האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
במהלך התקפה של יממה אחת, התערערה אמינותה של ישראל ככוח אזורי שיכול להתערב למען בני ברית. הטבח בדרוזים בשכונה אחת בסוריה, מבטא מאבק כולל בהנהגת טורקיה לדחיקת רגליה של ישראל מהשפעה אזורית, ולחיזוק השליטה הטורקית בכול סוריה. המשבר הדרוזי בסוריה מחזק את דרכו של ג'ונבלאט מנהיג הדרוזים בלבנון שבחר בתמיכת קטאר ותורכיה בדרך המשמרת עוינות לישראל.
על פרשת הדרכים הקשה בה ניצבת בימים אלה מדינת ישראל, מרחפת השאלה המטלטלת את מדינת היהודים משחר ימיה, מה בכל השנים הצליחו להקים כאן, מדינה ריבונית או לא יותר מוועד קהילות?
בשנה ה 77 לעצמאותה, קשה למדינת ישראל לחגוג. זה לא רק מצוקת המלחמה שאינה מסתיימת, זו מצוקה קשה יותר הכרוכה באבדן דרך. חזון לאומי – שהייה פעם משותף לרבים הפך לשנוי במחלוקת. בתנאים אלה, קשה להנהיג מדינה, בוודאי במצבי חירום. כאשר אין למנהיג ברמה הלאומית התחלה של אמון כי טובת הממלכה בראש מעיניו, מצטמצמת יכולתו לקבל החלטות ריבוניות. בחולשה זו מכירים אויבי ישראל ומנצלים אותה במיטב תבונתם.
לא תמיד כדאי להלחם חזיתית למול חומה בצורה. צריך לדעת להרפות, לוותר ולהבין, שהמאבק רחוק מלהסתיים, מחר יום חדש, ובינתיים נכון להכיר בחולשה, כי הכרה כזו מול מציאות בלתי רצויה, היא חוזק!
לב הרעיון הציוני הוא להיות נפעם ומודרך על ידי חלום אינסופי. וכאן, את מי שיש לו חלום שבאמת מפעיל אותו, הפכו ל״משיחי״. בדרך הזו – שממוקדת רק בניהול טכני חסר חזון עליון – אין עתיד ואין רוממות רוח למדינת ישראל. אם תרצו, זה בסיס משבר חוסר האמון במנהיגים ובמוסדות, שכל רצונם לנהוג את המדינה.
פעולת צה"ל ממשיכה לבטא דרך ביניים בין שתי הדרכים, הנתונות במחלוקת בשיח הציבורי הישראלי: הדרך האחת מבקשת התמקדות רק במאמץ השבת החטופים. הדרך השנייה בדיוק להיפך. פעולת צה"ל לעומת זאת, מבטאת שאיפה להשגת שתי המגמות הנראות לכאורה כמנוגדות זו לזו.
בניהול מדינת ישראל את מאמצי השיבה והשיקום לאזורים שננטשו במלחמה בצפון ובדרום, ראוי לתאם ציפיות. לא כולם ישובו, ולא בכך תבחן ההצלחה. בנסיבות המיוחדות שנוצרו, המשימה הלאומית המוטלת על רשויות המדינה צריכה להתמקד ביצירתה של תנופת התיישבות מחודשת למאות אלפי צעירים.
תחקירי 'חרבות ברזל' הציגו חקירה מפורטת ללחימה ביישובי עוטף עזה בבוקר השבעה באוקטובר, אך מעט מידי דובר על דעיכת תפיסת ההגנה על היישובים. דברתי על כך רבות בעשור האחרון ואף פרסמתי בנושא בשנת 2018, מאמר מקיף בכתב העת "בין הקטבים" של אגף המבצעים בצה"ל. קריאתי לחידוש תפיסת ההגנה המרחבית, לא נענתה. באחת ההערות במטכ"ל נאמר לי "החברה הישראלית השתנתה, אין עוד צידוק לבקש מאזרח בספר לישון עם נשק מתחת למיטה".
המשך המהלך ההתקפי תלוי ככל הנראה בעמדת חמאס, ביחס להצעות חדשות של הגורמים המתווכים, בכלל זה ההצעה המצרית להיענות חמאס לשחרור נוסף של חטופים. בהתרחשות כזו, סביר להניח כי המתקפה הישראלית תיעצר. זה בין היתר היתרון של לחימה אווירית, בשונה מלחימה יבשתית, ביכולת להפסיק את פעולת הכוח האווירי בטווח זמן מידי.
בין יזם בניה למהנדס בנין קיימת תלות הכרחית. במתחים העלולים להיווצר ביניהם, הנאמנות של מהנדס הבניה היא קודם כל לנוסחאות החישוב המקצועיות. את המודל הזה מנסים להציב גם על מערכת היחסים שבין ראש ממשלה לראש השב"כ, כמו גם על מערכת היחסים שבין ממשלה ליועץ המשפטי שלה. אלא שמדובר בהטעיה. כמות הברזל ליציקת יסודות וגג היא סוגיה מקצועית נטולת השקפת עולם. בסוגיות מדיניות, הממד מקצועי מעורב בשיקולי הערכה השזורים בהשקפת עולם…
