קובי אזולאי: מדדי משטרה לאורך השנים

מדדים

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Sonny Abesamis לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]

בקיץ 2014 הגיש תלמידי, קובי אזולאי, עבודה המפרטת את השינויים התכופים בשיטות המדידה המשטרתיות. מבחינה זו היא מהווה סקירה היסטורית מצוינת של השינויים על ציר הזמן (היא אינה מטפלת בסיבות לשינוי). הבאתי אותה כאן לשימושכם:

מבוא

בעשרים שנים האחרונות גובר השימוש בכלי הערכה ומדידה בארגונים ובחברות ובכלל זה במשטרה. מטרת המאמר לסקור את השינויים הללו, מאז ועד היום; לבחון את שיטות המדידה השונות שהוכנסו למשטרה, המאפיינים שלהן, ובאיזו מידה השיטות היו אפקטיביות. כמו כן, ברצוני להבין מה גרם להחלפת שיטות המדידה וההערכה ומהי משמעות שינויים אלה.

השימוש בכלי הערכה ומדידה מאפשר לחברות להתמודד בתנאי השוק החופשי התחרותיים. חברות הרוצות להצליח בתחרות אל מול חברות אחרות חייבות לבדוק את עצמן באופן שוטף.  בדיקה זו נעשית באמצעות הצבת יעדים הניתנים לכימות ומדידה ובחינה של עמידה או אי עמידה ביעדים הללו.

החברות בוחנות את עצמן בתחומים שונים ומכמתות את הנתונים למדדים מדויקים המאפשרים הצבת מטרות, תיאום ציפיות וקביעת מדיניות ודרכי פעולה.

המדידה נעשית באופן עקבי ויכולה להתייחס לתחומים שונים כגון: זמן הפעילות, איכות הפעילות, יעילות, מקצועיות, עלות, תכנון אל מול ביצוע ושביעות רצון.

המדידה יכולה לכלול גם השוואות והשפעות הדדיות בין משתנים, כגון: השפעה של מועד המדידה, השפעת פעילות מקבילה , השפעת שינויים שהוכנסו בארגון וכד'...

המדידה והערכה בארגונים יכולה לשקף התייחסות לטווח קצר או טווח ארוך של זמן.

תהליכי מדידה והערכה יעילים בארגונים וחברות הם תהליכי בהם המדידה מכוונת לשיפור היעדים שהוגדרו לפעילות. מדידת יתר שאינה משרתת את היעדים, או פער בין היעד לבין המדד שאמור לבדוק אותו, ייצרו עומס על המערכת ויסיטו אותה מדרכה.  מדידה יעילה תבחן מספר מדדים המתייחסים לאותו היעד ותיצור שקלול של התוצאות, תוך ראייה רחבה של גורמים והשפעות.

השינויים המהירים החלים בעולם הגלובלי מחייבים ארגונים וחברות לגמישות בקביעת יעדים מצד אחד, ולגמישות בקביעת דרכי הערכה וקביעת מדדים, מצד שני.

הדיוק בתהליכי הערכה ומדידה משמעותי מאוד, היות והתוצאות קובעות את דרכי הפעולה של הארגון. שימוש בנתונים לא מהימנים, נתונים חלקיים או פירוש לא נכון של הנתונים עלול לפגוע בתוצאות המדידה ולגרום לארגון לקבל החלטות על דרכי פעולה שגויות.

להלן שיטות המדידה במשטרת ישראל משנות התשעים ועד היום

עד 1997: ניתוח נתונים סטטיסטיים

עד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, השתמשה משטרת ישראל בניתוח נתונים סטטיסטיים ממערכות משטרתיות. ניתוח הנתונים נעשה באופן לא ממוחשב, המשטרה התבססה על נתונים ממערכות חקירה והתבססה על הנתונים המוזנים במערכת כגון: כמות תיקי החקירה לפי סוגי עבירות, כמות עצורים, כמות חשודים, אחוז הגילוי בתיקים וכדומה. הבדיקות היו על פי חתך של אזורים וחתך של מין וגיל.

