בפרשת חוקת בספר במדבר, מגיע חוסר המים לעם לממדים של כאוס כמעט מוחלט. מעמדו של משה כמנהיג העם נפגע ללא תקנה, וזו העילה להחלפתו לקראת המשברים הבאים, בכניסה לארץ כנען.

פרשת חוקת בספר במדבר, מספקת לנו דרמה נוספת בסאגה הבלתי נגמרת של תלונות בני ישראל כנגד ההנהגה המובילה אותו לארץ כנען. האל הזועם שולח לחוטאים נחשים, הנושאים מוות בהכשתם. העם מבקש את הגנתו של משה והרי זה פלא: במצוות האל, עושה משה פסל של נחש ומעמיד אותו בגובה רב, כך שכל אחד ננשך יוכל להרים אליו את מבטו ולהירפא. כיצד נושעו חוטאי ישראל דווקא על ידי פסל?

המאמר בוחן את הגישה לתופעת ההתאבדות במקורות היהודיים, לאור התאבדותה של אסתי ויינשטיין ז"ל, שיצאה בשאלה מחסידות גור. הבסיס ההלכתי לאיסור של התאבדות ביהדות (האיסור קיים בכל הדתות המונותיאיסטיות), הוא הפסוק : "את דמכם לנפשותיכם אדרוש". לפי דברים אלה, אין סנקציה הלכתית על המתאבד, אולם חז"ל, ובעקבותיהם הרמב"ם, הטילו על המתאבד - וליתר דיוק על משפחתו - שורה של סנקציות הלכתיות. יחד עם זאת, מתאר המקרא מספר מקרים של התאבדות, שהיחס כלפיהם סלחני ואף חיובי לעתים, כמו אלה של שאול ושמשון; מאז מסעות הצלב פוסקים מתייחסים בסלחנות מופגנת, לאותם אלה ששלחו יד בנפשם כדי לא ליפול ביד המרצחים הנוצריים; כך גם בזמן שואת יהודי אירופה ובמאבק לתקומת ישראל...

בשני החטאים הגדולים של העם - חטא העגל וחטא המרגלים - משה מגלה מנהיגות נבונה וגמישה, וטוען כלפי האל טענה של יחסי ציבור – מה יגידו אומות העולם על האל, אם עמו יושמד...

בסוף פרשת בהעלותך, בספר במדבר, מותחים אחיו של משה, מרים ואהרון, ביקורת עליו בשני תחומים: האחת, כי לקח לו אישה כושית (האם הכוונה לאשתו ציפורה או לאחרת?...); והשנייה, כי גם הם נביאים מטעם האל, ומשה לא צריך לקחת את הבכורה על כך. בשל הביקורת הזו נענשים שניהם מידי האל: אהרן מורחק מאוהל מועד, ואילו מרים נתקפת צרעת ומורחקת מכל מחנה ישראל לשבוע ימים...

'טקס הסוטה' או האורדל שימשו בעבר כמעין פוליגרף של הימים ההם, כמנגנון טכני שבא לבדוק, האם האדם דובר אמת. יש הסוברים כי עקרונות הפעולה של הפוליגרף דומים באופן עקרוני לאלו של האורדל המסורתי, אלא שהשימוש במכשיר המודרני אינו אכזרי ומזיק, כמו השימוש בברזל המלובן או שתיית הַמַּיִם הַמְאָרְרִים.

הגיור - גם גיורה של רות המואביה - היה כאז כן עתה תהליך של לימוד, שנחתם בבית דין, ולא נעשה באופן עצמאי או אישי. אולם ברור כי כיום - כאשר מקשים באופן ניכר על תהליך הגיור בכלל ועל קבלת גרים לעם ישראל בפרט - הממסד הדתי הנוכחי הקשיח את דרכו באופן ניכר, ואין בו לא את החמלה ולא את קבלת האחר, כפי שאנו רואים בבירור בתהליך גיורה של רות.

היות ותוכנן של עשרת הדברות הינו מכונן באמונה היהודית, אפשר היה לצפות שעשרת הדיברות יכבשו את המקום המרכזי בריטואל של היהודי המאמין בכל הדורות. אולם בפועל, הן הפכו לסמל של מחלוקת עזה בתוך העם והנהגתו הרוחנית...

המאמר מציג גוונים שונים של התייחסות מגזרים שונים למשמעותו של יום ירושלים. יום זה הפך במרוצת השנים לחג, שבו נוטלת בעיקר הציונות הדתית חלק מרכזי. הזרם הציוני החילוני אמנם מכיר את היום, אולם השתתפותו בצעידה ברחבי העיר ירושלים מצומצמת. בין שניהם עומד המגזר החרדי, שכהרגלו אינו נוטל חלק בחגים ציוניים, אולם אין הוא יכול להתעלם מיום זה לחלוטין.

מדוע בני קהת הלווים, או אנשים מן השורה צריכים לשלם בחייהם כאשר הם מביטים על ארון הברית או על מראה השכינה? האין זו הקרבה הרצויה בין האדם לאלוהיו? ראיית ארון הברית יחד עם איסורים נוספים, הוא ביטוי למגמה של שמירת מרחק מהקודש, אלא אם כן יש היתר מיוחד לכך. זוהי החשיבות של פרופורציה דתית ושמירת החיים. אלו הם הערכים העליונים השזורים בכל המקרא כולו.