ההסתייגות מהרכבת ממשלת בנט לפיד, אינה מתחילה בשאלת הצידוק להסתמכותה על מפלגת רע"ם. היא מתחילה בשאלה היהודית הנצחית: מה מבקשים היהודים ממדינתם היחידה? בשאלה הזו בחירתם של נפתלי בנט וחבריו מעוררת בקרב יהודים רבים חרדה. מדינת ישראל לא זקוקה למנכ"ל, היא זקוקה למנהיג עם חזון נבואי!
יש יותר מדרך אחת להפסקת אש. יש הפסקות אש עם סוג של הסכם או מסמך הבנות כמו בסיום מבצע ״עמוד ענן״, ויש הפסקות אש שמתכנסות ללא יותר מהפוגה. הסבב הזה נראה כמסתיים בסוג של הפוגה, בהמתנה דרוכה לימים שיבואו. בהבנה כזו - השאלה "מה עושים עם עזה?" תמשיך לדרוש את מלוא הקשב של מערכת הביטחון והדרג המדיני...
ערב מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א התחזק השיח התומך בצמצום סדר הכוחות של צה"ל, במיוחד ביחידות המילואים. תמיכה למגמה מצויה גם במערכת הביטחון; ועוד מוקדם לומר, אם השתנתה בעקבות המלחמה...
העוצמה הצבאית של חיזבאללה וחמאס מייצרת איזון אסטרטגי מול מדינת ישראל. הם אמנם (ברוך השם...) לא יכולים לצאת מעזה ולכבוש את תל אביב, כמו פלישת הצבא המצרי ב- 15 במאי 1948, אבל הם יכולים לשתק את חיי היום יום של תל אביב, וזה איזון אסטרטגי. צריך להכיר בזה וצריך להכיר בכך שצה"ל לא בקלות יודע לטפל בעניין הזה...
מי שהיה לימים רמטכ"ל, מרדכי מקלף, היה בילדותו בן היישוב מוצא. ב-1929 הוא ישב עם אחותו על המרפסת; ופורעים הגיעו אל הבית; והוא רואה את הרועה הנאמן שלהם שאכל בביתם וישן בביתם, מוביל את הפורעים ששחטו את כל המשפחה. הוא ואחותו קפצו מהמרפסת וניצלו... עתה, חזרנו כולנו לאותו מקום...
יש להודות לחמאס על שבחר לשגר רקטות אל בירת ישראל בעיצומו של יום חגה. אולי עם ישראל יתעורר מתרדמת לאומית ארוכת שנים וישוב לתשוקת הדורות לגאולת ציון וירושלים...
השאלה הבסיסית היא, מה קורה לאדם ולחברה, כשכל האנרגיות מושקעות בחסימת ההשתנות. כשמתעקשים בכל דרך לא להשתנות - משהו עמוק מסתבך בתוך עצמו, במבוי סתום, כמו חסימת מעיים!
