על פרשת הדרכים הקשה בה ניצבת בימים אלה מדינת ישראל, מרחפת השאלה המטלטלת את מדינת היהודים משחר ימיה, מה בכל השנים הצליחו להקים כאן, מדינה ריבונית או לא יותר מוועד קהילות?

בשנה ה 77 לעצמאותה, קשה למדינת ישראל לחגוג. זה לא רק מצוקת המלחמה שאינה מסתיימת, זו מצוקה קשה יותר הכרוכה באבדן דרך. חזון  לאומי - שהייה פעם משותף לרבים הפך לשנוי במחלוקת. בתנאים אלה, קשה להנהיג מדינה, בוודאי במצבי חירום. כאשר אין למנהיג ברמה הלאומית התחלה של אמון כי טובת הממלכה בראש מעיניו, מצטמצמת יכולתו לקבל החלטות ריבוניות. בחולשה זו מכירים אויבי ישראל ומנצלים אותה במיטב תבונתם.

ערב יום הזיכרון: וּבְלֶכְתְּךָ ציוית לִי חַיִּים. חַיִּים שְׁלֵמִים צִוִּיתָ עָלַי לֹא שְׁבוּרִים, מְלֵאִים. נוֹתַרְתִּי כָּאן, לְבַד, להללם, לפארם; וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וְכָל מָה שֶׁהַלֵּב רָצָה, זֶה אוֹתְךָ...