תפילתה של חנה בפרק ב', בשמואל א', הביאו את חוקרי ביקורת המקרא להניח כי המדובר בטקסט מאוחר לפחות לימיו של דוד המלך, והמדובר בעצם במזמור תהילים שהעורך המקראי שם בפיה של חנה. בנוסף, לפי דעה זו המדובר במזמור ניצחון מפיו של מלך שניצח או מפי אדם שהאל גאלו מיד החזק ממנו...

אחת לשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה בחג הסוכות, נערך מעמד הקהל, בו קראו בפני הנאספים קטעים מהתורה. למרות שבמקרא לא נאמר מי הוא הקורא, הרי שלפי פרשנות חז"ל מדובר במלך, או הכוהן הגדול לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו. למעמד הקהל הגיעו אנשים נשים וטף, ויש בו סממן מובהק של חידוש ברית סיני...

בפרשת כי תבוא בתחילתה, מוזכרת מצוות הבאת ומקרא ביכורים. מצווה זו כבר נזכרת בספר שמות ובספר ויקרא, ונזכרת שוב בספר דברים ללא המונח ביכורים. במקומו מופיע המונח ראשית. אולם למרות שיש כאן חזרה על דבר שנאמר כבר, יש הבדלים מהותיים בין המקור בספר ויקרא לבין המקור בפרשתנו. שני ההבדלים החשובים הם – פירוט וקורבנות...

בפרשת כי תצא מוזכר דינו של בן סורר ומורה. החוק האמור בא לצמצם את סמכויות האב בביתו, היות והמקרא הפקיע מידו את עונשו של בן שכזה, והעבירו לסמכות בית הדין. בנוסף, המקרא השווה במקרה זה את האם לאב, כלומר, ללא הסכמת או תלונת האם דין בן סורר ומורה לא יכול להתקיים...

פרשת שופטים מתייחסת לחוקי המלחמה וקובעת כי ניתן לשחרר חלק מהמגויסים בגלל סיבות שונות. ברם סיבות אלה כדוגמת נשיאת אישה, בניית בית ועוד, קיימים רק בזמן של מלחמת הרשות. לעומת זאת במלחמת מצווה, על כולם לשאת בנטל כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה...

פרשת ראה עוסקת בין שאר נושאיה בסכנה של ההשפעה האלילית והמאבק בה. על פי ההנחה כי ספר דברים נערך סופית במאה השביעית לפני הספירה, הרי שאין הדבר מפתיע היות ובאותו זמן התרחשה הרפורמה הדתית של איחוד הפולחן של יאשיהו וחיזוק האמונה המונותאיסטית...

בפרשת עקב בספר דברים, במהלך נאומו חוזר משה לשבירת הלוחות, בגלל מעשי העגל של בני ישראל. מדוע משה מדגיש שוב את שבירת הלוחות שנזכרו כבר בספר שמות באופן נרחב? האם יש כאן מסר עמוק לדור שאמור להיכנס לארץ?

החזרה של משה אודות עשרת הדברות במהלך נאומו בספר דברים עניינה חיזוק האמונה של עם ישראל קודם שהוא נכנס לארץ כנען. חזרה זו מראה בעליל, שהסופר המקראי של ספר דברים כתב את עשרת הדברות על רקע חברתי וכלכלי שונה בתכלית מהרקע שלהם בספר שמות...

הרגישות המיוחדת שהציבור מגלה לזיכרון השואה הופך אותה לאטרקטיבית מאוד עבור יועצי תקשורת; כי כל השוואה - לא ראויה ככל שתהיה - של אירוע כלשהו לאירועי התקופה ההיא ולמושגיה, מובטח לה לתפוס כותרות ולעלות על סדר היום... אמחיש זאת במושג אחד שזוכה לשימוש חוזר אצלנו: חוק ההסמכה הנאצי, מה- ב-23 במרץ 1933, שהעניק לממשלה הנאצית בכלל, ולהיטלר בפרט, סמכויות דיקטטוריות ללא צורך באישור הפרלמנט.

ספר ישעיהו איננו פותח בחזון הקדשתו של הנביא, כפי שאנו מוצאים בספרי ירמיהו או יחזקאל. הפתיחה של הספר, פרק א' ,  שהוא ההפטרה של פרשת דברים הסמוכה לצום תשעה באב, פותחת באוסף של נבואות תוכחה קשות כנגד השלטון והחברה בממלכת יהודה...