פנחס יחזקאלי: הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה

בעבר היה העיסוק בפוליטיקה מסוכן עבור אומנים, ששילמו מחירים לא מבוטלים אם חשפו את זהותם הפוליטית. אבל היום, גם הטעם האומנותי של אנשי 'ישראל הראשונה' ו'השנייה' משתנה, ואומנים שאינם אומני הזרם המרכזי, מזדהים בשמחה עם צד פוליטי בידיעה שהדבר רק ייטיב עימם. גם הקהל שלהם מצפה מהם בדיוק את זה...

פנחס יחזקאלי: איסלנד, שלמה ארצי מלמד אותנו על שלימות הניגודים של האהבה

בשיר הנצח הנפלא הזה, איסלנד, מלמד אותנו שלמה ארצי על שלימות הניגודים של האהבה: לא נשיקה מתמשכת בשקיעה - כמו בשורות הסיום של רומנים רומנטיים - אלא עליות וירידות, סבלנות, יכולת להכיל את האהוב ברגעים הקשים, ולהתגבר על הסערות ביחד, בידיעה שאחרי הסערה מפשירים, ושוב זורחת השמש...

פנחס יחזקאלי: שירי תנ"ך, שלושת המלאכים

קחו נושא תנ"כי ייחודי, כמו המפגש של שרה עם שלושת המלאכים; חברו אליו כותב חד ושנון כיהונתן גפן; צרפו מלחין גאוני כמתי כספי; ושימו את כל אלה בפיה של שלישיית מבצעים מעולה כמו שלישיית הגשש החיוור (שקיבלה לטעמי פחות מידי קרדיט על יכולות חבריה כמבצעים מוסיקאלים) וקיבלתם שיר מקסים ומעורר מחשבה, כמו "שלושת המלאכים" - קישוט ראוי ל'פרשת ראה', אחת העמוקות והמרתקות בפרשות השבוע.

פנחס יחזקאלי: ניכוס תרבותי – עוד רעיון פרוגרסיבי יפה שהיטרלל

ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים...

דולי רוזנברג: שירי נצח – עלי שלכת

בראשית אוקטובר, כאשר העלים מתחילים להצהיב, לנשור להם אחד אחד ולכסות את המדרכות בשטיחי נחושת (אצלנו אולי פחות...), אני נזכרת כמובן בשיר הנוגה שמוכר בעברית בשם: "עלי שלכת". הוא נכתב ע"י המלחין ז'וסף קוסמה למילות שירו של ז'אק פרוור בצרפתית:Les feuilles mortes - "העלים המתים".