האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
כדי לצמצם את הסכנות שבעסקאות הטיעון, ובכל זאת להחיש את התהליכים המשפטיים – במקום לנסות לשווא לאסור את קיומן – ניתן לשנות את סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי כך שהודאת נאשם לא יראוה כראיה מכרעת, והשופט יידרש לערוך הליך מקוצר של בירור ראיות, הליך שיתנהל על בסיס חומר החקירה שיועבר לעיונו ותשאול הנאשם שיהיה למעשה עד ראשון. כיוון שהשופט יכיר את החומר, הוא יוכל לצמצם את היקף החקירות על ידי הצדדים, כפי שמקובל בחלק ממדינות אירופה בהן השופט חשוף לחומר הראיות…
עסקאות הטיעון מאפשרות לתובעים ויוצרות להם תמריצים לנפח את כתבי האישום כדי להתמקח עליהם ולנהל משפטי הוכחות מתישים כאשר הנאשם מתעקש להילחם על חפותו. הן יוצרות תמריץ לחוקרים להתמקד בחדרי החקירה במקום לצאת לשטח ולהביא ראיות, הן מרפות את ידיהם ומנוונות את מקצועיותם, והשופטים הנתקלים במקרים רבים יותר בהם נאשמים שהתחילו את המשפט בכפירה לבסוף הודו באשמה, עלולים פחות ופחות להאמין לנאשמים. כך, במקום לרסן את תופעת עסקאות הטיעון הם מזינים ומחריפים אותה ואת רמת הענישה בישראל.
שיטת משפט הגורמת ל"עסקה" להיות מפתה כך שהליכה למשפט הופכת למסוכנת, משקפת יותר כפייה אינקוויזיטורית של הודאה מאשר חוזה בין שווים…
"לאחר שהצדדים סיכמו כי א' יבצע עבודות שירות בגין גניבה חד פעמית מהמרכול בו עבד, התעקש התובע שהנאשם יודה בגניבת סכום גבוה מהסכום שהודה שגנב. "מה זה משנה?!" אמר התובע, "וחוץ מזה איזו עוד אופציה יש לך?" התריס כנגד הסנגור. השיב הסנגור: "גם האמת היא אופציה"!
מטרת המאמר להציג את הבעיה המעגלית של העומס בבתי המשפט. הגישה המעגלית לפתרון בעיות מכונה 'מעגלית' כיוון שזו בעיה שחוזרת שוב ושוב, מעין תקלה חוזרת ונשנית. זהו דפוס התנהגות מחזורי לא רצוי, המופיע בארגון, ומתגלה כאוסף של סימפטומים. הבעיה מורכבת מאוסף מחוללים סמויים, ה'מייצבים' את המצוקה ומקנים לה חוסן, המקשה על פירוקה…
ההגנה על זכות הייצוג נתפסת כמשרתת "אינטרסים ציבוריים חשובים, כגון: שיפור יכולתם של גורמי האכיפה ובתי המשפט להגיע לחקר האמת, הוגנות ההליך, טוהר ההליך השיפוטי ומניעת (או לכל הפחות הפחתת) הסיכון לטעויות ולהרשעות שווא". הבעיה היא, שבעידוד הסנגוריה הציבורית, תופעת עסקאות הטיעון הולכת ומתפשטת. כיום שיעור הכרעות הדין המבוססות על הודאה שנמסרה בבתי משפט במשפטים פלילים הוא כ-95%, ולרוב מדובר בהודאה, הנמסרת במסגרת עסקת טיעון הנערכת בין הצדדים באישור בית המשפט. אף אם יתכן כי חלק מהנאשמים נהנים מכך, ללא משפט, דווקא הזכות לייצוג עלולה לגרום לנאשמים להודות בדברים שלא עשו ולפגוע בזכותו של הציבור לכך שהאמת המשפטית תתקרב לאמת העובדתית.
עסקאות הטיעון מטעות אותנו להאמין שהן חוסכות במשאבים, מוכיחות את האשמה, מפחיתות בעונש ומצמצמות את פערי הענישה. ככל הנראה תפיסות שגויות אלו הובילו את הרב יובל שרלו, לטעון במאמר דעה ב- YNET מיום ה- 7 בפברואר 2017, שלעיתים ניתן להצדיק עסקאות טיעון. עסקאות הטיעון לעולם אינן מוצדקות!
הסדרי הטיעון במערכת אכיפת החוק הינם בעיתיים, ומביאים אותנו לשאול, האם אפשר לייצר צדק ללא משפט. על פי פרקליטות המדינה, 68% מהתיקים הסתיימו בהסדרי טיעון. אלה נעשים במערכת אכיפת החוק בשם הסטטיסטיקה, ולצורך שחרור לחצים ניהוליים. הצד האחר שלהם הוא החשש, שבחלק מסוים של המקרים הדבר עלול לגרום להרשעת שווא! תופעה זו איננה תופעה ישראלית. בארצות הברית למשל, קיימת ירידה דרמטית במספר המשפטים, בהשתתפות חבר מושבעים…
