בפרשת נשא מוזכר בצמצום רב, דין אשם גזלות. המדובר באדם שגזל או עשק או חברו, ולאחר מעשה הכחיש זאת בשבועה. דין זה מוזכר בהרחבה בספר ויקרא, ונשנה כאן בגין שתי תוספות חדשות. האחת – כאשר הנגזל מת ואין לו יורשים, יש להשיב את האשם לכוהן העורך את הטקס. והשני – לפני השבת הגזלה יש להתוודות על החטא.
פרשתנו מאזכרת את העובדה כי הבכורים, שהיו מועמדים לעבוד את עבודת הקודש במשכן, הוחלפו על ידי הלוויים. הטעם המקובל לכך הוא, שהבכורים נכשלו בחטא העגל, כך שהם איבדו את מעמדם ללוויים שלא חטאו בחטא זה...
פרשת בחוקותי ממשיכה את הנאמר בפרשת בהר, בעניין הברכות והקללות של שמירת הברית בין ה' לבני ישראל. דפוסים דומים לנאמר בפרשתנו אנו מוצאים בספרות החוץ מקראית, ולדוגמא חוזה אסרחדון, מהמאה השישית לפני הספירה...
בפרשת בהר מופיע דין עבד עברי. בנוסף דין זה מופיע הן בספר שמות והן בספר דברים. הבידול בין הנאמר בספר ויקרא לבין המקורות האחרים הוא שבפרשתנו, עניין העבדות מעוגן בדיני היובל, ואין העבד יכול לבקש שלא לצאת לחופשי. בנוסף, בשני המקורות האחרים מדובר על עבדות במשך שבע שנים, וכאן בפרשתנו התאריך המחייב לצאתו של העבד לחופשי היא שנת היובל.
סיפורו של בסופה של פרשת אמור מצוי סיפור יוצא דופן על אדם שקילל את ה', ואת עונשו שהוא סקילה". עונש מוות בסקילה קיים בגין חטאים רבים ושונים, וביניהם – חילול שבת, קללת אלוהים ומלך, עבודת המולך, פנייה אל האובות והיידעונים, זנות עם נערה מאורסה או נשואה, עבודת אלילים, בן סורר ומורה ועוד.
בפרשת קדושים קיים האיסור לפנות אל האובות והידעונים. הצירוף האמור פורש בדרך כלל כמציין את בעלי המקצוע, שידעו להעלות את רוחות המתים מהשאול. ברם, בעיון נוסף מילים אלה מציינות ככול הנראה הן את רוחות המתים, והן את האמצעי הטכני שבאמצעותו נוצר הקשר בין החיים למתים.
רומפלנאכט (ליל הבלגן) הוא כינוי בפי חלק מיהודי אשכנז לליל כ"ב בניסן – מוצאי שביעי של פסח בישראל. פירוש הביטוי בגרמנית הוא ליל ההעברה, והוא מתייחס לאריזת כלי הפסח ואחסונם; ובמקביל - החזרת כלי החמץ הביתה לשימוש.
פרק ט"ז בפרשת אחרי מות מתאר בהרחבה את טקס הכפרה, שנערך ביום הכיפורים על ידי הכוהן הגדול. הטקס נועד לכפר על חטאי בני ישראל וגם על הכוהן הגדול ובני ביתו, ועל המקדש וכליו. טקס העבודה ביום הכיפורים הינו טקס מורכב וקשה, ונעשה בעיקר בידיו של הכוהן הגדול.
זוהי סקירה היסטורית על העיר ג'נין, בתחומי הרשות הפלסטינית, שמייצרת טרור רצחני למרות שהמצב הכלכלי בה, טוב יחסית. האם ניתן ללמוד מכך אודות הקשר בין מצב כלכלי לטרור?
מעשי הצבא הרוסי באוקראינה אינם שווי ערך, בהיקפם או באינטנסיביות שלהם לטבח בננקינג, אבל קו משותף עובר ביניהם. כאשר השלטון המרכזי או רוח המפקד, משדרים שיש להרוג את האויב ללא לקיחת שבויים, כאשר קיימת שנאה בין העמים, או תחושת עליונות ותסכול מאי הצלחה נוכח המציאות. סיבות אלה יכולות לגרום להרג חסר אבחנה שיכול להוביל עד לרצח עם.
