עו"ד שי פינס: משפט חוזר וחידוש חקירת משטרה

משפט

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Chris Potter לאתר flickr]

משפט חוזר (Retrial) הוא הליך משפטי הקבוע בסעיף 31 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, המאפשר לבית המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית. ראוי לשים לב, שמשפט חוזר איננו דיון נוסף, שהוא פתח צר מאוד לחזור ולדון, כשיש שאלה משפטית חדשנית, כבדת משקל, ובעל השלכות ציבוריות רחבות, החורגות מהתיק הקונקרטי.

יש להבדיל בין משפט חוזר ל- דיון נוסף, שהוא פתח צר מאוד לחזור ולדון, כשיש שאלה משפטית חדשנית, כבדת משקל, ובעל השלכות ציבוריות רחבות, החורגות מהתיק הקונקרטי.

מניסיון השנים ניתן לראות כי בית המשפט העליון אינו נוטה לאפשר משפטים חוזרים. מדי שנה מוגשות לבית המשפט העליון בממוצע כ-25 בקשות,‏ אולם רובן הגדול נדחה. מאז קום המדינה ועד היום, ביטל בית המשפט העליון הרשעות לאחר תום המשפט והורה על קיום משפט חוזר ב-26 מקרים בלבד.

חקיקה:

היתר לקיומו של משפט חוזר יינתן במשורה, בהתקיים אחת העילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984:

  1. (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1)  בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2)  הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3)  אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4)  נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין. 

פסיקה

  • כאשר נדרשת החלטה בעניין דיון נוסף, מתבצעת עריכת איזונים בין שני ערכים:

 מח 7929/96 אחמד קוזלי נ' מדינת ישראל [44 עמ'] , נג (1) 529 (פורסם בנבו, 16.02.1999) – פרשת רצח הנער דני כץ ז"ל.

"אכן, ביסוד הסמכות לעריכתו של משפט חוזר – כמו גם הוראות סעיף 31(א) לחוק – מונח איזון בין שני ערכים מרכזיים (ראו מ"ח 7558/97 בן-ארי נ' מדינת ישראל (להלן – פרשת בן-ארי [8]), בעמ' 443-445): הראשון, עניינו הצורך בהבטחת מנגנון דיוני אשר יאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם. כך, שכן "מעשה השפיטה הוא מעשה אנוש וגם השופט עשוי לטעות" (ראו מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל ערך זה מבוסס על ההכרה בכך, כי "מטבע הדברים לא קיימת, וטרם נוצרה, באיזו ארץ שהיא מערכת משפט העשויה לפעול בשלמות וללא תקלה ולעשות צדק מוחלט..." הוא טומן בחובו לא רק את ההכרה במגבלותיה של השפיטה אלא גם את אמון הציבור בהכרה עצמית זו של מערכת השפיטה את גבולותיה. (...) הערך השני העומד ביסוד נקודת האיזון שבעריכתו של משפט חוזר הוא עקרון סופיות הדיון. אין זה ערך של מה בכך. זוהי נקודת המוצא (ראו מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל) אכן, "...מי שהיה לו יומו בבית-המשפט, ודינו הוכרע, צריך לראות בכך סוף פסוק."

  • פסיקה אשר מפרשת את עילות הסעיף הנ"ל:

 בגץ 681/12 שחר מרים גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 19.09.2012)

"אמת, לצד חשיבותו של עיקרון זה, כפי שמציינים המחברים סנג'רו וקרמניצר, "הסופיות אינה ערך בפני עצמו, אלא אמצעי להשגת מטרות אחרות" (שם, שם). על כן, מקום בו מתנגש עקרון סופיות הדיון עם אינטרס ממשי אחר, נכונו בתי המשפט לאפשר חריגה ממנו. כך, למשל, במשפט הפלילי רשאי נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר בבית המשפט העליון, שקבע לכך הנשיא, להורות על עריכת משפט חוזר. התנאים למתן משפט חוזר קבועים בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, והם: אם ראיה שהובאה באותו עניין יסודה היה בשקר או זיוף; אם הוצגו עובדות או ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט; אם אדם אחר הורשע בביצוע אותו מעשה עבירה; או אם התעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין. בדומה, בתי משפט מתירים לעיתים להציג בשלב הערעור ראיה חדשה, שלא הובאה קודם בפני בית המשפט, במקרים חריגים ובניגוד לעקרון סופיות הדיון. מקרים אלה, מטבע הדברים, הינם יוצאי דופן. הם מצריכים נסיבות ייחודיות". 

מח 4990/14 דלאל דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.04.2015)

"העילה של סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, לפיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית אם "נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין", נועדה להרחיב את גדרי סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט בבואו להחליט בכגון דא. ויוטעם: עילה זו, להבדיל מהעילה לפי סעיף 31(א)(2) לחוק העונשין, מוגבלת לעיוות דין בהרשעה בלבד, להבדיל מעיוות דין בגזר הדין. זהו כלי לתיקון עיוות דין שורשי אשר יש חשש שהביא להרשעתו של אדם חף מפשע (עניין פלוני א', פסקה 54). מדובר ב"עילת סל" המאפשרת להורות על משפט חוזר במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יתעורר בליבו של בית המשפט "חשש של ממש" כי נגרם לנאשם עיוות דין, ואשר אינם בגדר העילות האחרות למשפט חוזר (...) עילת הסל" אינה כוללת יסודות משפטיים מוגדרים, והיא נועדה לתת מענה לפגם דיוני שורשי שנתגלה בהליך הפלילי, כזה המערער את יסודות ההרשעה".