המדדים נבחנו בהשוואה לנתוני החודש בשנה הקודמת, וכן נבחנו נתונים מצטברים מתחילת השנה בהשוואה לשנה קודמת. כימות העבירות שם דגש על סוגי עבירות הפע"ר, עבירות הרכוש, עבירות סמים ועבירות מסוג שוד.  שיטה זו שמה דגש על הנושא הכמותי – כמות העבירות, כמות המעצרים,  כמות התיקים הגלויים וכד'..

שיטה זו מעלה את השאלה על מידת התרומה של המשטרה בהורדת הסטטיסטיקה הפלילית או בהעלאתה. היא לא נתנה למפקדים תמונת מצב מהימנה על מנת לקבל החלטות. השיטה לא אפשרה לבחון את מידת האפקטיביות של הטיפול בעבירות, היות והתמקדה רק בהיבט הכמותי ולא בהיבט האיכותי. כמו כן, השיטה הייתה מוגבלת באפשרות ליצור חתכים והשוואות, כך שניתוח הנתונים לא היה מספיק מעמיק ולא נתן תמונת מצב נכונה למפקדים.

1997-1998: שיטור לפי יעדים (בעגה המשטרתית: "יעדים ומדדים")

ב- 1997 אימץ המפכ"ל, אסף חפץ, את תכנית שיטור לפי יעדים (או בעגה המשטרתית, "יעדים ומדדים"). לפי שיטה זו, כל תחנת משטרה קבעה – מידי חצי שנה – יעדים, בהתאם להערכת המצב שקיימה, לצרכי התושבים במקום ולצרכי ראש העיריה. השיטה שרדה באפקטיביות יורדת והולכת – גם ברוב הקדנציה של מחליפו, יהודה וילק, כשזמני הערכת המצב והגדרת היעדים עלו לשנה, ואת מקום היעדים המקומיים תפסו יעדים שהוכתבו על ידי הרמה הממונה.

שני הגיונות עמדו בבסיס השיטה:

  • שיטור קהילתי: משטרה פועלת בתוך הקהילה ואמורה לפתור בעיות בתוכה. לכן, איסוף הבעיות מתבצע בסביבה המשימתית שבה פועלת כל תחנה, וניתן דגש לדיווחי שוטרים מהשטח ולצרכים שעלו מהציבור, והדרך להשגת היעדים הינה מערכתית, של כלל הגופים בקהילה בשיתוף עם הציבור.
  • התייחסות דיפרנציאלית לרמת התחנה: כל תחנה קבעה - בנפרד - יעדים בהתאם לצרכים שעלו מהשטח. יעדי תחנה אחת היו שונים מרעותה, כי הבעיות בין יישוב ליישוב שונות.

שלבי העבודה

בבסיס, כל מחזור יעדים ארך חצי שנה (לאחר מכן הועלה משך הזמן לשנה), וכלל את השלבים הבאים:

  • הערכת מצב - "במה אנחנו לא טובים?": ניתוח נתונים כמו תלונות אזרחים, סקרים, נתונים סטטיסטיים, בקרות, וכן על בסיס ניתוח נתונים מגורמים חיצוניים, כמו בכירים ברשות המקומית, ארגונים בקהילה, תקשורת מקומית וסקרים שנערכו בקרב האוכלוסייה המקומית. נבחנו נקודות החוזק והחולשה בכל תחום.
  • תעדוף של הבעיות וקבלת סדר עדיפות לטיפול על פי 4 קריטריונים: היקף הבעיה, חומרתה, אפשרויות הפתרון ומידת העניין לעסוק בה.
  • תרגום עשרת הבעיות האקוטיות ביותר ליעדים.
  • קביעת מדדים ליעדים בדגש על מדדי תוצאה ולא מדדי תהליך!
  • תכנון: בתכנון זה נלקחו בחשבון כל היכולות הקהילתיות והמשטרתיות, תוך שיתוף פעולה בין הצוותים והמשרדים השונים בתחנה. שיתוף הקהילה אפשר פעילות יזומה למניעת פשיעה הכוללת, תכנון ושילוב מתנדבים, שילוב תקשורת מקומית, ושימוש בטכנולוגיות, כמו התקנת מצלמות במקומות המועדים לפשיעה. השילוב של גורמי קהילה ושוטרים בתכנון הפעילות עורר את המוטיבציה והמחויבות בקרב כל הנוגעים בדבר להשגת היעדים.
  • עבודה להשגת יעדים.
  • הערכת מצב באמצע התקופה והכרזה על יעדים תקולים שנראה שלא ניתן להשלימם. הערכת מצב זו נעשית בפיקוח המרחב, שאמור לסייע לתחנה בהשגת היעדים התקולים.

