ב- 9 בדצמבר 2020 פרסמה פרופסור דינה פורת תגובה ב'ישראל היום' למאמר שכתבתי שלושה ימים לפני כן; והופיע באתר זה ב- 8 לחודש, תחת הכותרת: "זו לא הכיפה; זה הסיפור הלאומי". זוהי תשובתי...

ב- 20 לנובמבר 2020 פרסם נדב תמיר ב- ynet מאמר תחת הכותרת: "השואה היא לא רק שלנו. ואפי איתם לא מתאים". "התייחסות לאנטישמיות כקטגוריה שונה מגזענות בכלל" - כותב תמיר - "וההתעלמות מאירועי ג'נוסייד אחרים, הן זיקוק הגישה השגויה של ישראל לשואה". האמנם השואה היא היא עוד מופע בתופעה גנרית אוניברסלית של ג'נוסייד?

רק בחברה מופרעת ללא תקנה, יכולה דמות כמו היינריך הימלר להשיג השפעה פוליטית; ורק תחת צורת ממשל טוטליטרית, המציעה ישועה עולמית, היה יכול לקנות לעצמו כוח, שנתן לו סיכוי מסוים ליישם את רעיונותיו למעשה. פיקחותו והשכל הישר שהפגין (חלק מהניגודים העצומים של אישיותו) - שהטעו אנשים מבחוץ - הם הם שהפכו את הקריירה שלו לאפשרית...

"... ברור שלמזל יש חלק גדול בכך שהמשפחה שלנו קיימת היום, אבל יחד עם זאת, היכולת שלך לקבל את ההחלטה הנכונה, עם כמה שהיא יכולה להיות מסוכנת ושנויה במחלוקת באותו הרגע... היכולת הזאת פשוט ראויה להערצה. הלוואי שאנחנו - בתור דור ההמשך שלך - ירשנו עשירית מאותה היכולת...".

יש לי כלל. כאשר אני מציג את עצמי לאנשים, אני מסביר על האספרגריות שלי די בכנות; ובין היתר, אני אומר שאני בן אדם בתפקוד גבוה, מאוד חברותי ואנטי חברתי! חלק מהחברים שואלים אותי, מידי פעם, מדוע חשוב לי לומר שאני אדם אנטי חברתי/אניסוציאלי? אני יכול להסביר את זה, ויום השואה והגבורה הוא זמן מאוד מתאים...

ילדי גטו טרזין הופרדו מהוריהם וגרו במנותק מהם, במעונות הילדים, שנוהלו במסירות על ידי מדריכים בוגרים ומנוסים. במסגרת הפעילות של מעונות הילדים, התקיימו פעילויות תרבותיות מגוונות, שכללו בין השאר ציור, שירה וקטעי פרוזה שונים...

זוהי סדרת מאמרים שפרסם עידן ניידיץ - סטנדפיסט - המבוססת על יומנה של סבתו, אסתר ז"ל, ששרדה את השואה. במהלך המלחמה, שפרצה כשהיא בת 9 בלבד, שרבבה זיכרונות על פתקים, אותם החביאה בשיערה, ולאחר המלחמה איגדה ליומן. היומן ראה אור במהדורה מיוחדת לאחר מותה...

בחודש אוקטובר 1943, הובאו לגטו טרזין 466 מיהודי דנמרק, שלא הצליחו להימלט לשוודיה. בעקבות הפניות החוזרות ונשנות מטעם אנשי הצלב האדום הדני, שביקשו לעמוד על תנאי המחיה של יהודי דנמרק שגורשו לטרזין, נתן היינריך הימלר במאי 1944, את האישור המיוחל לביקור ועדה של הצלב האדום הבין לאומי בטרזין...

באוקטובר 1942, תקופת השיא של השמדת יהדות פולין, הצטווה ד"ר יאן קרסקי לצאת בחשאי ללונדון ולהעביר דין וחשבון מפורט על המצב בפולין בפני נציגי הממשלה הפולנית הגולה. מצב היהודים בפולין אמור היה להיות רק אחד הנושאים שיוצגו במסגרת הדיווח. לפני צאתו ללונדון נפגש קרסקי עם שני מנהיגים יהודים שהפצירו בו ליידע את העולם לגבי מצבם הקשה והנואש של יהודי פולין. תוך סיכון רב של חייו גם התגנב קרסקי בחשאי אל תוך הגטו הגדול בפולין – גטו ורשה – ואל מחנה באיזור לובלין...

אין ספק כי מעללי הליטאים במהלך מלחמת העולם השנייה כנגד יהודי ארצם, הגיעו לשיאים של אכזריות ורצח ברוטאלי במספרים גדולים, תוך שימוש בשיטות הרג דרקוניות. ראש הממשלה לשעבר, נתניהו, אמנם הזכיר את שואת יהודי ליטא, אך נדמה כי השיקול הפוליטי גבר אז על הכול, והזכרת הרצח של יהודי המקום נעשה באופן שטחי ועמום, שעושה לדעתי ההיסטורית עוול לזכרם של הנספים...