האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
כתבי המשטרה – וגם הציבור – פגשו בפיגוע האחרון בתל אביב – שעד כתיבת שורות אלה טרם הסתיים – מדיניות דוברות שונה של המשטרה. הבכירים אינם רצים למיקרופון. מי שדיבר היה מפקד המרחב הרלוונטי ותו לא. האם נהגה המשטרה נכון מבחינתה?
מבחינתה האישית בהחלט כן. מבחינה ציבורית, ממש לא. נבחן את שני ההיבטים הללו:
בניגוד לשועלים – שלמדו להסתגל לנוכחות הציידים ומשתדלים לשרוד כמה שיותר – השוטרים כאילו נחנו במעין מנגנון השמדה עצמית, שמופעל בכל פעם שהם רואים מצלמה… התופעה מוכרת: מעצבנים ומקניטים את השוטר מעט, מושכים אותו בלשון, ומקבלים התפרצות של כעס שמצטלמת היטב, ובדרך כלל גם מסייעת לאזרח לצאת מהעימות כשידו על העליונה…
גורמים במשטרה פותחים תיקי שווא, ומנפחים באופן מלאכותי נתונים סטטיסטיים, על-מנת להציג 'פיענוחים' והצלחות, במטרה לעמוד ביעדים שהציבו בפניהם ושמציבה בפניהם מערכת הערכת היחידות "המנה"ל".
