מאז מלחמת יום כיפור, חגגתי עשרות לילות סדר במדים עם חיילינו הנפלאים. ליל הסדר הזה עם דגן ורטמן וחייליו, ליל הסדר האחרון בגוש קטיף, היה החשוב בחיי. רס"ן דגן ורטמן ז"ל, נהרג שנתיים וחצי לאחר מכן במבצע עופרת יצוקה. יהי זכרו ברוך.  הוא  מלווה אותי מאז בכל ליל סדר בעוצמת חוויה בלתי נשכחת!

מאמר חשוב על שינוי והסתגלות, כשחג הפסח משמש כמקרה בוחן... הכישלונות הגדולים בעסקים, באהבה, בפוליטיקה, כמו גם בענייני המלחמה, מתחילים בהתעלמות משינוי המתחולל. בני אדם וארגונים מתרסקים בהתכחשות לחובה לברר בכל יום מחדש מה השתנה. לתופעה הזו קוראים 'פער רלוונטיות'...

המחלוקת בין ישראל לבין הפלסטינים - ובין הישראלים לבין עצמם -  אינה על הדרך לסיום "הכיבוש" אלא על עתידם של ירושלים המזרחית ושל שטחי C - הכוללים את כל הישובים היהודיים ביו"ש, מחנות צה"ל, דרכים ראשיות, שטחים שולטים חיוניים, והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן...

עבורי פיסת אדמה ועצי זית חשובים פי כמה מזכות בחירה בבחירות. חבריי הערבים - ויש רבים כאלה - מזהים בסנסור עמוק, שעוד לא לגמרי עמדתי על טיבו, שאני כמוהם ״איבן אל באלד״. עולם ומלואו טמון בזה; בין היתר, ההבנה שהכל באמת משתנה מידי יום, ומצב היסוד הקיומי בחיי האדם הוא המאבק...

מאז כתב את הספר: 'מלכוד 67', מזהה ד"ר מיכה גודמן את תכלית עבודתו כממוקדת במאמץ "לנסח את האידאולוגיה הבלתי מדוברת של המרכז הפוליטי". בגיליון מרץ 2019 של כתב העת 'ליברל', הוא הציג שמונה צעדים לצמצום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בשל השתנות המצב הפוליטי והמדיני, ראוי לחזור ולדון בהם...

כאשר רקטה אחת ששוגרה מרפיח אל לב השרון, מאלצת את ראש ממשלת ישראל לשוב בחפזה מוושינגטון ולבטל תכנית מפגשים  משמעותית  בסדר יומו המדיני, לא ניתן להתעלם מפוטנציאל האיום שהתהווה ברצועת עזה. גם למטה הכללי של צה"ל ברור, שמדובר באיום ביטחוני שמציב אתגר גדול בהרבה ממטרד טרור בר הכלה...

ממש לא האינטרס שלנו להכריע את חמאס בדם בנינו, ולהגיש אותה כמתנה לאבו מאזן. את המבוכה הזו שלנו חמאס קולט ומנצל אותה בתבונה רבה. הוא הולך על הסף, מרחיב כל העת את הסף ומאתגר אותנו. לכן, אנחנו צריכים להיות יצירתיים. לא לפעול בפזיזות ובטח, לא לרקוד לפי החליל שלהם במקום ובזמן הנוחים להם. לצערי, זה מה שאנחנו עושים עכשיו!

בהיתממות מתריסה שואלים, כיצד יכול ראש הממשלה להסכים למכירת צוללות גרמניות למצרים, ללא התייעצות עם שר הביטחון והרמטכ"ל? מבט היסטורי יכול ללמד, כי היו דברים מעולם וכנראה יקרו גם בעתיד.

מומלץ לקרוא את מגילת אסתר בקריאה פוליטית חתרנית, שמטילה ספק באשליה שהעניינים הגדולים המנוהלים בבית המלוכה, באמת מתנהלים בשליטה ובקו תבוני. ואם הכל נתון לקפריזה, כולל החלטות שלטוניות, על מה יוכל האדם מן הרחוב לבסס את שאיפתו ליציבות?