בסוף פרשות נצבים וילך, אנו מתבשרים שמשה קודם מותו יתאר את כלל היחסים בין ה' לישראל באמצעות שירה, היא שירת האזינו. הזוהר פירש את השירה בדרכים שונות, ולעניינינו ההסבר התיאוסופי שהוא מביא מדבר על כך ששירה זו מורידה את השפע האלוהי מלמעלה למטה. כאשר ישראל רוצים להפר את הברית ביניהם לבין ה', אין הם יכולים, בגין ברית סיני וברית המילה המאפיינת אותם.

בפרשות ניצבים וילך קיימת קביעה נועזת האומרת כי הסמכות הלכתית מאז מתן תורה בסיני, נמצאת ביד האדם. הרמב"ם קובע כי אין אפשרות לשנות את דברי המקרא בהקשר ההלכתי. הדרש האנושי יכול לפסוק הלכות כאלה ואחרות, ואין אפשרות לפסול קביעות אלה, לא על ידי נביא ולא על ידי בת קול.

לצערי, רבים היום המעדיפים שידיעתם של בני ישראל את התורה תהיה רק ידיעה על התורה, כפי שהם יציגו אותה לפי הבנתם והמשמעות שהם נותנים לה, ובכך, לעיתים, אף על שנוסחם הברור כתוב בתורה, קטעים רבים מוסברים או מפורשים בצורה שאינה מדויקת...

בוויכוח בעניין מקורה של הנפש, נוקט רבי משה נתן בעמדה כי נפש האדם נאצלת מהעולם העליון. לאחר קביעה זו, הוא מסביר מקצת מכוחות הנפש וחשיבותם לגוף האדם. הסבר זה אינו מהווה חידוש והוא קיים בספרות הפילוסופית והרפואית קודם תקופתו של רבי משה נתן...

גדולתו של מנהיג, ביכולתו לדעת מתי תם תפקידו, ומתי עליו לרדת מבמת ההיסטוריה, תוך הצמחת מחליף מתאים ואחרי העברת תפקיד מסודרת!

פְּתַח לִי שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר כִּי פָּנָה יוֹם; וְעִמּוֹ פָּנָה לִבִּי וְהָיְתָה לִי דֶּרֶךְ וְהָיָה לִי אֱלֹהִים, אַךְ אִבַּדְתִּי שִׁירִי; וְעִמּוֹ אָבְדוּ לִי, נְתִיבֵי דַּרְכִּי... איילת קציר: שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית בּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פרשת וילך...

פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ היא פרשת השבוע התשיעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ל"א, פסוק א' ומסתיימת באותו פרק בפסוק ל'. פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע, ויש בה שלושים פסוקים בלבד. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת וילך, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

הניסוי הגדול של הוצאת עם ישראל ממצרים והפיכתו לעם מיוחד וקדוש ליהוה נכשל. פעם אחת הוא נכשל בדור המדבר שהוחלט להשמיד אותו במשך 40 שנה במדבר, ובפעם השנייה הוא עומד להיכשל עם הדור הבא ואלה שיבואו אחריו...

מוצאו של יהושע הוא משבט אפרים, שבט שהתמודד מול שבט יהודה על הנהגת העם לאחר הכניסה לארץ כנען. עצם הבחירה במנהיג דווקא משבט אפרים, ולא משבט יהודה, גם אם המדובר בתקופה מוגבלת, יש בה אמירה ברורה, שכל העם צריכים להיות שותפים להנהגה, ואין רק שבט או שניים שהם מיוחסים ורק להם מחלקים מינויים במסדרונות השלטון...