ייעוד לאומי: הסיבה לקיומה של המדינה ולמהותה!

תקציר: הגדרת הייעוד הלאומי היא חלק מהתכנון הלאומי של מדינה. משמעו, סיבת הקיום ומהותו; ה- “Raison D’etre” של מדינה. ייעוד מוגדר, בדרך כלל, על ידי מייסדיה של האומה. אולם יש גם מצב שייעודה של מדינה נקבע על ידי גורמים חיצוניים. ייעוד הוא קבוע בדרך כלל, אולם יכול גם להשתנות (למשל, ייעודה של צרפת אחרי המהפכה הצרפתית)...

[התרשים: 'ייצור ידע']

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 15 ביוני 2020

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב-4 ביולי 1776 בפילדלפיה, התכנס הקונגרס הקונטיננטלי של שלוש עשרה המושבות האמריקניות, שנמצאו אז במלחמה מול בריטניה הגדולה; והכריז כי מעתה הן מתנתקות מהאימפריה הבריטית והופכות למדינה עצמאית. 

מה סיבת קיומה, מהי מהותה של המדינה החדשה? את ההסבר לכך פרטו נציגי הקונגרס במה שמכונה: הכרזת העצמאות של ארצות הברית (United States Declaration of Independence). ההכרזה נוסחה ברובה על ידי תומאס ג'פרסון, והייתה הסבר רשמי להצבעת הקונגרס יומיים קודם לכן, ב-2 ביולי, על הכרזת עצמאות מבריטניה הגדולה, יותר משנה לאחר פרוץ מלחמת העצמאות האמריקנית.

בהכרזה קבעו המתנדבים כי מהותה של המדינה החדשה היא היותה חברה חדשה עצמאית, שמייצגת את עקרונות השוויון והחופש.

"מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי-אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות, השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות אלה"... (ויקיפדיה: הכרזת העצמאות של ארצות הברית).

[בתמונה: הכרזת העצמאות של ארצות הברית. התמונה היא נחלת הכלל]

ייעוד לאומי: המשגה

הגדרת הייעוד הלאומי היא חלק מהתכנון הלאומי של מדינה. משמעו, סיבת הקיום ומהותו; ה- “Raison D’etre” של מדינה. (בן ארי, 2020). ייעוד מוגדר, בדרך כלל, על ידי מייסדיה של האומה. אולם יש גם מצב שייעודה של מדינה נקבע על ידי גורמים חיצוניים. ייעוד הוא קבוע בדרך כלל, אולם יכול גם להשתנות (למשל, ייעודה של צרפת אחרי המהפכה הצרפתית).

[להרחבת המושג: 'תכנון לאומי', לחצו כאן]

המקרה הישראלי

במדינת ישראל הייעוד הזה חשוב שבעתיים מלמדינות 'רגילות'. זאת, משום שבאופן יוצא דופן, הוגדר ייעודה של המדינה זמן רב לפני שהוקמה; וכן בשל האיום הקיומי, שלצערנו, עדין רובץ עליה, והשסעים הפנימיים העמוקים עליהם אנחנו מתקשים לגשר. לעומתה, ההיסטוריה של מרבית המדינות האחרות יצרה לייעודן הלאומי משמעות טבעית, שאינה מחייבת עיסוק חוזר ונשנה בו; וחוזרים אליו רק בעת משברים לאומיים קשים המחייבים בירור פנימי ברמה הלאומית... (בן ארי, 2020).

כאמור, ייעודה של מדינת הישראל המודרנית הוגדר זמן רב לפני שהוקמה, הן על ידי זרים והן על ידי ההתארגנות היהודית הלאומית המתחדשת:

1799: הצהרת נפוליאון

הראשון היה נפוליאון בונפארט: ב-20 באפריל 1799, פורסמה בצרפת בעיתון "מוניטר" הצהרתו של נפוליאון בונפארט. הכרוז הזה פורסם לפני שהפך נפוליאון לשליט יחיד בצרפת, כאשר כגנרל נשלח לכבוש את המזרח התיכון, במהלך המצור שהטיל נפוליאון על עכו. ייעודה של המדינה לפי נפוליאון הוא "קיום פוליטי לעם היהודי כאומה בקרב האומות האחרות".

[למאמר: 'למה הצהרת בלפור כן, והצהרת נפוליאון לא?', לחצו כאן]

1897: הקונגרס היהודי הראשון קובע ייעוד

הקונגרס הציוני העולמי הראשון הוא הכינוס הגדול הראשון של צירי התנועה הציונית והוא ראשון הקונגרסים הציונים העולמיים. הקונגרס התקיים בעיר בזל שבשווייץ בין 29 ל-31 באוגוסט 1897 - א עד ג באלול תרנ"ז. יוזם הקונגרס ומנהיגו היה בנימין זאב הרצל. תוכנית בזל הייתה המצע הרשמי של התנועה הציונית שאושר על ידי הקונגרס: "מטרת הציונות היא ליצור לעם היהודי בית ונחלה בארץ־ישראל, שיובטחו במשפט הפומבי"... (ויקיפדיה: הקונגרס הציוני העולמי הראשון).

[בתמונה: צירי הקונגרס הציוני הראשון. התמונה היא נחלת הכלל]

1917: אחרי הצהרת נפוליאון הגיעה הצהרת בלפור שכללה מהות דומה:

הצהרת בלפור היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון תרע"ח) ועיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917. טרם פרסומה הונחה ההצהרה בפני נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, וזכתה לאישורו. ממשלת צרפת הביעה תמיכתה בפומבי בהצהרה ב-14 בפברואר 1918 והלכה בעקבותיה ממשלת איטליה, אף היא בפומבי, ב-9 במאי (ויקיפדיה: הצהרת בלפור).

לפי הצהרה זו, ייעודה של המדינה תוכנן להיות: בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת (ויקיפדיה: הצהרת בלפור):

[תמונה זו היא נחלת הכלל]

אחרי המעצמות הזרות, הגיע תורם של מייסדי המדינה לקבוע לה ייעוד...

הייעוד הזה מופיע במגילת העצמאות, שהיא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. המגילה מגדירה יסוד מהותי אחד כסיבת קיום המדינה: "הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל"

מגילת העצמאות לא הגדירה את ערך הדמוקרטיה כמרכיב באופיה של המדינה היהודית העתידית בארץ-ישראל. אולם, אין ספק, שהדמוקרטיה נתפסה על-ידי "האבות המייסדים", כבחירה עדיפה למימושה של המדינה היהודית, אותו ייעוד, שיישומו, לצערנו, עדין לא הושלם במלואו (בן ארי, 2020).

[התמונה: KLUGER ZOLTAN, לע"מ]

אז מהו הייעוד העדכני של מדינת ישראל?

לדוגמה, הייעוד של מדינת ישראל יכול להיות: המשך קיום וקידום מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בתחומי ארץ ישראל, וכבית ליהודים באשר הם (בן ארי, 2020).

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

מקורות והעשרה