מראשית עידן הנאורות, הרציונליזם נתפס ככלי המרכזי להבנת המציאות, אך סופרים ומחזאים רבים העלו ספקות לגבי יכולתו של השכל האנושי להגיע לחקר האמת. ספקנות זו כלפי כוח התבונה משתקפת היטב בסרט "שובו של מרטין גר" (Le Retour de Martin Guerre), אשר מציג סיפור מופת על האופן שבו האמת המוחלטת יכולה להתחמק מאחיזת השכל האנושי, ורק המציאות עצמה היא זו שמעניקה את ההכרעה הסופית.
תיאוריות קונספירציה הן כוח רב-עוצמה, ולא משום שהן בהכרח נכונות, אלא משום שהן מציעות נרטיב מסודר, אחיד ומגובש יותר מהמציאות עצמה. האמת, לעומת זאת, היא הרבה פחות קוהרנטית. היא לעתים כאוטית, מבולגנת ומורכבת מכדי להעניק תחושת ביטחון והבנה מוחלטת. תופעה זו ניכרת, למשל, במחזה "אותלו" של ויליאם שייקספיר, שבו הדמות של יאגו מצליחה להנחיל לאותלו תיאורית קונספירציה כה משכנעת, עד כי היא גוברת על האמת עצמה.
היום החמש מאות למלחמה, מסמן אפשרות שכל מה שקרה החל מבוקר שבעה באוקטובר ועד כאן, הוא אולי רק ההתחלה. עוצמת הלחימה אכן דעכה עם הפסקת האש ברצועת עזה ובלבנון, אלא שיתכן ואין בכך יותר מהפוגה במלחמה, שיש לה את כל הסיבות להתפרץ מחדש. ביום ה-500 למלחמה, למול סיכוני התמשכותה, חובה להזכיר בכל יום, כי עתידה וגורלה של מדינת ישראל תלוי בימים אלה, לא פחות מימי תש"ח, בלכידותה ובאחדותה של החברה הישראלית.
אסטרטגיה הייתה תלויה תמיד בחכמת העורמה ובבחירת העיתוי ולשם כך נדרשת מידה הכרחית של גמישות. ההצמדות העיקשת לתביעה לשיבה מיידית להמשך המלחמה מייצגת מידה מובהקת של חוסר גמישות. אם התהליך יתקע במבוי סתום מוטב שזה יהיה ביוזמת חמאס. לרוב משמעותי בעם ישראל חשוב לדעת כי ממשלת ישראל אכן מחויבת להמשך המאמץ להשלמת העסקה לשחרור החטופים גם בשלב השני.
את תמצית תורת ההתנגדות (המוקוואמה) הציג המנהיג האיראני חמינאי: "חזית ההתנגדות אינה חומרה שניתנת לריסוק. ההתנגדות היא אמונה, מחויבות של תחושת לב. ההתנגדות היא דוקטרינה, הסכם חוזי. לא רק שאינה נחלשת תחת לחץ, אלא אף נעשית חזקה יותר". זו תמצית חובת האמונה שמנחה במלחמה האחרונה בהלך הרוח הזה, בשורת השלום שמבקש הנשיא טראמפ להביא לאזור, אינה יכולה להתגבר על תודעת החובה של האויבים לאחיזה מתמדת בהיגיון ההתנגדות.
מאז סיום מלחמת העצמאות, לא היו בתולדות צה"ל תנאי כניסה מורכבים כגון אלה הממתינים לרמטכ"ל ה-24 אייל זמיר: בזירות השונות, באיוש המטה הכללי, בתחום מוכנות הצבא, ובתחום שיקום צה"ל ובניית כוחו מחדש. אני מאמין ומעריך כי הרמטכ"ל המיועד אייל זמיר ומפקדי צה"ל שיסייעו לו בכל הזירות והתחומים, יוכלו לאתגרים מורכבים אלה ויעמדו בהם בהצלחה.
הנהגת חיזבאללה מתייחסת להסכם באותה הגישה בה התייחסה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם- 1701, בקיץ 2006. כלומר: חיזבאללה בפירושו להסכם מתנהל מצפון לליטאני כאילו הוא רשאי לפעול להצטיידות והיערכות חמושה ללא כל אילוצים. ומדרום לליטני, מתוך אילוצי ההסכם, הוא ימשיך לפעול תחת מסווה. בתנאים אלה מדינת ישראל ניצבת למול תחילתה של מערכה חדשה בהכרת החובה לכפיית תנאיי הביטחון הנחוצים להגנת יישובי הצפון הישראליים, במרחב שמדרום לליטאני.
מהלך מהיר לסלילת כביש 80 מערד למישור אדומים. יצור את התנאים לקידום חזון השדרה המזרחית למדינת ישראל: לקראת בניית ערים לשלושה מיליון יהודים. בתוך כך יחובר הנגב המזרחי לגליל המזרחי בציר אורך חיוני מצפון לדרום שיקל על העומס בכביש 6. המעשים יספרו כי עם ישראל כאן כדי להישאר ולהתעצם. זו הייתה תמיד הדרך אל הניצחון הציוני.
אין זה סוד כי התנאים הפוליטיים בהם פעל הרמטכ"ל הפורש, הרצי הלוי, לא היו קלים, ולעתים היו רחוקים מתחושת אחריות משותפת. אולם בכל המתחים לא הגיעו הדברים לידי שבירת כלים. גם המכתב על ההחלטה לסיום התפקיד, משמר קוד בסיסי של ממלכתיות. על כך - הגם שישנה ביקורת ויש לה מקום - ראוי הרמטכ"ל בסיום תפקידו לכבוד והערכה מעם ישראל, וצה"ל ראוי לחלון ראווה של כבוד!
החלטות מנהיגותיות של הנהגה לאומית נדרשות במקום שבו מסתיים הדיון המקצועי, והדילמה נותרת במלוא עוצמתה. כך בסוגיית עסקת החטופים. בניתוח אנליטי הטיעונים בעד או נגד נראים לגמרי נכונים. במקום הזה בלטה מנהיגותו של דוד בן גוריון והיא יכולה להעניק השראה לגודל השעה בה ניצב ראש הממשלה נתניהו, בחובתו להכריע לקבלת הצעת העסקה לשחרור החטופים בתנאיה הקשים או לדחייתה.