העבודה על פי השיטה קידמה את התייעלות עבודת המשטרה. היא יצרה מנגנון ופלטפורמה אשר אפשרה וקידמה ביצוע הערכות מצב מסודרות מבוססות נתונים, דבר שאפשר את ניהול הטיפול בפשיעה בגישה מערכתית, ומתן שירות טוב יותר לאזרחים. היא אפשרה שילוב ומקסום היכולות האזרחיות והמשטרתיות, והובילה לקביעת סדרי עדיפויות ותכנון עבודה ויצירת איזונים בהתאם לצרכים ולאילוצים, ובהתאם למשאבים הנתונים.

בנוסף, נתנה ביטוי לחיזוק כוחם של השוטרים הקהילתיים בשילוב הציבור ומוסדות הקהילה בלחימה בפשיעה, לצד המשטרה.

דבר נוסף: עבודה לאורך זמן סימנה את אותם קצינים "פותרי בעיות", עליהם הוטלו תמיד הבעיות הקשות ביותר, ושהצטיינו בפתרונן. לראשונה, היה למשטרה כלי אמתי לאתר את ה"טלנטים". את הטובים!

1999-2006: קומפסטט

ב- 1999 מיסד המפכ"ל וילק את ה- קומפסטט שאימץ חלק צר משיטת הניהול הקרויה בשם זה במשטרת ניו יורק, ומוסדה על ידי המפכ"ל וויליאם ברטון (Bratton & Knobler, 1998, pp. 39-233) וראש העיריה, רודולף ג'וליאני (ג'וליאני & קרסון, 2002, עמ' 80-72).

על פי השיטה, זומן סגל הפיקוד של תחנות המשטרה בהתראה קצרה אל המפכ"ל, ונדרש להשיב על בעיות שנמצאו בהתנהלותן או על תוצאות לא מספקות בסטטיסטיקה הפלילית. לצורך כך, הוכנה מערכת נתונים ממוחשבת תומכת. המערכת השוותה את נתוני הפשיעה המדווחת של אותו חודש מול החודש המקביל בשנה הקודמת, ומול ממוצע שלושת החודשים האחרונים.

במערכת הניהול קומפסטט הוכנסה לשימוש, לראשונה מערכת ממוחשבת לאיסוף המידע ולניתוחו.

מערכת המידע קומפסטט ניתחה מידע סטטיסטי באופן מספרי וגרפי, בחלוקה ל- 16 פרקים, על פי תחומי העיסוק המשטרתיים. כן היה למערכת את היכולת לבצע מיפוי גיאוגרפי בהם, לזהות מוקדי פעילות, מידע על פשיעה ותאונות דרכים, ניתוח של אזורים סטטיסטיים על פי פילוח עבירות, מידע פרטני, וכן מיפוי של הישובים מעל 2,000 איש וניתוח העבירות שלהם.

המערכת ביצעה השוואות בשלוש רמות:

  • השוואת חודש נוכחי מול חודש מקביל אשתקד;
  • השוואה של חודש נוכחי מול ממוצע של 3 חודשים אחרונים.

מערכת זו שודרגה במהלך השנים, על מנת לענות על צרכי המפקדים ולתת למפקדים תמונת מצב מהימנה ככל האפשר של נתוני הפשיעה. אלו היוו בסיס לקביעת יעדים בעלי אופי כמותי.

