ראוי לרסן את חרדת הקיום. התבוננות בחרדה תגלה עד כמה היא קודם כל תלויה בנו, בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על סיבת קיומנו כמדינה בארץ אבות, על כל מה שאנו מבקשים להשיג בה.
ממשלת בנט אימצה לאחרונה את הקו הציבורי התקיף של ממשלת נתניהו מול המו"מ המתנהל עם איראן והעולם כמרקחה.
אהוד ברק - שליח לעת מצוקה - נשלח לכתוב מאמר לידיעות אחרונות; וגיורא איילנד נשלח גם הוא, להגיד את דברו...
ביבי אמנם כבר לא פה אבל עולם כמנהגו נוהג.
אני נדהם להיווכח, שבכל יום שני ושלישי יש דיונים בממשלה על הקורונה, שהם דיונים חשובים, אבל עד עצם היום הזה לא נערך ולו דיון אחד בממשלה מאז הקמתה, בקבינט ובועדת חוץ ובטחון על האיום הקונבנציונלי החמור ביותר שידעה מדינת ישראל מאז היווסדה לפני 74 שנה. גם לא נעשתה שום פעולה ממשית להתכונן לאיום קובנציונאלי חמור זה...
מספרים על הכנות למתקפה; אבל הצפי הרשמי, שהוצג בקבינט, הוא: שיגור של כ 2,500 רקטות וטילים על העורף שלנו; והיווצרות של כ- 100 אתרי הרס ביממה אחת והמלחמה ודאי שתימשך ימים רבים. האם המספר הזה כולל את מטחי הטילים מעזה, שיהפכו בעוד מספר שנים למדויקים? לכך, יש הערכות סותרות.
המרוץ האיראני לגרעין נמשך 41 שנה ויגיע אל סופו עם הפיכת איראן למדינת סף גרעינית או למדינה המחזיקה בפצצה גרעינית. נקודת הסיום ברור לכולם כבר שנים ארוכות תלויה בדבר אחד: החלטה איראנית.
מדוע אנחנו וגם ארה"ב לא תוקפים את איראן לפני שיהיה מאוחר מידי? מטוסי קרב הפצצה לא חסר, גם לא פצצות וטילים...
כי מה שחסרה זו יכולת ההגנה שלנו - וגם של המפרציות לרבות ההגנה של כוחות ארה"ב במפרץ - מתגובת הנגד האיראנית. לכן מתקיים כאן שנים מאזן אימה, עם איראן, והארגונים הסרים למרותה. את זה, הפוליטיקאים וה'מומחים' לא מספרים.
חמאס גא"פ וחיזבאללה הן חלק ממערך איראני - רחב, ארוך טווח וסבלני מאוד - להשמדת מדינת ישראל; ואנו נמצאים על מסלול התנגשות אסטרטגי
כולל. כדאי שנתחיל להתייחס לארגונים הנ"ל ופעולותיהם ככאלה.
כל מי שחשב, אי פעם, שהוא יזכה לראות ארמדה אווירית אמריקאית בדרכה להשמדת יעדי הגרעין האיראני, פשוט לא טרח להקשיב לדברים המאוד מפורשים שאמרו ממשלי בוש אובאמה וביידן...
ההסתמכות על פסק ההלכה – הנעלם, שאיש לא ראה – של ח'מנאי היא אחד הפרמטרים, שבו משתמשים האמריקאים להצדקת החתימה על הסכם הגרעין. לצערי, הם מצליחים לשכנע בזה גם לא מעט ישראלים...