אחד הסימפטומים המאפיין את בית המשפט העליון כמערכת בקיפאון-סטגנציה, הוא התופעה המוכרת של 'שכפול עצמי' של הרובד הבכיר בארגון. האליטות של המערכת נוטות לשכפל את עצמן, על מנת לשמר את העוצמה בידיהן; ולהגן על שלמותן, לאורך שנים. ה'שכפול הזה מורכב משני סוגי פעולות: הכנסת המתאימים ל'משפחה' מחד גיסא; והדרת ה'לא מתאימים' ממנה, מאידך גיסא...
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לעומת "ואהבת את רעך כמוך" היא דרישה לשוויון בין יחסו של אדם לעצמו ליחסו לזולת. עלינו לאהוב, במובן של לכבד, את החסרונות של רעינו כמו שאנו מתייחסים לחסרונותינו, ונדע להעריך את יתרונותיהם כפי שאנו מעריכים את יתרונותינו. זו, לדעתי, המשמעות של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שהיא אהבה שכלית, בין אם נכללת בה גם אהבה רגשית ובין אם לאו.
למי שלא הצליח להבין, בעידן של תקשורת מוטה, את שהתחולל בבית הקברות הצבאי בבאר שבע, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות הטרור, ב- 25/4/23, אתחיל מהסוף: בן גביר מתאושש והוא בדרך לבסס את עצמו כתופעה של קבע בפוליטיקה הישראלית. וגם: תודה לתנועת המחאה שהביאה אותו עד הלום.
מה לעשות והשכול הוא ספציפי. ביום הזכרון כולנו זוכרים את אלו שנתנו חייהם על רקע וכתוצאה של הסכסוך ושל הסכסוך בלבד. מנקודת מבט אישית, אין הרבה הבדל אם היקיר שלנו הלך לעולמו בגיל 90 מסיבות טבעיות, או בגיל 19 בשל תאונת דרכים. אבל מנקודת מבט ציבורית, מה לעשות וההבדל קיים וידוע, וכל נסיון להכחיש או לטשטש אותו, מעיד על המכחיש ועל המטשטש ולא על העניין עצמו.
כל מי שמחזיק בתודעה התיישבותית חלוצית, היה צריך להתקומם נגד הכרזתו של ראש הממשלה לשעבר, אריק שרון, "דין נצרים כדין נגבה ותל אביב", שהעמידה כביכול דין אחד לתל אביב ולנצרים. בין תל אביב בהווייתה הבורגנית לבין נצרים כיישוב ספר חלוצי קיימת וראוי שתתקיים, שונות מהותית. האמירה של אריק שרון ביטאה טשטוש הולך וגובר של ייחוד המעשה החלוצי, ייחוד המתקיים באורח חייו של החלוץ ובנטל הסיכונים והחובות שהוא מוכן ליטול על עצמו ועל משפחתו...
"ציפור הנפש" הוא ביטוי שגור בשפתינו למשהו שמאוד מאוד יקר לנו. הליבה שבליבת המהות שלנו כאדם.
על פי המזמור בתהילים קכד, אלוהים הוא הנותן לאותה ציפור הגנה...