פרשת ויקהל ממשיכה לעסוק בציווי עשיית המשכן וכליו. אחד מכלי המשכן הוא הכיור וכנו. מהותו קידוש ידיהם ורגליהם של הכוהנים אשר באים לשרת במשכן. בניגוד לכלי המשכן האחרים, אין המקרא נוקב במידות מינימום מחייבות אודות הכיור.

פרשת כי תשא עוסקת, בין שאר נושאיה, בשמן המשחה בו נמשך המשכן כליו אהרון הכוהן ובניו. שמן ייחודי זה נוצר משילובם של ארבע רכיבים – מר-דרור, קנמן-בשם, קנה-בשם וקידה. זיהויים של רכיבים אלה נתון במחלוקת בין החוקרים השונים.

הציץ שהיה אחד מסימני בגדיו של הכוהן הגדול, בא על פי דברי המקרא עצמו לכפר על הקרבת קורבנות שהוקרבו בטומאה. האם הציץ והנזר הם דבר אחד או שני דברים נפרדים? על כך חלוקות הדעות.

פרשת תרומה עוסקת רובה ככולה במעשי בניית המשכן, מימונו וכליו. לפי התיאור המקראי, ולפי הידוע, הן המשכן והן בתי המקדש שנבנו אחריו, נבנו ביד אדם. בנייה זו שכרה לא בצידה, היות ובנייה אנושית זו לא החזיקה מעמד. אשר על כן, התפתחה מחלוקת בדבר בנייתו של בית המקדש העתידי.

בין שלל המצוות והדינים הרבים הנזכרים בפרשת משפטים, ישנה אתנחתא תיאולוגית קצרה, האומרת שעם ישראל יונהג בעתיד על ידי מלאך ולא על ידי האל. האם המדובר במלאך של ממש? לא בהכרח. לפי פרשנותם של הרמב"ם והרלב"ג המדובר בנביא המקבל את ההתגלות האלוהית שלו באמצעות מלאך.

המספר המקראי המתאר את טיב היחסים של צפורה ומשה, אומר שהיא חזרה אליו אחר שילוחיה. האם מדובר כאן בגט כריתות שנתן לה משה - קודם חזרתו ממדיין למצרים - או האם המדובר היה באילוץ נוכח הנסיבות?

בפרשת בשלח מצוי הטקסט הנשגב של שירת הים, שהיא תיאור המאורע אודות חציית בני ישראל את ים סוף, וטביעת המצרים שרדפו אחריהם בים זה. החל מתקופת המשנה והתלמוד, הטקסט של התורה נתרגם לארמית, היות וחלק גדול מקהל השומעים, לא שלט בשפת הקודש.

מסכת מכות מצרים הינה סדרת אסונות, אשר באו ברצף ובתכיפות גדולה, ודרגת חומרתם הולכת וגדלה. תיאור המכות נזכר במקומות אחדים במקרא, כהוכחה לכוחו ועליונותו של האל המקראי.

המכה השנייה היא מכת הצפרדע. האם המכה זו נבחרה באקראי או שיש דבר מה נוסף העומד מאחוריה? המצרים יחסו לצפרדע כוח אלוהי והן נחשבו לסמל הפוריות במצרים. זאת ועוד. האלה חקת, מתוארת כאישה עם ראש צפרדע, ולפי המסורת המצרית היא הייתה נופחת נשמת חיים בוולדות שבעלה ח'נם היה יוצר...