במאמר קודם הסברתי על מנגנון ההצדקה העצמית, 'דיסוננס קוגניטיבי', שעוזר לנו להתמודד עם טעויות שאנחנו עושים. הפעם אסביר, כיצד המנגנון עוזר לאנשים להתמודד עם שחיתות עצמית; ולמצביעים, לקבל התנהגות שכזאת אצל הפוליטיקאים...

ניצחון – מילה שמבהירה בצורה ברורה מי זכה בתחרות. אבל לתחרות יש התחלה וסיום ברורים, החוקים ידועים מראש, אין השלכות שלא קשורות ישירות לעניין, ניתן לנתק אותה מההקשר הכולל. אבל, החיים אינם תחרות ספורט, וגם קיומן של מדינות אינו כזה...

השאלה היא מה המדיניות הנכונה לגרום לאיראן להימנע מהתקדמות גרעינית. השאלה הופכת למורכבת יותר לאור העובדה שהסכם הגרעין היה כזה. קרי, הסכם הגרעין הידוע לשמצה הביא לכך שאיראן לא עשתה צעדים לקידום תכנית הגרעין שלה, כך לפחות רואות סוכנויות המודיעין של המערב (כולל של ארה"ב). האם ייתכן שלאיראן קיים פרויקט סודי? בהחלט ייתכן, אבל אם כך הדבר, ההנחה שיש דרך מדינית למנוע מאיראן גרעין אינה נכונה...

זהו מאמר שני בסדרת המאמרים, המצביעה על הגורמים העיקריים שהובילו לנקודת הזמן הנוכחית, שבה האסטרטגיה הצבאית של ישראל הפכה להיות "הפצץ וקווה לסיום"; באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, החלה בחינה של התפיסה השלטת בצה"ל. שתי תפיסות עמדו על הפרק: האחת - שימור האסטרטגיה הקיימת; והשניה: מעבר לאסטרטגית השמדה ע"י חימוש מונחה...

לאחרונה, התקיימה בצה"ל 'סדנת ניצחון', איני שותף לתהליך אבל חשבתי שראוי להתייחס לנושא בכובד ראש. המטרה היא להבהיר מדוע טרמינולוגיה של ניצחון והכרעה לא מתאימות למציאות האסטרטגית של ישראל. זה לא סותר את העובדה שלוחמים צריכים לחתור לבצע את משימתם ולנצח יריב ברמה הטקטית. הסוגיה היא החיבור של המעשה הצבאי למטרות הלאומיות...

אפקט הצופה מהצד הוא בעצם פרדוקס: ככל שכמות האנשים סביבך גדולה יותר וכל שנדמה לאנשים שיהיה מישהו אחר שיטפל בך, סיכוייך לקבל עזרה קטנים יותר!