מאותה עת ואילך, מתמקדות שיטות המדידה בשינוי המערכת הממוחשבת והתאמתה למדיניות המפכ"ל המכהן.

2009-2006: תוכנת מנה"ל

ב- 2006 מוסדה על ידי המפכ"ל דודי כהן מערכת המנה"ל (מדידה, ניהול והערכה למפקד) ששרדה עד 2009. המערכת נועדה להוות כלי ניהול יעיל ואפקטיבי בידי המפקדים למיקוד העבודה ולביצוע הערכה ארגונית אוביקטיבית.היא בחנה את תפוקת המפקדים ביחס ליעדים ברמה הארצית שקיבלו היחידות בתחילת השנה. היו אלה יעדים זהים לרוב המכריע של תחנות המשטרה. 75% ממדדי המנה"ל היו מדדי פשיעה, ביטוי למדיניות המפכ"ל בסוגיית המאבק בפשיעה.

תוכנת המנה"ל בחנה באופן אינטראקטיבי את תפוקת המפקדים ביחס ליעדים שקיבלו בתחילת השנה, יעדים שנקבעו ברמה הארצית – יעדים זהים לכל התחנות למעט מחוז ש"י, מרחב דוד ונתב"ג.

תוכנת המנה"ל הגדירה בפני כל מפקד יעדים ברורים כמותיים, בחנה את התפוקה ביעדים אלה, והעמידה יעדים שהוגדרו בזמן מוגדר, דבר שאפשר ביצוע הערכה אובייקטיבית. מפקדים שלא עמדו ביעדים שהוצבו להם נקראו לדיון, ונדרשו להסביר את התוצאות.

היעדים שהוגדרו היו זהים לכל התחנות, ללא יכולת לבטא דיפרנציאליות. היא לא אפשרה השוואה בין תחנות. הציון נבחן רק ביחס לשינוי באותה תחנה.

שיטה זו של הערכה ומדידה, למרות כוונותיה הטובות, זכתה לביקורת מבחינת המפקדים. העבירות שהוגדרו בתוכנה קיבלו עדיפות ברורה, וכך החלו השוטרים לעבוד על פי יעדיה, גם על חשבון צרכי הרחוב והתושבים. לקראת סוף השנה התמקדו שוטרי התחנות בעיקר בעבירות שבהן חסרו למפקדים "תוצאות". יותר מכך , גם במקרים שבהם עמדו המפקדים במטרות היה לכך מחיר: כדי להימנע מרף גבוה יותר בשנה הבאה, כאשר מפקדים הגיעו לתוצאה הרצויה באחד היעדים, הם הפסיקו את פעילותם בעבירות מסוג זה.

כפי שהגדיר זאת אחד הקצינים, שצוטט בעיתון הארץ: "תוכנת מנה"ל הורידה כמעט את כולם מהפסים. כמעט בכל תחנה יש התעסקות בנתונים, בניסיון לפצח את השיטה שתיתן להם ניקוד גבוה יותר. ברגע שהמפכ"ל הפך את התוכנה הזאת לפקטור מרכזי בהערכת תפקודם של שוטרים, כל המערכת נמצאת בסחרור, שבינו לבין תפקידי ויעדי המשטרה אין שום קשר"..

דוגמה למצב בעייתי זה  ניתן לראות בהדחת מפקד תחנת משטרה בקרית מלאכי וקצין נוסף, לאחר שהואשמו ב"שיפוץ" נתוני הפשיעה בעיר כדי להציג הצלחות בתוכנת מנה"ל. [1]

2011-2010: מערכת מצפ"ן / מנה"ל

ב- 2011 הוכרזה מערכת מצפן / מנה"ל על ידי המפכ"ל דנינו, שהייתה עדכון והתאמה של מערכת המנה"ל.

