עם פרסום תכנית הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית יצאו למאבק כנגד סיפוח שטחים חיוניים לביטחון ישראל במרחבי יהודה שומרון ובבקעת הירדן. מתוך הערכתם לעליונותו המבצעית של צה"ל הם מבטיחים כי מדינת ישראל תוכל להמשיך להגן על עצמה, גם אם תיסוג מרוב השטחים שנכבשו ביוני 1967. האמנם?
מה שמטיל על מערכת היחסים עם ירדן צל של "קיום בדמי חסות", אינו נובע מהעדר סימטריה בתמורה שמניב הסכם השלום לכל אחת מן המדינות, אלא מן המקום שבו המשך קיום הסכם השלום מופעל על ידי עמאן כמנוף סחיטה, להגבלת מדינת ישראל ממימוש האינטרסים הפנימיים החיוניים לה.
למרות ההתפתחויות בלבנון ובעזה, ההתייחסות הישראלית לצורך בטריטוריה - בה מתרחש החיכוך בממדיו הישנים - אותה גישה "מקצועית" של גורמי הביטחון הישראליים למרחב, אינה מצליחה להשתחרר מראייתו כנטל הכרוך בחיכוך שמוטב לדלג עליו ולאיין אותו. כאן נלכדה תפיסת הביטחון הישראלית בתסביך "גנטי" שהולך ומועצם בכל סיבוב נוסף של "נישואי קרובים" בממסד הביטחוני הישראלי ובקרב מחוללי התודעה הישראלית!
גלוי למדי כי מערכת הביטחון זכתה בתקופת בנט לקשרי עבודה ענייניים ונטולי מתחים אידאולוגיים. בכך ניתן לסכם בהערכה כפולה: לקציני צה"ל ופקידי משרד הביטחון על נאמנות מקצועית לדרג מדיני, ולא פחות מכך לשר בנט, שאפשר תנאים מתאימים לעבודה משותפת שהובילה ללא מעט הישגים...
מצבי משבר מחוללים פוטנציאל למבט מחודש על הגלוי והסמוי בתכלית הקיום של סדר החיים ודפוסי ההתארגנות לניהולם. מבט מחודש כזה על מערכת החינוך, מדגיש עד כמה בנוסף לתכלית המוצהרת להענקת ידע וערכים, המערכת הזו מתקיימת במילוי שני תפקידים קריטיים נוספים...
את הנזק האסטרטגי שחוללה הפקרת צד"ל עם הנסיגה מלבנון, מדינת ישראל תתקשה לתקן גם בעוד דור. האלוף איציק מרדכי שהיה אלוף פצ"ן ושר הביטחון, מספר על מסרים שקיבל מבכירים במצרים וירדן שראו בהפקרת צד"ל ביטוי מדאיג להפרת נאמנות מצד ישראל...
אכן, התנאים שהתפתחו ברצועת הביטחון בהנהגת הרמטכ"לים ברק וליפקין ובמדיניות שהתווה ראש הממשלה יצחק רבין, הפכו את המשך שהיית צה"ל ברצועת הביטחון למלחמה ללא תוחלת. אולם למרות הכורח שנוצר, שתי שאלות דורשות מענה: האחת, למה בשלבי ההתחלה, כשאפשר היה לעצור את ההתדרדרות, העניין הוזנח? והשנייה, למה כשכבר נוצר הכורח בקטיעה, הפעולה בוצעה ברשלנות?
עיון מחודש בלחימה ברצועת הביטחון, הוא שיעור חיוני בהבנת השינוי שהוביל חיזבאללה בצורת המלחמה נגד מדינת ישראל. שנות לבנון האחרונות, הן מעבדה להתבוננות בהתהוותו של מלכוד אסטרטגי, כנקודת ייחוס הכרחית לגיבוש תפיסת ביטחון ישראלית המחויבת לניצחון.
הדיון הציבורי על עתיד מרחבי יהודה שומרון ובקעת הירדן, התמקד עד כה בעיקר בשיקולי ביטחון ודמוגרפיה. אך קיימת סוגיה נוספת, מרכזית לא פחות לעתיד מדינת ישראל: צפיפות המגורים והתשתיות ההולכת וגוברת. כבר כיום מדינת ישראל היא מהצפופות בעולם. הסוגיה מודחקת ומוכחשת על ידי כל ה"מומחים הביטחוניים" תומכי הנסיגות ומתנגדי הסיפוח...
