אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום' שבו תויג האיסלטם הקיצוני ע"י פוליטיקטים מערביים בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט', שבחסותה גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו. המאמר מוקדש לביטוי הזה ולמקורותיו.
לא נראה כי התהליך של כניעה להגירה ולתוצאותיה היא בר עצירה, וקריסת המרקם החברתי באירופה היא עובדה מוגמרת. האליטה התרבותית-משפטית - כגון בית הדין לזכויות אדם של האיחוד האירופי - ממשיכה להטיל וטו על חוקים המגבילים הגירה, או מבקשים להגן על גבולות ותרבות לאומית (Zemmour, 2021). הסוס הטרויאני ימשיך בשלו, עד שהעיר - אירופה - תקרוס לתוך עצמה! ולבסוף, תחשבו על אליטת ההון הישראלית ובג"ץ. תחשבו עלינו...
בסוף יולי 2025 הכירה צרפת במדינה פלסטינית. תהליך הגיוני לכל מי שרואה מה מתרחש בצרפת בימים אלה. המדינה שנכנעה ללא תנאי לאיסלאם הרדיקלי הפכה למשרתת האינטרסים שלו בעולם. ריכזנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים בהקשר לכניעת צרפת לאיסלאם הרדיקלי. אתם מוזמנים לתרום עוד.
אחד הסמלים הבולטים לתהליך האיסלמיזציה של המערב, הוא הסבת כנסיות למסגדים – תופעה שחורגת מממד נדל"ני גרידא, ומעידה על חילופי זהויות דתיות-תרבותיות, על תהליך עומק של איסלאמיזציה אלימה, ועל מלחמת דת, ששואבת מתפיסות דתיות איסלאמיות מסורתיות כגון ג'יהאד ו-פתיחה (futuhat).
אחרי שנים שבהן אירופה הרשתה לעצמה ללעוג לארצות הברית של טראמפ, הגיעה נקודת המפנה שבה היא נאלצת להקשיב, וזעקות השבר של מנהיגי ה- WOKE האירופי עולות לשמים...
באוקטובר 2010 הכריזה קנצלרית גרמניה דאז, אנגלה מרקל, כי "מודל הרב-תרבותיות לאינטגרציה בגרמניה נכשל לחלוטין". 13 שנים מאוחר יותר הצהירה ג'ורג'ה מלוני הצהרות דומות, אבל בתחום בלימת ההגירה וכפיית ההשתלבות על המהגרים, המערכות השלטוניות קפאו. מדוע? בין היתר, כי הזמן שבו ניתן היה לתקן את המצב בכלים דמוקרטיים חלף מזמן, וזכר הדיקטטורות של החצי הראשון של המאה הקודמת משתק אותן...
תארו לעצמכם שהיה מוסלמי פורס את מחצלתו באמצע כביש סואן בישראל ומתפלל, כשהוא נותן לטור המכוניות להמתין. איך היינו מגיבים אז? כיוון שאיננו שייך לתנועת המחאה, אני מניח שהיה מסולק בברוטליות מהכביש, כדי להחזיר את סדר החיים למסלולו. במדינות המערב, המקרה החריג שתיארתי הופך לנורמה, במסגרת ה'אסתנזאף' - ההתשה / השחיקה או הדימום האיטי, שחותרת תחת מרקם החיים התקין של היריב, תוך ניסיון לגרום לו לאבד סבלנות, לגיטימציה פנימית ומשאבים.
מודל הרב תרבותיות נכשל, וזה לא צריך להפתיע. רב תרבותיות היא בעיה מורכבת, ואסטרטגיית הרב תרבותיות היא פיתרון ליניארי, ילדותי משהו. זוהי טעות מוכרת שקרל פופר, אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר במאה ה-20, הזהיר מפניה, עוד ב- 1945, וכינה אותה 'פרדוקס הסובלנות': סובלנות בלתי מוגבלת פותחת את הדלת לדומיננטיות של חסרי סובלנות...
ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים...
'תרבות האשמה' המערבית (Guilt culture) משמעה, נטילת אחריות על בעיות מוסריות מהעבר ועל אוכלוסיות מודרות. בימינו, הפכה נטילת אחריות, לכאורה, זו הפכה ל'הטרלה'… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תרבות האשמה' המערבית והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
