בעבודתי כיועץ להנהלות בכירות, שואלים אותי מנהלים את אותה שאלה שוב ושוב: "איך אני מאזן את הקריירה המקצועית שלי עם חיי האישיים? אני לא רק ממנהל תאגיד, אלא גם בן / בת זוג, הורה וחבר בקהילה. מה עלי לעשות במצב בו עבודתי גזלת לחלוטין את זמני וחיי האישיים סובלים?"

על מנת לאהוב, לשכוח זמן ומרחב, אנו צריכים למות. עלינו להרוג כדי להיות בחיים. מה אנחנו צריכים להרוג? את האגו שלנו. את הציפיות שלנו. את האובססיות שלנו. ככל שנהרוג את מה שמניע אותנו - לשים לב רק למקום ולזמן - כך נהיה אורגזמיים יותר; נהיה קרובים יותר לאלוהים. נחיה יותר...

ארצות הברית היא ארגון גדול; וכבר כתבתי, לא מעט בבלוג שלי, שארצות הברית נמצאת בשלב ההזדקנות של מחזור החיים של ארגונים. ככל שהמערכות מתבגרות, הן מתחילות להתפרק. כמו בני אדם, בעלי חיים ועצים...

נשים חייבות להגן על עצמן, בכל דרך, מפני התעללות גופנית של בני זוג, כולל הבאתם לבתי המשפט ושליחתם לכלא. אבל מה עם נשים שמתעללות נפשית בבני זוגן, ששולטות בבית שלטון נוקשה ללא עוררין, ושמרגישות שיש להן את החופש לנהוג באלימות רגשית?

אנו עוברים מעולם גברי - הנשען על כוח - לעולם נשי הנשען על רגשות; והשינוי מתבטא באופנים רבים. אנו נעים ונעבור לעבר עולם של מנהיגות נשית.  המגמה לאנרגיה נשית כבר החלה מכיוון שבחלק מהתאגידים הגדולים בעולם יש נשים בראש. מגמה זו רק תמשיך להתחזק!

מה שארגונים צריכים כעת הוא קבלת החלטות משתתפות, גישה המתאימה באופן מושלם לבעלי אנרגיה נשית וקשה להסתגלות, לאנשים עם אנרגיה גברית.

בטיולי הרבים במדינות מתפתחות שמתי לב, כי נשים עניות, לא נשואות נכנסות לעיתים קרובות להיריון צעיר מאוד. לאחר שילדו את תינוקן, רבות מהן הופכות - בסופו של דבר ובלית ברירה - לשפחות מין. למה?

כשהייתי צעיר, נהגתי לקרוא כל הזמן, גם בזמן שאכלתי. הורי נהגו תמיד לצעוק עליי: "כשאתה אוכל, אכול. אל תקרא!". אז, לא הצלחתי להבין איפה הבעיה ומה לא בסדר. שנים רבות לאחר מכן - כשעסקתי במדיטציה וביוגה; והכרתי את הגישה הקרויה "להיות נוכח" (“being present”) - התחלתי להבין את הורי...