קל לבטל את מה שמכונה אסטרטגיית הבידול של בנימין נתניהו, בין עזה ליהודה ושומרון. אבל האסטרטגיה הזו של "הפרד ומשול" - הרואה ברשות הפלסטינית אויב מסוכן בהקרבה לקיומה ישראל הן בגלל הלגיטימציה הבינלאומית שלה, והן בגלל החשש שגוש כפר סבא נתניה יהפוך ל'עוטף עזה' - רחוקה מלהיות מופרכת. רק שכל קונספציה טובה לשעתה. אסטרטג טוב בוחן יום־יום אם האסטרטגיה שלו עדיין בתוקף, ונתניהו משך ומשך את מדיניות הבידול, עד שהיא התפוצצה לו בפרצוף.
הציוץ המיותר של ראש הממשלה בהטלת אחריות על ראשי אמ"ן ושב"כ שלא סיפקו לו התרעה למלחמה שפרצה, מחייב הערה במבט עקרוני והיסטורי. בין הנהגת מדינה לבין הנהגת הצבא, מתקיים מתח מובנה מוכר ומתמיד. זה כמעט מצב טבעי, שהוכר כבר בתולדות המלחמות בעולם העתיק...
בבוקר 7 באוקטובר 2023, קרסה האשליה, שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. עם המלחמה באוקראינה גם באירופה המערבית נוכחו להכיר שעם כל תקוות השלום, אין לאדם גן עדן עלי אדמות. המלחמה הייתה ונותרה מצב יסוד קיומי. כמו שהייתה שרה לי אמי בילדותי -שיר ערש נגבי: "אין חריש עמוק בלי נשק, נומה בן"
במלחמה החדשה בה נתונה עכשיו מדינת ישראל, הדילמה העיקרית נובעת מאי ודאות אסטרטגית לגבי גבולות זירת המלחמה מתימן לעיראק ועד איראן. דווקא מתוך כך, נוצר בשעה זו גודל ההכרח בהנעת ההתקפה הקרקעית לעזה. ניתן לצפות כי מתוך הפעולה ייווצרו תנאים חדשים שיחוללו אופק חדש שעדין לא נוצר, מתוכו ניתן יהיה לגבש החלטות לגבי המשך המלחמה.
כשאי הוודאות שלטת, סוף מחשבה במעשה תחילה. מה שנכון כרגע הוא לתת לכוחות צה"ל את ברכת הדרך לפעולה בהבנה עמוקה שמתוך הישגי הפעולה ותוצאותיה, יתברר בהמשך אופק האפשרויות לגבי הסידור לעתיד שלפי שעה עוד לא נוצר. בינתיים, צריכה ממשלת ישראל לפעול בהכרה שלגבי העתיד כל האפשרויות פתוחות. בתוכן גם אפשרות הכיבוש והשליטה בשטח למשך זמן ארוך.
מצבה של מדינת ישראל בימים אלה, כמובן איתן פי כמה ממצבה של מדינת ישראל שאך נולדה בימי תש"ח, אבל מבחנה המנהיגותי של ההנהגה הישראלית מחייב גדלות בשיעור הקומה הרוחני והניהולי הנדרשת להנהגת אומה במלחמה קיומית.
בנסיבות שנוצרו בבוקר שמחת תורה, ה- 7 באוקטובר 2023, תוצאות המלחמה הזו תקבענה אם ישראל תמשיך להיחשב מעצמה אזורית. לכן, הנחלת תבוסה צבאית לחמאס הכרחית יותר מאי פעם, אחרת יקרסו גם הסכמי השלום! על כן, הכרעת חמאס היא הכרח קיומי למדינת ישראל.
לקח אחד מרכזי שהוצג בשנים האחרונות שוב ושוב ונדחה, הוא הערכות האזרחים ביישובי הספר להגנה עצמית, במסגרת מה שהוכר בתולדות צה"ל במונח "ההגנה המרחבית". במצב השגרה פרט לכתת הכוננות, הקיימת כמעט בכל יישוב ספר, יתר התושבים אינם חמושים ואינם מאורגנים להגנת היישוב. גם לא קיימת ביישובים תשתית ביצורים מתאימה להגנה למול אויב בהתקפה סדורה. ללקח זה יש משמעות מידית להגנת יישובי הספר ביתר הזירות.
אחת הטכניקות האפקטיביות; בעולם המדיה, הפרסום והשיווק היא לשבש מושגים ש'מפריעים' לך, בדרך של הקניית משמעות שונה, שלילית. כך למשל, בתגובה לפיצוץ תפילות יום הכיפורים 2023, בכיכר דיזנגוף, ע"י אנשי המחאה, הצביעו ראש עריית תל אביב רון חולדאי, ויאיר לפיד, יחד, על אשמת "גורמי קיצון דתיים ומשיחיים"... מדוע? כי אין ציונות בלי משיחיות.
ההתנגדות לרפורמה הצליחה לנתק את אנשי ההתיישבות מרוב העם, לא בגלל שיש להם משהו נגד ההתיישבות, אלא בגלל שנוצר במתכוון פחד מהחבורה הזאת, שמתעתדת "לשים עלינו דיקטטורה", לפגוע בזכויות הנשים ולהעבירן למושבי האוטובוס האחרונים, להתנכל ללהט"בים וכדומה. האיומים הללו מדברים אל רוב העם, ואנחנו זקוקים לעם במאבק העיקרי שלנו, על יהודה ושומרון.
