איום המלחמה הרוסי בגבול אוקראינה נראה לכאורה כאירוע אירופי, ללא השלכות בטווח המיידי למזרח התיכון. אולם, בגורמי היסוד המניעים את ההתרחשות, מתבטאת מגמה שצריכה לסמן גם בעבור מדינת ישראל תפנית אסטרטגית.
ייחוד גבורתם של לוחמי הל"ה, לא נולד רק מסיפור לחימתם העיקשת עד מותם בקרב. ההקשר המיוחד שהיה כרוך בזיקת יישובי גוש עציון לירושלים בהגנתם זה על זה, בנאמנות לשבועה ההיא על נהרות בבל - אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני - הוא זה שעשה את גבורת הל"ה, לאירוע מכונן במרכזה של תודעת מלחמת הקוממיות, ובמיוחד באותם ימי חורף תש"ח. זו גם המשמעות הנעלה של ירושלים הקדושה, שתרמה להצבת הל"ה כנקודת ציון בזיכרון הלאומי שנחקק לדורות.
במאבק שפרץ על נטיעות קק"ל בנגב יש ממד של הזדמנות. אחרי שנים של התעלמות והכחשת אובדן המשילות של מדינת ישראל במרחבי הנגב, עם ישראל יתעורר אולי למאבק על מרחבי מולדתו.
נראה כי בינתיים, שר הביטחון גנץ מקדם בשטח צעדים 'מתחת לרדאר' - במגמת חזון שתי המדינות. בתהליך זוחל דונם פה ודונם שם, בעידוד הממשל האמריקאי, הולכת ונבנית המדינה הפלסטינית במרחבים החורגים מעבר למה שכבר נתון בידיה בשטחי AB.
בסוגיית המדינה היהודית אמר ח"כ אחמד טיבי: "מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית הן אוקסימורון". אבל, דווקא הסתירה הלוגית הזו, לכאורה, שבה לכודה מדינת ישראל, היא על פי דוד בן גוריון נקודת המוצא לזהותה הייחודי: חובה לאיזון ולסנכרון במתחים הנראים לכאורה בלתי פתורים. זה יסוד רעיון הממלכתיות כמצפן להנהגת המדינה, ואל הנתיב הזה יש להשיב את עם ישראל בהסכמה רחבה.
ראוי לרסן את חרדת הקיום. התבוננות בחרדה תגלה עד כמה היא קודם כל תלויה בנו, בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על סיבת קיומנו כמדינה בארץ אבות, על כל מה שאנו מבקשים להשיג בה.