המומחה הארגוני - החשוב במערב בסוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 - פרופ' יצחק אדיג'ס, הגדיר בספריו ארבעה טיפוסי מנהלים; ולחלופין, ארבע תכונות האמורות להתקיים בהם - ודרכם בארגון ובתרבותו. מודל זה קרוי PAEI. החידוש שהביא אדיג'ס, בבלוג שלו, הוא ההשלכות של מאפייני הטיפוסים הללו, על יכולת קבלת ההחלטות שלהם...
גמישות (flexiblity) ו- שליטה (control) הם שתי תכונות ארגוניות הופכיות, המתקשות לדור בכפיפה אחת. אבל פרופ' יצחק אדיג'ס - המומחה הארגוני החשוב במערב בסוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 - טוען כי השילוב הזה יחד של גמישות ושליטה, לא רק שהוא אפשרי, אלא גם חיוני עבור ארגונים מובילים! האם הוא צודק?
המומחה הארגוני - החשוב במערב בסוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 - פרופ' יצחק אדיג'ס, פרסם ב- 8 בפברואר 2019 בבלוג שלו השערה מעניינת: שקיים קשר ישיר בין תרבות הכוללת הכאת ילדים ושימוש באלימות קשה ביחסים הבינלאומיים. האמנם?
ממש כמו ההתמודדות עם חיכוכים בבית בעזרת ההומור, הוא מהווה כלי מצוין להתמודדות עם משברים ניהוליים. גם במשברים הללו ניתן לקחת את אותן נקודות שניתן להתייחס אליהן בהומור, לגרום לאנשים אחרים לצחוק, ולפרוק מתחים ותוקפנות...
ככל שמדינה מפותחת יותר, פחות ופחות מאזרחיה נדרשים להשתמש בהגיון... הם כבר אינם צריכים לחשוב... רק להגיב לגירויים... הם מסתמכים על דפוסים קיימים מעברם כדי לפתור בעיות. זה נראה כמו פתרון שמחפש בעיה; ולא בעיה שמחפשת פתרון...
לעומת זאת, כאשר אני עובד במדינה מתפתחת, קל הרבה יותר לדון בבעיות עם האנשים שם, להפעיל הרבה שכל ישר ומחשבה יצירתית ולחפש פתרונות...
אם רק תזכירו את המילים 'חטיבת הדוברות' ליד איש משטרה, ישר תראו את החיוך שמתפשט על פניו... המלך הוא עירום. החטיבה הזו הפכה ל'קן צרעות' של מלחמת כל בכל. על תוצרים אין טעם לדבר... ואם משהו מצליח (ויש מה שמצליח!) זה תמיד קורה מהסיבות הלא נכונות! מי זוכר שרק לפני כמה שנים עשו את העבודה - בתבונה ובאפקטיביות - דובר ושני עוזרים? ברוכים הבאים לפרדוקס של 'שלטון הביורוקרטיה: המפכ"ל זקוק ליועץ תקשורת חיצוני בגלל יש לו חטיבת דוברות! כיוון שהיא לא מסוגלת לנפק את ה'סחורה', צריך לעקוף אותה באמצעים חיצוניים. אז למה היועץ לא מביא את הסחורה? זה כבר נושא למאמר אחר...
אין קדושה בשום שלטון. לא של הריבון ולא של החוק. יש איזונים! כשאחד הצדדים צובר עוצמת-יתר מתחילה הסתאבות ומתגבר פער הרלוונטיות. דומני שהסתאבות של כלל המערכות: המבצעת, המחוקקת והשופטת, היא ההגדרה הטובה ביותר למצבה של ישראל בעשור השני של המילניום!
"האם יש לכם מרשם, על מה אמור מנהל בכיר לחלק את זמנו?" אתגר אותנו חבר חכם, שחיפש לשווא בהררי החומר באינטרנט, שיש בהם הכל, ולכן לעתים, אין בהם כלום... אז ראשית כל, החלק הקל: חצי מהזמן שייך לבכירים שמעליך ולצורכיהם השונים, כמו גם לאירועים המוכתבים על ידי הסביבה המשימתית. ובנוגע לחלק הקשה יותר, הלכנו לשני סוגי מקורות: לתורת הניהול ולמסורת היהודית...
כמה פעמים ראיתם מנהלים גרועים העומדים בראש ארגונים מצליחים ורווחיים מאוד? כמה פעמים ראיתם מנהלים, שהתנהגו הפוך מכל דרכי התפקוד המיטביות (Best Practice) הכתובות בספרים, והצליחו? ברוכים הבאים לחוסר הוודאות בעולם הניהול ובתוצאותיו...