סיימתי השבוע שני ספרים מרתקים. עכשיו שניהם מסתובבים לי בראש וקצת צועקים אחד על השני, וכן, ברור, רק אני שומע את הצעקות. ולכן, אין לי אלא להשמיע את חלקן לפחות כאן, בכתב, כי אחרת ימשיך לכאוב לי הראש...

סביב למדינת ישראל, הולכת ומתהווה מגמת איום חדשה בשיטת לחימה החותרת בהגיונה לעקיפת תחומי העליונות המסורתיים של צה"ל. האיומים העלולים להתפתח לאחר נסיגה, למול רצועת החוף הצרה, חמורים במשמעויותיהם מאלה שהתקיימו לפני יוני 1967. נותרה השאלה שאין לה הסבר:  כיצד קורה שטובי בוגרי מערכות הביטחון לוקים בעיוורון אסטרטגי כמעט כרוני?

ללא התיישבות יהודית רחבת היקף, כפי שפרוסה כיום ביהודה ושומרון, צה"ל היה מתקשה לשהות במרחב ולמצות באורח אפקטיבי את תפקידו הצבאי. גם הישגי מבצע 'חומת מגן' באביב 2002, התהוו רק מתוך המאמץ הרציף, שהתקיים בשנים שלאחר המבצע, כאשר היישובים הישראליים, דוגמת הר ברכה, בהר גריזים מעל שכם, משמשים לכוחות צה"ל נקודת יציאה מוגנת למבצעים חוזרים ונשנים בתוככי שכם...

תפניות הקיץ האחרון מחייבות בירור כיצד ניתן להמשיך ולבקש מהלך היפרדות נוסף גם ביהודה ושומרון, כאשר  קירבתם של אזורים אלה לריכוז האוכלוסייה והנכסים העיקריים של מדינת ישראל ברצועת החוף, עלולים להפוך  לפוטנציאל איום שאם יתממש, בדומה למה שהתפתח ברצועת עזה ובלבנון, יחייב מענה בזירה זו כזירת לחימה עיקרית. השאלה היא, האם למול התפתחות איומים משמעותיים שיופעלו במקביל ביותר מזירה  אחת, תהיה לצה"ל ולמדינת ישראל יכולת למענה ראוי?  

מעל כולם מרתקת דמותו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, שנטל לידיו את הארגון - לאחר חיסול קודמו, מוסאווי בידי ישראל - בפברואר 1992. מארגון טרור קטן, מינף נסראללה את הארגון בתחום הצבאי לאחד הצבאות החזקים והמשמעותיים בעולם...

מדינת לבנון כייצור כלאיים היברידי, ממצה את היתרונות הטמונים ביכולת להתנהל בתחכום בין שני קטבים מנוגדים: בין זיקה למדינות המערב, בעיקר צרפת וארה"ב בשיתוף פעולה צבאי וכלכלי בחתירה ליציבות; לבין זיקה הדוקה לאיראן ולסוריה, באמצעות ארגון חיזבאללה, המגלם מגמת מאבק וחתרנות. בכך טמון במידה רבה סוד הצלחתה של לבנון בשימור קיומה, כאי של יציבות בטלטלת המזרח התיכון בעשור האחרון.

התנדבתי להעיד במשפטו של יעקב שמבה - חייל בן 19 באותה עת - שנאשם - לתפיסתי, על לא עוול בכפו - בגרימת חבלה בכוונה מחמירה באריתראי הבטום זרהום. לטעמי, נעשה לו עוול גדול! זהו כשל, שבו חוטאת הפרקליטות שוב ושוב: לקחת אירוע כאוטי ולנתח אותו תחת אורות הניאון, כאילו התרחש במציאות ליניארית של סדר גמור!

במאמר זה מסביר האלוף במיל' גרשון הכהן את התרומה הביטחונית המוענקת למערכת הביטחון, בשילוב המתיישבים כגורם נחוץ במערכת המאמצים הכוללת. זו הייתה תפיסת הביטחון המורשתית מאז ראשית הציונות, והיא ממשיכה להיות נחוצה ואפקטיבית...

ספר ויקרא עוסק הרבה בסוגיית ההקרבה, במובן של הקרבת קרבנות. אבל, הקרבה איננה רק הקרבת קרבנות. כל המפעל הציוני, למשל, קשור בשליחות ובחלוציות, ויש כאן הרבה הקרבה; וגם העמידה של תושבי עוטף עזה היא הקרבה...

המערכת הישראלית נקלעה לסבך בלתי פתור. את פוטנציאל המבוך הזה, השכילה הנהגת חמאס למצות בתבונה אסטרטגית ראויה להילמד. הניווט האסטרטגי של מדינת ישראל דומה בעת הזו, למצוקת הניווט במבוך ללא מפה עדכנית. בתאוצת תהליכי השינוי, אנו נדרשים למפה מתחדשת בתהליכי עדכון מתאימים יותר...