמאות כלכלית ותפעולית מהשלטון המרכזי, הוא ימשיך להיות כר לפעילות משחיתה מצד השלטון המרכזי, וגורם הסחה לשחיתות האמתית המתבצעת שם רחוק מהעין, בכסף הגדול...

[לריכוז המאמרים על מלחמת השחרור של הרשויות המקומיות מהשלטון המרכזי, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *