ביורוקרטיה היא ארגון המשופע בכללים ובנהלים, אבל עם תוצרים דלים או לא רצויים. הארגון אינו אפקטיבי ואינו יעיל; ואינו מספק את צרכי לקוחותיה בזמן. הביורוקרטיה נראית, לכאורה, מאוד מאורגנת; עם מערכות ונהלים, אבל אם תנתחו עד כמה המערכות והנהלים האלה פונקציונליים, אתם עשויים לגלות, שכמה מהם אינם משרתים שום מטרה פונקציונלית.

בתהליך החקיקה המתואר בפרשת משפטים, שלושה שלבים ושלב סיום: שלב ראשון: אלוהים מעביר למשה את תוכן החוקים המוצעים. שלב שני: משה מעביר את החוקים במלואם לבני ישראל ומסבירם. שלב שלישי: הסכמתם של בני ישראל והתחייבותם לפעול לפיהם. ושלב הסיום: העלאה על הכתב של הנוסח שאושר.

עד שהתמסרנו למחלוקת גדולה על סדרי חוק וממשל, אנו הולכים ונלכדים בסכנה נוראה לפיצול לאומי. המחלוקות ביננו בוודאי משמעותיות, אבל אנשים אחים אנחנו, לא רק אחים לנשק, אחים נקודה! בתחומי פעולה רבים אסור לעגל פינות. למכונאי מטוסים בוודאי אסור לעגל פינות בהכנת המטוס לטיסה. אבל התנהלות בין אנשים היא ענין אחר.

פרק כ"ד בפרשת משפטים עוסק בשני ענייניים עיקריים, האחד הוא תיאור טקס כריתת הברית והשני הוא עליית משה להר ושהייתו שם...

קבוצות אנושיות, מטבען, אינן דמוקרטיות. בכל קבוצה יש מספר קטן של אנשים שמרכז בידיו את העוצמה. אלה האנשים הנותנים את הטון בכל אחד מתחומי חיינו. אחד הכינויים הקיימים לקבוצות הללו הוא אליטות; והתופעה מכונה אליטיזם. המושג ההופכי הוא פּוֹפּוּליזם (הֲמוֹנָאוּת - Populism) ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אליטות, אליטיזם והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

כמו חוני המעגל, שהתעורר אחרי 70 שנים לגלות שהמציאות השתנתה, שהסטטוס החברתי שלו נעלם כלא היה, ושאיש אינו מכיר בו ובגדולתו; כך גם מובילי המחאה, גיבורי מלחמת יום הכיפורים - שעסקו בעולמם ובעסקיהם חמישים שנים - התעוררו לגלות שבינתיים, 'הגבינה זזה'. הם סובלים מתחושת זרות וניכור, ומתקשים להסתגל למציאות החדשה; ולמעמדם השונה בחברה הישראלית...

מטפורת הרכבת והמסילה היא הסיפור של הליברליזם הנאור. היא מבוססת על ההנחה, שתפקוד נכון מקצועי ורציונלי מציב את המציאות על מסילה רוטינית ויציבה. מרגע שזה מושג, כמו במערכת רכבות, מדינה זקוקה רק למנהלים נאמנים חרוצים מקצועיים שיגיעו בזמן לעבודה ויתקתקו את ה'סיסטם'... 

תקציר: פשרה (Compromise) היא מונח המתאר השגת הסכם בין צדדים, במהלך סכסוך. זאת, באמצעות תקשורת, ובדרך של הבנה וקבלה הדדית של תנאים. מונח זה מקושר למונחים כמו איזון וסובלנות. במילותיי, זהו ניסיון להציע ל"יפה" את ההזדמנות להביס את "החיה" הכל כך נוכחת בחיי היומיום שלנו. האם נוכל ליישם את המינימום החיוני הזה מבלי להטיל ספק בפרוגנוזה שלו? האם זו אינה בקשה שהיא מעל ליכולותינו האנושיים?