מדד מצפ"ן הוא מדד הבוחן את דרגת צפיפות פשיעה לכל אלף נפש – מדד צפיפות פשיעה נקודתי. מדד זה הוא מדד מהימן, שכן הוא מבטל את ההטיה הנגזרת מתוך פערים בגודל האוכלוסייה. מאפיין זה הופך את מדד המצפ"ן – שיעור הפשיעה לכל 1,000 נפש, למדד המאפשר השוואה בין תחנות, בהן גודל האוכלוסייה שונה, השוואה רב שנתית (כאשר גודל האוכלוסייה משתנה) והשוואה לנתונים ממדינות אחרות, כמו מדינות ה- OECD.

מדד המצפ"ן המתייחס לשיעור הפשיעה, משקף את "נקודת החיכוך" הגדולה ביותר מול האזרח, שכן, הנחת העבודה הייתה שהורדת שיעור הפשיעה משפר את תחושת הביטחון האישי, אולם היא התעלמה מהשאלה לגבי מידת התרומה של המשטרה בהורדת הסטטיסטיקה הפלילית או בהעלאתה

מדד המצפ"ן התייחס באופן דיפרנציאלי לרמת התחנות. המדד משתנה ודינאמי באופן המשקף את מידת היעילות והאפקטיביות של עבודת התחנות, מתוך הבנה ששיפור ועמידה ביעדים ברמת התחנות יביא לשיפור בהשגת היעדים ברמה הארצית.

קביעת יעדים במערכת המצפ"ן נגזרה לעתים מתוך הצרכים המקומיים, אך לרוב שקפה  את יעדי משטרת ישראל ככלל.

מערכת מצפ"ן היוותה כלי לקביעת יעדים ו/או לקביעת דירוג היעדים לפי חשיבותם, וכן שימשה ככלי הערכה לרמת הביצוע והיעילות של התחנות.

מדד המצפ"ן, על אף שהיה יותר מהימן ואפשר השוואה בין תחנות, התמקד במדידת רמת הפשיעה ביחס למספר התושבים, ללא יכולת להתחשב במאפיינים ייחודיים של האוכלוסייה, ללא התחשבות ברמת הדיווח המאפיינת את האוכלוסייה, וללא התייחסות להיקף המשאבים העומדים לרשות התחנה.

נתונים אלה אינם משתקפים במדד המצפ"ן ועלולים היו לפגוע בניתוח התוצאות.

2012: "מפנה" – "מערכת פיקוד וניהול"

בעקבות טענות על חוסר האפקטיביות של השיטה, הכריז המפכ"ל, יוחנן דנינו, ב- 2011 על תכנית המפנה – תכנית אסטרטגית תלת שנתית, שבעקבותיה אורגנה, ב- 2012, מערכת מדידה ממוחשבת חדשה בשם זה.

תחומי המדידה הראשיים המופיעים במערכת מפנה נקבעו על בסיס המטרה הראשית שהציב מפכ"ל המשטרה הנכנס, והיא העלאת  אמון הציבור במשטרה. זאת, מתוך הכרה כי אמון הציבור במשטרה ובמוסדות אכיפת החוק הוא תנאי הכרחי בשמירת הדמוקרטיה בישראל.

במערכת מפנה צומצם מספר המדדים הנבדקים. המערכת מתמקדת בשלושה ענפי מדידה מרכזיים:

  • חיזוק ההרתעה ע"י הגברת היעילות בלחימה בפשיעה ובתאונות הדרכים.
  • העלאת רמת השירות לאזרח.
  • העצמת השוטרים והגברת הזדהותם עם המשטרה .

מערכת המפנה אשר שמה דגש על העלאת אמון הציבור במשטרה נתנה משקל גבוה של כ- 40% לתחום ההרתעה ולתחום מתן שירות חוץ , ומשקל נמוך יותר של כ- 20% לענף המדידה של שירות הפנים.

