כשהארגון קטן, יכולת הרשת לשקף מצב ארגוני היא אופטימלית. אבל, ככל שהארגון גדל, היכולת שלנו להבחין בפרטים קטנה והולכת, ואנחנו נזקקים יותר ויותר לאלגוריתמים, שישקפו לנו את מצב הארגון. הרשת הויזואלית משמשת אותנו, אז, להצגה של חלקים בארגון, או של בעיות ספציפיות בארגון כולו...
הדימוי הטוב ביותר, לטעמי, לביורוקרטיה בסטגנציה, הוא של סרטן גרורתי בשלב מתקדם, שהופך יותר ויותר דומיננטי בגוף ביחס לתאים הבריאים, וממשיך לגדול ללא שליטה, עד שהוא מקריס את הארגון מבפנים. למרות זאת, אנו מכירים מספר דרכי ההתמודדות עם מצבם הנוכחי של ביורוקרטיות כאלה. אמנה אותן אחת לאחת, ולאחר מכן אפרט...
מילון השפה העברית מגדיר את המושג "עִם הַגַּב אֶל הַקִּיר" כ"מצב של חוסר ברירה הגורם לפעולה קיצונית, שלא הייתה ננקטת בנסיבות רגילות". ואכן, העמדת יריב בכל יכולת "עִם הַגַּב אֶל הַקִּיר" מוכרת כטעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה, שנפלו - ועוד יפלו - בה רבים וטובים...
לא העקרונות והמוסר מנצחים - במגילת אסתר ובחיים ה'אמתיים' - כי לא עקרונות ומוסר מניעים מערכות מורכבות, אלא מאבק העוצמה, שבו בעלי עוצמה גורפים, תמיד, את הקופה, ובעלי העקרונות נשארים, פעמים רבות, עם עקרונותיהם... לכן, מערבים ערכים באסטרטגיה רק כשכדאי, וגם זה מהסיבות הלא נכונות...
מומלץ לקרוא את מגילת אסתר בקריאה פוליטית חתרנית, שמטילה ספק באשליה שהעניינים הגדולים המנוהלים בבית המלוכה, באמת מתנהלים בשליטה ובקו תבוני. ואם הכל נתון לקפריזה, כולל החלטות שלטוניות, על מה יוכל האדם מן הרחוב לבסס את שאיפתו ליציבות?
מידת האוטונומיה של גורם בעבודה (Job Autonomy) (של עובד, מחלקה וכדומה) משקפת את אופן הפעולה, מידת הריבונות והתפקוד שלו במסגרת שבו הוא פועל; והיא ניתנת למדידה כמותית של מה שמכונה, דרגות החופש (Degrees of freedom) שלו...
אחד הדימויים הקלסיים של צוואר בקבוק בארגון מתאר עיר חצויה על ידי נהר, כששני חלקיה מחוברים על ידי מספר מועט של גשרים... כדאי מאוד לעובד/למחלקה להיות גשר המחבר בין חלקי הארגון. אבל, הסיכונים עבור הארגון גדולים...
עולם הידע של הניהול בצרות. המעבר שלו מהמדעים המדויקים למדעי החברה אחרי עידן פיטר דרוקר ("If you can't measure it, you can't manage it”), פיחת ביכולותיו. הוא הפך אותו אכסניה לתמימים ולשרלטנים כאחד. הם מנצלים - במודע ושלא במודע - את הפרדיגמה השגויה האומרת, שלא ניתן למדוד אלמנטים רכים כמו ניהול, מנהיגות, עוצמה, שיתוף פעולה וכדומה, ורוקחים תיאוריות על בסיס האינסטינקטים והחשיבה הליניארית שלהם...
הוגה הדעות, נסים ניקולס טאלב, הגדיר במושג 'אנטי שביר' כ"דבר שניעור ומגיב ונוקט פיצוי יתר לנוכח גורמי לחץ ונזק". יעל ואיל בן ראובן מצאו לתופעה הזו שם מוצלח יותר, שהפך לכותרת ספרם. הם כינו את הרגע המכונן הזה - שבו, דווקא מתוך כאב גדול מתקיימת צמיחה - בשם: "נקודת ההכרח"...