הווק איננו רק אידאולוגיה חברתית, אלא מבנה דתי חילופי ומערכת מורכבת דינאמית, שבה האמונה מחליפה את הביקורתיות. במקום לעודד דיון פתוח, הוא מכתיב אמונה טוטאלית ב'אמת אחת', מגייס רגשות של אשמה וגאולה, ומעצב יחסי כוח חדשים על בסיס טוהר מוסרי מדומיין. במובן זה, החברה הווקית אינה מתקדמת לעבר חירות מוסרית, אלא חוזרת אחורה אל עולם של אינקוויזיציה חילונית, המתחזקת באמצעות דינאמיקה עצמית של משוב ותגמול.
המתקפה הישראלית באיראן אכן נראית כשעה גדולה בה נעמדה האומה הישראלית על רגליה. במבט הזה, במאבק נגד אויבים מוכווני אמונה, לשאלה באיזה צד נמצא ריבונו של עולם, יש משמעות מעשית אסטרטגית.
תיוגו של האלוף דוד זיני כ'משיחי' היא הזדמנות לבחון את היפוך המשמעות שעברה המילה "משיחיות" בציבוריות הישראלית, מערך מכונן בקרב דור המייסדים, למילה טעונה ולמושג גנאי. זוהי 'מניפולציה סמנטית' מוצלחת שנעשתה בידי רודפי חזון שתי המדינות, שחוזרת ומתהפכת שוב למשמעותה המקורית לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023. המאמר מנתח את התהליכים התרבותיים והפוליטיים שהובילו לשינויים אלו.
איך ניתן להסביר את גודל העיוורון הצה"לי? בעולם המערבי - המעצים את כוחם של השכל הישר והתבונה - נתפס העיוורון הזה כמחדל. אבל, תופעת המלחמה מבטאת עוצמות כאוטיות בלתי ניתנות לחיזוי מראש. על כן, נדרשת השתדלות מתמדת, לקיים את חובת ההתרעה.
לדור המייסדים של הציונות היה ברור שללא חזון משיחי לקיבוץ גלויות, לשיבת ציון ולגאולה, אין במפעל הציוני יותר מבשורת אוגנדה או בירוביג'אן. אבל, מאז שנות ה- 60 של המאה הקודמת, הפכה ה'משיחיות' למילת גנאי בקרב אנשי השמאל המדיני... ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'משיח' ו'משיחיות', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
לאחר שהפרשה דנה באופן ההקרבה של קורבנות שונים מההיבט הכוהני, עובר המספר המקראי לדון בשמן המשחה, שבו נמשחו הכוהנים לעבודתם, כמו גם כלי המשכן. הפועל משח מופיע בצמידות לפועל קדש, והדבר אומר במפורש כי משיחה בשמן המשחה אינה אקט סמלי גרידא, אלא היא מחוללת שינוי מהותי במעמדם של האנשים או החפצים שנמשחו בה...
על יוזמת נעמי והתעוזה של רות למפגש הלילי בגורן של בעז, אומר הרב אלשיך בפירושו: "הלילה בו נכנסה רות לגורן של בעז מלמד שאין לך דבר שבקדושה שמביא תועלת שאין בו יסוד של חטא." (קיצור אלשיך, מקראות גדולות). שני לקחים אסטרטגיים ניתן להסיק ממגילת רות: את הצורך לפרוץ לעתים גדרות, ואת חשיבות ניצול ההזדמנות, בדרך להשגת מטרה אסטרטגית... משטר הלכתי נוקשה מהסוג הליטאי, אינו יכול להכיל חריגה שכזו...
איגרת הרמב"ם ליהודי תימן ('איגרת תימן') נכתבה במקור בערבית, ככול הנראה בשנת 1172, כתשובה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, נגיד ארץ יהודי תימן, השואל אודות התסיסה של קהילתו, שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. במקביל הופיע בתימן אדם שטען שהוא המשיח, וביסס את ההוכחה לכך על סמך חישובים אסטרולוגיים מסובכים...
לא כדאי להיבהל ממלים, בטח לא מ"משיחיות" ומ"אמונה", אלא לבחון את ההקשר. בשיח הפוליטי הישראלי הרדוד, מביא גרשון גישה רעננה של ניתוח המציאות, שלטעמי, איננה ימין ואיננה שמאל. גישה זו רעננה אך איננה חדשה, ואפיינה בעבר את דור המייסדים של ישראל וההיגיון שהניע אותם (אם תרצו, הכהן הוא ניאו-מפא"יניק קלאסי). ראוי לדעתי לבחון את הדברים בלב פתוח, ולו בשל העובדה שכל ניסיון אחר לפרש את המציאות - הן מימין והן משמאל - הפך כבר מזמן ללא רלוונטי וללא יישים.
השבוע הכניסו אלמונים את המודעה המרתקת הזו לתיבת הדואר שלי. היא מבשרת לנו שהיגיעה הגאולה ומצווה עלינו להכריז: "משיח, משיח, משיח"! משיחיות היא מושג חשוב במדע המדינה, אבל, לא נראה לי שלכך כיוונו המשוררים... גם על הגאולה המובטחת שלהם אינני סגור. לא שיש לי התנגדות להיגאל, אבל עונת המלפפונים בעיצומה ויש זמן לנבור, אז ניסיתי להעמיק על מנת להבין למה התכוונו ה'משוררים' בדיוק...