הנתונים במערכת מפנה התעדכנו בתדירות גבוהה. חלקם ברמה היומיומית. בדומה לשתי המערכות הקודמות – מערכת המנה"ל ומערכת מצפן - ניתן במפנה ציון לתפוקה ולרמת הפעילות של יחידות המשטרה, ביחס ליעדים שהוצבו להם בתחומים שונים.

מערכת מפנה אמורה לספק למפקדים כלים ניהוליים, על מנת שיוכלו לוודא ולפעול לקידום המימוש של יעדי המשטרה.

מערכת מפנה מתבססת על נתונים רבים, ומשתנים מגוונים בדירוג המדדים. היא מבצעת עיבודים סטטיסטיים שונים המאפשרים קבלת מדדים מדויקים יותר ומהימנים יותר.

בתחום ההרתעה קיימת התייחסות לאחוז כתבי האישום מכלל התיקים, מעצרי תום הליכים, מדד הגילויים, כתבי אישום בעבירות המשפיעות מסך העבירות המשפיעות, תאונות דרכים חמורות ואכיפה של עבירות בריונות.

בתחום שירות הפנים הייתה התייחסות לתחום התפטרויות, היעדרות בגין מחלה, מימוש ימי ח"ש, פגרות חוב, שביעות רצון של השוטרים וכושר.

בתחום שירות החוץ נבחנים מדדים של סקר השירות (מש"ל וניידות), תלונות הציבור, משמעת – שימוש בכוח, אי הגעת ניידת, איחורים לאירועי תגובה ומיל"ה.

סיכום ומסקנות

ככלל, רואה משטרת ישראל את תפקידה העיקרי בהורדת הסטטיסטיקה הפלילית, בעיקר בתחומי הפשיעה החמורה ופשיעת הרכוש. היא מודדת את עצמה לפי תוצאה זו, כמו גם לפי התהליכים שאמורים לכאורה להשיגה, כמו: כמות מעצרים עד תום ההליכים; כמות התיקים הגלויים; וכדומה.

על חוסר האפקטיביות של הפשיעה המדווחת כמדד תקף ניתן למלא ספרים שלמים. אולם, די אם נתבונן בתרשים הבא, הנלקח מנתוני הלמ"ס שלנת 2014. אם זו כמות העבירות הלא מדווחות בעבירות מסוימות, איזה טעם יש לשימוש בפשיעה המדווחת כמדד?

11196297_1004306779600513_365321448983299184_n

על אף הנתונים האופטימיים שלימדו את המשטרה שהפשיעה יורדת, לא היה שיפור משמעותי באמון הציבור במשטרה ובחיזוק תחושת הביטחון. נראה כי לא די בהפחתת הפשיעה ובשיפור השירות לציבור על מנת לשפר את עמדות הציבור כלפי המשטרה, שכן, עמדות אלה נובעות מתחושת ההתרסה הקיימת בציבור הישראלי כלפי מוסדות הציבור בכלל, וכלפי המשטרה ומוסדות אכיפת החוק בפרט[2]. לשינוי גישה זו של התרסה ולחיזוק האמון, יש לפעול בדרכים יצירתיות נוסף על החתירה להפחתת הפשיעה.

פשיעה היא תופעה מחזורית, המושפעת מגורמים רבים: דמוגרפיה, תהליכים אורבניים, מצב כלכלי ועוד. לרוב, אין למשטרה שליטה עליהם, ולכן סבורים חוקרים, שהשימוש בכל אלה לצורך אמידת אפקטיביות משטרתית, איננו משקף בלשון המעטה את איכות המשטרה ואת פעילותה (Bayley, 1994). יחד עם זאת, כמות הפשיעה באזור מסוים, לפני ואחרי התערבות משטרתית, יכולה בהחלט לשמש מדד נקודתי.

על כן, מאז אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, ניסו מפקדי משטרת ישראל לחפש מדדים אפקטיביים יותר. הם ביססו את המדדים הללו על מערכות ממוחשבות, שיוצרות מסגרת הערכה ליחידות משטרה.

