בגישה הבסיסית לתכנון אסטרטגי מצויות שתי גישות שונות במהותן: הגישה המערבית מבקשת תכנון ושליטה מראשית הפעולה ועד סופה. כמו בתכנון פס ייצור. הגישה המזרחית-אסיאתית, מניחה ביסוד תפיסתה כי מרגע שמתחילים לפעול המערכת משתנה. עם השינוי שמתהווה מתוך הפעולה, משתנה פוטנציאל ההזדמנויות והסיכונים, באופן שמחייב לא רק תיקון לתכנית הראשונית, אלא בחינה מחודשת והתוויית מערכה חדשה לאור הנסיבות המתהוות. אריאל שרון - בזהותו התרבותית ובתפיסתו את התכנון האסטרטגי - היה קרוב יותר לגישה רוסית מאשר לגישה מערבית.