לאחרונה, אולי יותר מתמיד אנו עדים לגילויי השנאה יוצאי הדופן המופנים כלפי דונלד טרמפ ובנימין נתניהו כאחד. מעניינת התופעה מדוע זכו שני האישים הללו גם שיחברו ביניהם וגם שישנאו אותם באותה נשימה, מה מקורה ומי עומד מאחוריה...

מדיניות הגירה מופקרת הביאה למהפך היסטורי: לראשונה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, הימין הקיצוני חוזר למרכז הבמה הפוליטית... מה יש בתרבות אירופה, שהייתה, ועדיין מוכנה ברובה, לקבל את שטף המהגרים המאיים (בוודאות) לשנות אותה לבלי הכר?

הממשלה אינה מספקת כל הסבר רשמי למדיניותה בעזה, מלבד תגובה רפה של 'הפצצות נדל"ן' ריקות לעיתים, והפרחת איומים ש"רק אם יעזו אז נראה להם".. ו"שלא כדי להם להתעסק איתנו.."; בשעה שברור לכולם, שאלו מילים ללא כול כיסוי משמעותי שכבר הפכו לבדיחה גם בקרב העזתים; וגרוע מכך, מפיח בהם התקווה שישיגו את יעדיהם הלאומיים במהרה...

בעקבות רציחתו של דביר שורק ז"ל, חזינו שוב בשיטפון של מלל ודברת חסרת מעצורים. כך, לצורך הרייטינג, כול פרשן או דווחן מהשטח חייב לספר בדיוק כיצד כוחות הביטחון מתמודדים עם המצב; ובכך מעבירים מידע מודיעיני בזמן אמת לרוצחים ולשולחיהם, היכן מחפשים, מתי, אלו כוחות בשטח, באילו אמצעים נוקטים וכו'...

מה שמרתק הוא שאת כול השגיאות התכנוניות והביצועיות שלנו אנחנו מצליחים לתרגם לפריחתן של חברות יעוץ בכול העולם. ישראל נחשבת למעצמת יעוץ כמעט בכול תחום: החל מחקלאות (לאחר שמכרנו את כול הידע באפס כסף לאחרים); בתחום המים (למרות הקמתם של מתקני התפלה יקרים, בזבזנים לא יעילים); בתחום האנרגיה החלופית (בעוד אצלנו יש להיאבק במונופול חברת החשמל כדי לאפשר יוזמה פרטית); ועוד...

ראוי לעשות הרבה לשיפור חייהם של העזתים, אך יחד עם זאת לא לאפשר כניסת אלפי עובדים לשטחי מדינת ישראל. לא "הכרת טובה" תצמח מכך אלא רק איבה וצרות עין, ופגיעה בתחושת הכבוד האישי והלאומי בהיותם כפופים למעסיק הציוני... את הפתרונות יש למצוא אצלם. ולמי שלא שם לב, יש להם גבול עם האחות הגדולה מצרים...

שתי חברות קונגרס מוסלמיות- אמריקניות, אילהאן עומאר (Ilhan Omar) ו- רשידה טליב (Rashida Tlaib) - שנבחרו לכהונתן הראשונה בקונגרס לפני כשנה - מתכננות לבקר בישראל ובשטחים כדי ללמוד מקרוב על הכיבוש, כחלופה לסיורים שמארגנת השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק. האירוע הזה, מספק לנו הזדמנות ואפשרות לבחון את מקומו/נחיצותו של חוק הלאום...

זכותם של חברי ארגוני ה"למען" לשנות את חוקי ההגירה לישראל. לשם כך יש בחירות כול שנתיים. יחד עם זאת, מותר לחלוק על המניפולציות הרגשיות שהם מפעילים, תוך התעלמות מההשלכות ארוכות הטווח שאירופה חווה היום, שהיא כבר לעולם לא תוכל לשקם את תרבותה ומורשתה, למרות שמצבה הגיאופוליטי טוב לאין שיעור מזה של ישראל...

המאמר מצביע על הדמיון הרב ביחסי המוסלמים בתוך הודו ובגבולותיה ליחסי המוסלמים מתוך ישראל ובגבולותיה. בשתי המדינות הגיעו השליטם הבריטים לאותה מסקנה בדבר הצורך בהפרדה בין המוסלמים לאחרים; בהבדל אחד שאין פליטים בהודו. כל ההגירה המסיבית התאקלמה במקומה החדש, ללא כול תביעות, ללא מחנות פליטים ובלי אונר"א, המשמר את הפליטות לנצח. ישראל גם עושה מאמץ לבדל את הרצועה מרמאללה, כפי שבנגלדש נפרדה מפקיסטן, אך בפחות הצלחה...

באתר זה התפרסם מאמר מפרי עטו של פרופ' יורם מיטל, שכותרתו: נקודות מבט ערביות ביחס לעימות הישראלי-פלסטיני. נראה שניתוח המצב כפי שהוצג, מצביע על משאת נפש יותר מאשר המציאות כהווייתה, לצערנו כי רב!