גם בסיס הנתונים, שעליו נשענת המשטרה ליצירת הערכה וקביעת היעדים, הורחב. בשנות התשעים של המאה הקודמת, היה בסיס הנתונים מוגבל בהיקפו ונשען בעיקר על מקורות פנים משטרתיים. בשנים 1998-1997, בשיטת יעדים ומדדים, התרחב בסיס הנתונים והמשטרה הסתמכה גם על נתונים שהגיעו מהקהילה ליצירת הערכה ומדידה וקביעת יעדים.

משנת 1999 - עם הכנסת מערכות ממוחשבות כמו קומפסטט, תוכנת מנה"ל, מצפ"ן ומערכת מפנה - גדלה גם המסוגלות לבצע ניתוחים ועיבודים סטטיסטיים על נתונים, הורחב בסיס הנתונים במידה משמעותית, והמדידה התבססה על מגוון גדול של נתונים.

התקדמות נוספת בדרכי המדידה וההערכה ניתן לראות באיכות המדדים הנבחנים. אם בעבר השתמשו בנתונים מוחלטים, כיום נעשה שימוש גם בנתונים יחסיים הניתנים להשוואה כמו השימוש במצפ"ן – הבוחן את שיעור הפשיעה לכל 1,000 נפש, נתון המאפשר השוואה אל מול תחנות אחרות בארץ ובחו"ל, ומאפשר השוואה ביחס לנתונים משנים קודמות.

כמו כן , אם בעבר, בתחילת שנות התשעים, השוואת הנתונים הייתה מוגבלת לנתוני החודש בשנה קודמת, הרי שכיום קיימת התייחסות לנתונים בראייה תלת שנתית, המאפשרת התייחסות לנתונים לטווח יותר ארוך של שנים.

שיפור נוסף שניתן לראות בשנים האחרונות בדרכי ההערכה והמדידה הוא בעדכון היומיומי הדינאמי הקיים בחלק מהנתונים.

במהלך השנים ניתן לראות כי כלי הערכה התחלפו בתדירות גבוהה משתי סיבות עיקריות:

  • התרבות המשטרתית של ביטול כל מה שנעשה על ידי מפכ"ל קודם.
  • הביקורת הגוברת על כך שהמערכות מטות את העבודה המשטרתית מיעדיה.  ניתן לראות כי שיטות המדידה שהיו בעבר שיטות מדידה  לא ממוחשבות, המבוססות על נתונים פנים משטרתיים, הפכו לשיטות מדידה ממוחשבות הקולטות ומעבדות נתונים סטטיסטיים באופן אוטומטי.

אין ספק כי ההתבססות על מדדים ונתונים כבסיס לקביעת יעדים ומטרות וכבסיס לניהול משאבים וקביעת סדרי עדיפויות בעבודה הוביל, מצד אחד, לשיפור האפקטיביות והיעילות בעבודת המשטרה. מערכות המדידה הקנו למפקדים כלי לראיית על רחבה על תופעות פשיעה ומוקדי הפשיעה ואפשרו להם לקבל החלטות באופן מושכל, מבוסס נתונים, ולא מתוך התבססות על תחושות. כמו כן, מערכות המדידה סיפקו למפקדים הבכירים נתונים לצורך הערכה ובחינה של תפקוד התחנות והמפקדים הכפופים להם, אל מול עמידה ביעדים והשגת המטרות.

מנגד, הלחץ המוטל על המפקדים לעמוד ביעדים הרבים, והערכה המתמדת של המפקדים על פי העמידה ביעדים הכמותיים, פגעה לעיתים בתהליך קבלת ההחלטות. המדידה הפכה במקרים רבים לחזות הכל, למטרה במקום לאמצעי, ותהליך זה גרם לעיתים לקביעת יעדים שיהיו ברי הישג, במקום קביעת יעדים בהתאם לצרכי השטח. כן גרמה השיטה לעיתים להשקעת משאבים בתחומים שיביאו להשגת היעדים שנקבעו מראש, במקום להתמקד בתחומים הנדרשים על פי התנאים הדינאמיים בשטח, ולפי צרכי הציבור המשתנים.

