לאחר המערכה הראשונה של הדרמה בה אנו עוסקים – תולדות יוסף – מגיעה המערכה השנייה, שזמנה כעבור שנתיים מתום הראשונה. במערכה זו פתיחה ושתי תמונות - עלייתו של יוסף לגדולה ומסעות אחי יוסף למצרים.

משטרת ישראל אימצה את פקודת המשטרה המנדטורית, בחריג אחד: שר המשטרה לא ירש את סמכויות הנציב העליון; והמפכ"ל יחזקאל סהר - מנאמניו של דוד בן גוריון - קיבל סמכויות מוחלטות על פני השר. מדוע? מינויו של בן ראש הממשלה, עמוס בן גוריון, כסגן המפכ"ל וכמחליפו העתידי של סהר, עשויה לרמז על הסיבה: כמו שליטים מזרח אירופאיים, ביקש בן גוריון להשאיר את המשטרה קרוב אליו...

הסיפור של משפט שלמה, נבחר להיות ההפטרה של פרשת מקץ. האם הבחירה הזו נבעה רק מהדמיון הלשוני שהובא בתחילת דברינו – " ויקץ פרעה והנה חלום", לבין "ויקץ שלמה והנה חלום"? יתכן. אולם יש גם קשר רעיוני בין פתרון החלומות של יוסף לבין פסק דינו המנומק של שלמה והוא חכמת האלוהים אשר קיימת בשניהם.

תקציר: למפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר, זכות רבה בהיסטוריה של ארגון משטרת ישראל, בהקמת ארגון חדש במדינה צעירה וחדשה; בבניית הארגון, באיוש בעלי תפקידים, בפקודות ובנהלים, במבנים ובאפסנייה. חבל, שהקריירה הארוכה שלו הסתיימה באקורד צורם, בהרשעתו בעדות שקר בפרשת שורת המתנדבים...

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק: איציק סבן מצטט ב'ישראל היום' בכירים במשטרה: "תפסיקו לגרור אותנו למגרש הפוליטי"... אז מי, באמת, גרר את המשטרה למגרש הפוליטי?

"חג האורים" אינו שמו הישראלי המקורי של החג, מה גם שהוא משנה את משמעות החנוכה ומפחית מערכה...

סמכות ואחריות הם שני מושגים שאמורים לשכון יחד, ככלים שלובים; אבל פקודת המשטרה יצרה מצב שבו יש לשר אחריות, אך אין לו, לכאורה, סמכות. בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. לצורך שיפור הביטחון האישי במדינה, כל אזרח צריך לאחל להצלחתו של בן גביר!

תקציר: המונחים 'להתקיים' ו'לחיות' נראים, במבט ראשון, שווי ערך. לפי ההגדרה במילונים, 'להתקיים' זה 'לחיות', ולחיות זה להתקיים. לחיות או להתקיים זה לצאת מהאין, זה לקבל מציאות בעולם. עם זאת, יש לקבוע ניואנסים מסוימים...