יחזקאל אסלן - המלך הבלתי מעורער של שכונת 'התקווה' - היה שייך לדור העבריינים הישן מ"העידן הרומנטי" לכאורה של הפשע בישראל: מעין 'דון' שכונתי - אהוב מאוד - שהגן על התושבים, עזר, תמך ומימן עשרות משפחות של נזקקים ואין ספור מוסדות ציבוריים...

גד 'שץ' פלום - מהאכזריים והקטלניים שבעבריינים - מהווה חולייה מקשרת בין דור העבריינים הישן מ"העידן הרומנטי" לכאורה של הפשע בישראל - בשנות השבעים של המאה הקודמת; לבין דור משפחות הפשיעה המאורגנת ותופעות 'הפיגועים הפליליים'. הוא החל את פעילותו בצד עבריינים כשמעיה אנג'ל, הרצל אביטן ויורם לנדסברגר, אבל הידע רב שלו בתחום החבלה כבר שייך אותו לעידן אחר. הוא היה מהראשונים לחסל את יריביו באמצעות הטמנת מטען למכוניתם והפעלתו (מיוחסות לו כעשר רציחות). החיסולים שביצע הביאו עליו לבסוף את חיסולו, בגיל 51 בלבד.

ב- 21 במרץ 2019 העלה כתב הפלילים המיתולוגי, בוקי נאה, פוסט בדף הפייסבוק שלו, ובו תמונה מדהימה: יורם לנדסברגר - שכונה "יורם היפה" ו"החתול המטפס" - עבריין מפורסם שהפך לסלב; ב"עידן הרומנטי", לכאורה, של הפשע בישראל - שמחופש לדמות מיתולוגית אחרת: קצין המשטרה אפרים ארליך (קרמשניט)...

מתי יש חשש סביר שבעלים מתעללים ירצחו את ילדיהם כנקמה באשה, קרבן ההתעללות? בדרך כלל, כשמתקיימים שני סימנים מעידים יחד, גדל מאוד הסיכון לילדים: הראשון, שהמתעלל לא פתח אמפתיה משמעותית לילדיו; ושהשתמש בהם גם בעבר ככלי סחיטה מול אשתו/בת זוגו. השני, כאשר האשה עזבה את המתעלל; או כשהיא נחושה, לדעתו, לעזוב.

בעוד ש'שיטור הנקודות החמות' הוכיח עצמו כאפקטיבי במניעת פשיעה, הלך והתפתח נרטיב האומר, שגישה זו יחד עם גישות אחרות של פיקוח על הפשיעה הן בלתי הוגנות ואף ברוטליות. במאמר זה בוחן פרופ' דויד וייסבורד - חתן פרס שטוקהולם (הנובל של הקרימינולוגיה) נרטיב זה, שהולך ונעשה מקובל, ומאתגר כמה מהנחות היסוד שלו, ומציע נרטיב נוגד שבבסיסו ההנחה שניתן לשלב שיטור 'נקודות חמות' יחד עם גישות המעודדות הערכות חיוביות של הציבור את לגיטימיות המשטרה.

מפכ"לים - גם במשטרות העולם וגם אצלנו - הובילו ומובילים רפורמות. תפקיד הרפורמות לטייב את עבודת המשטרה ואת מעמדה בעיני הציבור. צרכי הציבור וציפיותיו שונות מהראייה הארצית וגם התקשורתית. האזרח הפשוט רוצה לראות שוטרים שיקנו לו ביטחון אישי, ורוצה שהמשטרה תיתן מענה אישי לעבירות שהוא חווה...

עו"ד רפ"ק אלי מימוני (בתמונה למטה) הוא קצין משטרה וותיק, ששרת בעבר בתפקידים מבצעיים (סגן מפקד תחנת באר שבע, מ"מ מפקד תחנת נתיבות), והוא משמש היום כתובע משטרתי. להלן ההצעה שהגיש להקל על ה"פקק" שבקידום הרפ"קים. הוא כינה את המאמר במקור בשם: מ'רפ"ק בפקק' ל'סנ"ץ לשם כבוד'... (אם תרצו, זהו רעיון מחולל, כיצד להתמודד עם בעיית הפקק בקידום בין דרגת רב-הפקד לסגן-הניצב). אני מביא פה את המאמר בשלמותו...

בהבנה שלו - מה עיקר ומה טפל - ובנכונות להכניס את היד למים הרותחים, לא להירתע מהמתקפות עליו ולעשות מעשה - יכול רוני אלשייך למקם את עצמו כאחד מגדולי הרפורמטורים שצמחו למשטרת ישראל. אם הוא יצליח, תהיה לנו משטרה בריאה יותר ודמוקרטיה בריאה יותר. לכך אחזיק לו אצבעות מעומק לבי!

עסקאות הטיעון מטעות אותנו להאמין שהן חוסכות במשאבים, מוכיחות את האשמה, מפחיתות בעונש ומצמצמות את פערי הענישה. ככל הנראה תפיסות שגויות אלו הובילו את הרב יובל שרלו, לטעון במאמר דעה ב- YNET מיום ה- 7 בפברואר 2017, שלעיתים ניתן להצדיק עסקאות טיעון. עסקאות הטיעון לעולם אינן מוצדקות!

עד זמנו של יהושפט לא הייתה קיימת ביהודה מערכת משפט מסודרת. הנוהל שנשאר מימי דוד נשען על מערכת משפט עממית, או בפקידי המלך שהוטל עליהם לעסוק בעיקר בגיוס כספים לבניין בית המקדש ובמקביל בהשלטת החוק והסדר בממלכה. לאחר פילוג הממלכה, נאלצו שופטים אלה לנדוד לחבל ארץ יהודה. יהושפט מקים מערכת משפט חדשה ומסודרת שקיימות בה ערכאות משפטיות עד בית הדין העליון היושב בירושלים. סדרי משפט שכאלה ראינו כבר קודם לכן במצרים.