צמרת המשטרה צריכה לתת למפקדים את התחושה כי כלי ההערכה הם אמצעי ונועדו לשרת אותם במתן תמונת מצב, על פיה נקבעות תוכניות העבודה ונגזרים יעדים ומטרות.

חשוב שכלי זה לא ישמש ככלי בלעדי בהערכת המפקדים בשטח. כלי הערכה ומדידה צריכים להוביל לשיח עקבי פתוח לגבי הנתונים, שיח נקי מביקורת וללא לחץ. שיח מקדם מבוסס נתונים, המתמקד בצרכים ובדרכים יצירתיות להשגת היעדים יכול לקדם את עבודת המפקדים בשטח ויאפשר להם להיות אוטונומיים,  יצירתיים ו"לחשוב מחוץ לקופסה" ביחס להתמודדות עם הפשיעה ולמתן שירות לציבור.

עבודה משותפת עם הציבור ושיתוף הקהילה בהגדרת הצרכים והיעדים ובלחימה משותפת בפשיעה, עשויים לתרום לשינוי משמעותי יותר בעמדות הציבור כלפי המשטרה, ולהביא לחיזוק האמון במשטרה ולחיזוק תחושת הביטחון .

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

  • זרחין תומר, "אמון הציבור במשטרה - מהנמוכים במערב", הארץ, 1.11.2011.
  • פוגלמן שי,"מי מנהל את משטרת ישראל? תכירו את המנה"ל , תחקיר" , הארץ , 1.7.2010.
  • ניצב משנה ד"ר רגב  בשורה , נגר גיא "סרגל המדידה",  בטחון הפנים , גליון 2 , נובמבר 2012 , ע"מ 40-41.
  • ניצב דני חן , ראש אגף תכנון , "מפנה - מערכת מדידה חדשה למשטרת ישראל".
  • "מצפ"ן מדד צפיפות פשיעה נקודתי" , הצגה לספ"כ ארצי , מחקר וסטטיסטיקה, דצמבר 2009.
  • היחידה לשיטור קהילתי , "יעדים ומדדים ביחידות משטרת ישראל : כנס מפקדים בנושא "העבודה לפי יעדים ומדדים   9.6.1998 ", ספטמבר 1998.
  • מדדי מנה"ל , מחקר אסטרטגי וסטטיסטיקה, דצמבר 2005.
  • "מערכת מנה"ל מדידה, ניהול , הערכה למפקד, הצגה לרפרנט משרד האוצר", אגף תכנון, מחלקת אסטרטגיה מדור מחקר וסטטיסטיקה, דצמבר 2008

הערות

[1] פוגלמן שי,"מי מנהל את משטרת ישראל? תכירו את המנה"ל , תחקיר" , הארץ , 1.7.2010.

[2] זרחין תומר, "אמון הציבור במשטרה - מהנמוכים במערב", הארץ, 1.11.2011.

העשרה

2 thoughts on “קובי אזולאי: מדדי משטרה לאורך השנים

  1. הי יותם,
    המדידה המשטרתית היא בעייתית מטבעה, כיוון שהיא מקדשת את המשוואה כמות = ביצוע. מפקד משטרה צריך להשיג בכל תחום יותר מהשנה שעברה, ודייג תמיד מעדיף לדוג איפה שיש הרבה דגים. משמע, למשטרה אינטרס מובנה בקיומה של פשיעה רבה!
    זה כמו שתי מחלקות תברואה של עירייה:
    האחת מגדירה את תפקידה לנקות זבל. אנשיה עובדים יום ולילה ומקבלים תעודות הצטיינות על השקעת שעות, מעל ומעבר – והעיר מסריחה.
    האחרת מגדירה את תפקידה לשמור על עיר נקייה. שם צריך לעבוד חכם. לא הרבה. לא צריך אנשים רבים. צריך להשקיע בתושבים והם סוכני השינוי ברחוב – והעיר מבריקה ומצוחצחת. על משטרה כזאת אני מפנטז…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *