מחאת טייסי המילואים היא סחיטה אפקטיביות מאוד. אין לנו טייסים אחרים; כי לא הקפדנו לגוון מקורות אנושיים; וגם אם נגוון היום את מקורות כוח האדם לקורס הטייס, יהיו לנו טייסים אחרים רק בעוד שלוש שנים... ובינתיים, הרמטכ"ל זקוק לטייסים השובתים, ומדינת ישראל זקוקה להם. הסחיטה הזו ממקמת אותנו היום בחצי הדרך להפיכה צבאית; ואין לנו אלטרנטיבה.
בקיץ 2005, השתתפתי כמפקד בצה"ל יחד עם עשרות אלפי חיילים ושוטרים במשימה שעבור רבים מאתנו הייתה מנוגדת לעיקר אמונתנו. לא עלה על דעתנו ולא על דעת הנהגת ציבור המתנחלים ותומכיהם, לאיים באי הענות לחובת השרות בצה"ל. כשסיפרתי לאבי, ידעיה הכהן ז"ל, על המשימה שהוטלה עלי, למרות שהיה ממייסדי גוש אמונים ענה לי מיד בלי היסוס: ״אין לך ברירה אתה חייב לציית. ״צה"ל היה עבורו קודש קודשים!
שנה לפריצת המלחמה באוקראינה. היא תמקד בעתיד מאות ואלפי מחקרים, אבל כבר עתה מסמנת לקחים משמעותיים גם למדינת ישראל. גם באיראן וחיזבאללה נערכו בשבועות האחרונים מפגשי למידה מלקחי המלחמה.
עד שהתמסרנו למחלוקת גדולה על סדרי חוק וממשל, אנו הולכים ונלכדים בסכנה נוראה לפיצול לאומי. המחלוקות ביננו בוודאי משמעותיות, אבל אנשים אחים אנחנו, לא רק אחים לנשק, אחים נקודה! בתחומי פעולה רבים אסור לעגל פינות. למכונאי מטוסים בוודאי אסור לעגל פינות בהכנת המטוס לטיסה. אבל התנהלות בין אנשים היא ענין אחר.
כמו חוני המעגל, שהתעורר אחרי 70 שנים לגלות שהמציאות השתנתה, שהסטטוס החברתי שלו נעלם כלא היה, ושאיש אינו מכיר בו ובגדולתו; כך גם מובילי המחאה, גיבורי מלחמת יום הכיפורים - שעסקו בעולמם ובעסקיהם חמישים שנים - התעוררו לגלות שבינתיים, 'הגבינה זזה'. הם סובלים מתחושת זרות וניכור, ומתקשים להסתגל למציאות החדשה; ולמעמדם השונה בחברה הישראלית...
מטפורת הרכבת והמסילה היא הסיפור של הליברליזם הנאור. היא מבוססת על ההנחה, שתפקוד נכון מקצועי ורציונלי מציב את המציאות על מסילה רוטינית ויציבה. מרגע שזה מושג, כמו במערכת רכבות, מדינה זקוקה רק למנהלים נאמנים חרוצים מקצועיים שיגיעו בזמן לעבודה ויתקתקו את ה'סיסטם'...
אסטרטגיית קיר הברזל, בהשלכתה ליסודות התודעה האסלאמית, מסתכמת אם כן בהבנה שלמרות שמוטיבציית המאבק נגד הציונות אינה מסתיימת לעולם, בכל זאת ניתן יהיה להשיג מולה יציבות והשלמה זמנית. לא מכוח רצון טוב תושג ההשלמה הזו, אלא מתוקף עליונות ונחישות הכוח היהודי. ואחרי הכל, כמו בכל מערכת מורכבת, נקודת שיווי המשקל שתיווצר למול איתנות הכוח הציוני, נתונה תמיד לטלטלה. היא לעולם לא תתייצב באופן סופי וקבוע ועל כן מחויבת מידי יום במאמצי שיקום והתחדשות.
יהודים מבקשים לנטוש, כי משהו מהותי משתנה להם והם מתקשים למצוא כאן את מקומם. וכאן מתחיל דיון חדש-ישן האם יש ליהודים מקום שהוא מולדת, שאותו - בכל מחיר - לא נוטשים. הדיון הזה שייך לכל חלקי החברה הישראלית ומחייב את הנהגתה....
מאז חידוש התקפות הטרור במרץ 2022, מערכות הביטחון הישראליות פועלות בהתמדה ובתעוזה מבצעית לדיכוי פעילות הטרור. במגמה הזו, אירועי סוף השבוע מבטאים ציון דרך קשה במאבק, אבל לא נקודת תפנית. בשאלה הגדולה: למה זה שוב קורה? מומלץ לשוב אל מאמרו המכונן של זאב ז'בוטינסקי "על קיר הברזל" שפורסם לראשונה ב-1923...