מח 7929/96 אחמד קוזלי נ' מדינת ישראל [44 עמ'] , נג (1) 529 (פורסם בנבו, 16.02.1999)

בית המשפט מפרש את ס' 31(א)(2) לחוק הנ"ל:

"במסגרת הליך בחינה זה יש להביא בפני בית-המשפט ראיות או עובדות נוספות שיש בהן הפוטנציאל לשינוי התוצאה. אלו הן ראיות או עובדות בעלות אותו "משקל סגולי" שכשלעצמן או בהשתלבותן עם החומר שהיה בפני בית-המשפט יש בהן כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט. ראיות ועובדות אלו צריכות להקים תשתית ממשית המצדיקה חריגה מעקרון סופיות הדיון".

(...) גם אם נוכח בית-המשפט לדעת, בגדריה של בקשה לעריכתו של משפט חוזר, כי נגרם לכאורה במקרה שבפניו עיוות דין בהרשעה, עדיין שומה עליו לבחון אם ישנו חשש ממשי לעיוות הדין בהרשעה. אכן, אין די בחשש "סתם" לעיוות הדין בהרשעה". 

מח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל [28 עמ'] , נא (2) 334 (פורסם בנבו, 04.06.1997)

"אחד החידושים בדיני המשפט החוזר אשר נתחדשו בעקבות ועדת גולדברג הוא בהוספתה של "עילת סל". על-פיה רשאי נשיא בית-המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר, אם ראה הנשיא, כי: "(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין". לבחינתה של עילה זו, על הנשיא להשקיף "במבט-על" על מלוא חומר הראיות המקורי והנוסף ולשאול עצמו, אם על-פי השקפתו שלו, קיים חשש של ממש כי בהרשעת המבקש נגרם עיוות דין. 

  • באיזו עילה נדחו בקשות לדיון נוסף?

 מח 8498/13 סולימאן אל-עביד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.02.2015)

כב' הנשיאה מרים נאור דוחה את הקשתו של סולימאן אל עביד למשפט חוזר וקובעת:

"הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מגלה עילה לקיומו של משפט חוזר. הטעם המרכזי שהובילני למסקנה זו טמון בכך שהבקשה התמקדה, בעיקרהּ, בהעלאתן של תהיות ושל תמיהות העולות מהחקירה לטענת המבקש ואשר מכרסמות, לטענתו, באמיתוּתן של הודאותיו. אולם, בתמיהות ובתהיות אין די. לביסוס בקשה למשפט חוזר דרושות ראיות מבוססות המצביעות על עילה, וכאלה אין בנמצא". מח 5568/09 כמאל סביחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.08.2011)

כב' השופט א' א' לוי דוחה את בקשת הדיון הנוסף וקובע:

"הניסיון לנתח מחדש את חומר החקירה שהוצג בפני בית-המשפט המחוזי, אינו יכול להקים עילה לקיומו של משפט חוזר. הידרשות לחומר חקירה זה מקומה בפני הערכאה הדיונית, והביקורת על החלטותיה שמורה לשלב הערעור."

  • יכול לסייע: שני פסקי דין אשר דיברו על חובתה של המשטרה ועל סמכותה לפתוח חקירה או לשקול החלטה על סגירת תיק: 

מדובר בבקשה לעיון חוזר במעצרו של החשוד. כב' השופט מוסיף בהערת אגב:

"חידוש והשלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום: לטעמי אין ולא צריכה להיות כל הגבלה על חידוש חקירה גם לאחר הגשת כתב האישום. חובת הרשות החוקרת לחקור כל אימת שמתגלות ראיות חדשות שיש בהן כדי לחשוף את האמת. גם אם הוגש כתב אישום, ולטעמי אף אם הסתיים הליך בפסק דין חלוט, ומתגלות ראיות חדשות, יש לחקור ולברר את האמת. לעיתים יתכן כי חידוש חקירה דווקא יסיע לנאשם ואף לאדם שכבר הורשע ויאפשר תיקון עוול. לעיתים יהיה בכך כדי לחזק את סיכויי ההרשעה או לאשררה בדיעבד. ואולם אין למנוע חקירה ובדיקת ראיות חדשות רק מהטעם שהוגש כתב אישום".

פסק הדין דן אומנם בשאלה האם רשאי גוף חוקר, כדוגמת המשטרה, לשקול פעם נוספת את החלטתו לסגור תיק חקירה נגד פלוני, בעקבות ערר שהוגש בנושא. אך הציטוט יכול להיות רלוונטי גם לענייננו:

"עיקרי הדברים הם, כי אין מניעה שרשות מינהלית כלשהי, ולענין זה גם גוף חוקר הוא רשות מינהלית, ישוב וישקול את החלטתו פעם נוספת, בין מיוזמתו ובין על-פי פניה אליו, בין אם מצדו של המתלונן ובין אם כל גורם אחר. סמכות זו הוקנתה לו במפורש בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות) והיא שרירה וקיימת גם היום".