התבוננות במצרים וירדן מראה, שהביטחון האזורי מאוים על ידי קשיים כלכלים. אם מהומות יפרצו בשתי המדינות, תהיה לדבר השפעה קשה על האזור כולו בעשורים הבאים. הסיבה העיקרית לאיום זה היא העובדה שהאופוזיציה העיקרית - גם במצרים וגם בירדן - היא ג'יהדיסטית איסלאמיסטית במהותה. מהומות מקומיות בירדן ובמצרים ישמשו את הקבוצות הללו כנקודת משען, להרחבת השפעתם האזורית.
גם אם תכנית אובמה תעבוד היטב: עקרונות נאום שר החוץ קרי יגובשו להצעת החלטה בועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ותקבלנה גושפנקה חוקית בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב- 18 לחודש זה, סביר להניח, שרמת המוטיבציה של הממשל החדש לא לסבול יריקה בפרצופו תהיה כה גבוהה, עד כי ישראל עשויה להרוויח מצעדי הנגד שלו הרבה יותר משהפסידה מהוועידה ומשתי החלטות מועצת הביטחון.
אובאמה איננו יכול פוליטית לפגוע במערכת הקשרים בין ארה"ב לישראל, כיוון שהקונגרס יסכל כל החלטה כזו. על כן, מגרש המשחקים הנוח מבחינתו הוא המגרש הבינלאומי. וועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017 בהשתתפות מזכיר המדינה האמריקאי - איננה מתכנסת רק להצהיר הצהרות לתקשורת; ומן הסתם, הצהרות הוועידה תגובינה בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב 18 לינואר, לבקשת אחת המדינות החברות...
ההצבעה על ההתנחלויות בעצרת האו"ם מילאו את הרשתות החברתיות בפוסטים רגשניים, מימין ומשמאל: הימין מלין על האנטישמיות של אובאמה וחוזר לכנותו "אוסאמה". השמאל טוען לנקמה בראש ממשלת ישראל. אבל האמת היא שאובמה כמו אובמה, מקדם את המדיניות בה הוא מאמין ולא עוסק בענייני נקמה. אובאמה התנהל גם הפעם כמו שהתנהל לאורך שמונה שנות כהונתו: בהעדר יכולת פנים אמריקאית לקדם את עניניו - השתמש בקהילה הבינלאומית על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות.
בימים האחרונים, לקראת הכינוס הרשמי של האלקטורים מחר - ה- 19 בדצמבר 2016 - והצבעתם על זהות הנשיא האמריקאי הבא, חזרו הספינים, על השפעת הרוסים, לכאורה, על מערכת הבחירות האמריקאית, לככב בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת השונים. תאוריית המעורבות הרוסית הצליחה לקנות לעצמם לא מעט אוהדים. אינני יודע אם יש בה אמת, אבל גם אם כן, היא מחווירה מול היקף ההונאה הציבורית שנוצרה בבית הלבן בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובאמה...
הסתאבות התקשורת היא חלק מהסתאבות הדמוקרטיה המודרנית, שכולנו עדים לה היום. התקשורת כיום מהיא מוקד של דיס אינפורמציה, שמונע על ידי גורמים אינטרסנטים. את העובדה הזו צריך ללמד בבתי הספר ולאמן אזרחים בקריאה ביקורתית.
אחרת, הסכנה ממנה לדמוקרטיה תהיה גדולה בהרבה מהסכנות שעליהם היא מטיפה לנו עליהן!
נשיא הפיליפינים - שחש מאוים, צבאית וכלכלית ממדיניותה של סין בים סין הדרומי - פנה כרגיל לעזרה לבני הברית המסורתיים שלו, האמריקאים, והבין ש'האריה של אתמול הזדקן', וגם ברית שחושלה בדם לא תשרוד לנצח... חמש שנות המחאות האמריקניות - הריקות מתוכן - על תוקפנות סינית, הבהירו לו מה האופציות שבידיו. ב- 20 באוקטובר 2016, הודיע על נטישת הברית המסורתית עם האמריקאים, והתיישרות מלאה לימין ביג'ינג! זה מזכיר לכם סיטואציות דומות, כאן באזורנו?
קבוצה המצביעים הגדולה ביותר היא הלבנים, אבל, רק 60% מבעלי זכות הבחירה הלבנים מממשים את זכותם ומצביעים בפועל.
הסיבה העיקרית לכך היא חוסר אמון מוחלט בממשלה הפדרלית. העובדה שנדמה לציבור שיש חוק אחד לציבור, וחוק אחר לנבחריו, העצימה את תחושת חוסר האמון לאורך ה 20 שנה האחרונות. פרשיות המין של ביל קלינטון ופרשת המיילים של הילארי קלינטון והעובדה ששניהם יצאו מהם ללא נזק כלשהו הגדילו את התחושה הזאת אף יותר. אם רק 5% מאותם 40% שאינם מצביעים יגיעו להצביע, אנחנו במירוץ אחר לחלוטין לנשיאות!
המשותף - לאיומים ביירוט מטוסים אמריקנים על ידי האיראנים ולנסיון הירוט של מטוסי חיל האוויר על ידי הסורים - הוא ההילה המוקרנת מעמוד השידרה של פטרונם, ולדימיר פוטין. בחסות הרוסים (ובין היתר, גם שורת ההסכמים בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת רוסיה) האיראנים מרחיבים את מוטת השליטה שלהם בין טהרן לחופי לבנון, ובסופו של המהלך יתייצבו לאורך קו הגבול בין ישראל לסוריה בגולן. כדאי שמשמעותם של האירועים הללו תובן היטב בצד הישראלי. לרוסים יש שותפה אסטרטגית אחת במזרח התיכון, והיא איראן. כל השאר סטוצים! כדאי לזכור: כשהמאהבת מציגה את עצמה כאישה החוקית, זה נגמר בדמעות!
בפרשת אזריה, הצבא קבע את עמדתו והגיע למסקנה החד משמעית, שפעולתו הסובייקטיבית של אזריה איננה סבירה, בהתייחס לנסיבות ששררו בשטח ולפקודות הצה"ליות. מי קבע ? מי שבידיו הסמכות והאחריות. רק לאחר שקבע זאת, הועבר הנושא למצ"ח, על מנת לבדוק אם חצה החייל בהתנהלותו את הרף הפלילי בהתאם לפקודות הצה"ליות הקיימות. בניגוד לרינונים, איש גם לא פגע במוסד התחקיר המבצעי, מי שלא קרא את התחקיר איננו יודע מה כתוב בו, והתחקיר בכללותו לא נחשף לציבור. יש כאן צבא אחד... כדאי לשמור עליו!
