האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
באפריל 2018 תרם לנו סגן מפקד משמרות המהפכה האיראני, חוסיין סאלמי, שיעור בביטחון לאומי, על המושג 'עומק אסטרטגי'. "לישראל אין שום עומק אסטרטגי" – הוא אמר – "לא כדאי לה להסתמך על בסיסי חיל האוויר שלה, כי הם בטווח הטילים שלנו". החלק השני של המשפט נכון מאוד. אבל מה לגבי הראשון?
עוד לא הספקנו לעכל את השינויים שהכניסו בני דור ה-Y, וכבר מידפק על דלתות שוק העבודה דור חדש, שונה מקודמיו: דור ה- Z. החלוצים של בני הדור הזה (ילידי המילניום) כבר גודשים את הקולג'ים במדינות המערב. השפעתם על שוק העבודה בישראל תתאחר במקצת, מן הסתם, בגלל השירות הצבאי והטיול הגדול, מה שמאפשר לנו לנצל את פסק הזמן הנוסף הזה על מנת ללמוד כיצד הולך השוק הזה להתעצב, על ידיהם.
במקום לסדר ג'וב מיותר לפוליטיקאים נכלוליים, אפשר לבטל את מוסד הנשיאות – חסר המשמעות הציבורית – או להכניס בו תוכן אחר. למשל, למנות לתפקיד הנשיאה את כלת פרס ישראל, מרים פרץ!
הטקס האלטרנטיבי הוא לא מקום שאני אגיע אליו. אולם עצם קיומו הוא מהותה של כל דמוקרטיה משוכללת, קל וחומר, הדמוקרטיה הישראלית. כל המנגחים את קיומו של יום הזיכרון האלטרנטיבי; כל ההופכים את עצמם למשמרי הלאומנות הישראלית, חוטאים לקרבן הקולקטיבי האדיר שהוקרב על מזבח שימור צורת החיים הישראלית.
כולנו יודעים שהתקשורת מוטה. לא, לא רק לימין או לשמאל, אלא לסנסציוניות. העיתונים מנסים לתפוס את תשומת הלב שלנו עם הכותרות הבומבסטיות ביותר שהעורכים מצליחים לחשוב עליהן, ועם חדשות רעות, מעצבנות ומתסכלות. וזה עובד להם… אז כדי לאזן ולעודד אתכם, אספתי כמה חדשות טובות שהשתחררו ב- 2018 (רק בארבעת החודשים האחרונים, כן?), ולא זכו להתייחסות ראויה…
'קיפוח יחסי' (Relative deprivation) – להבדיל מ'קיפוח אוביקטיבי' – הוא הרגשה סובייקטיבית (אישית) של אדם, שנוצרת מתוך התייחסות לקבוצת התייחסות מסוימת. מונח זה נטבע על ידי הסוציולוג סמואל א' סטופר, במלחמת העולם השנייה. משמעו, שאנחנו מעצבים את הרשמים שלנו, לא בצורה גלובלית, אלא בצורה מקומית. אנחנו לא מציבים את עצמנו בהקשר הרחב ביותר האפשרי, אלא משווים את עצמנו עם אנשים 'שנמצאים אתנו בסירה אחת'. תחושת הקיפוח שלנו היא יחסית…
יום העצמאות הוא הזדמנות לעסוק מעט גם במלחמת שחרור קודמת שהייתה לעם ישראל – גיבוש והתייצבות ממלכת ישראל במחצית השנייה של המאה האחת עשרה לפני הספירה. לקחי הקרב בין דוד וגוליית הם פרק חובה באסטרטגיה צבאית, כי בקרב הזה ניצח דווקא החזק מבין השניים, והניצחון היה, בעצם, צפוי!
העובדה – שבשעה הגורלית שלא הייתה כמוה בחיי עם ישראל, מאז כישלון מרד בר כוכבא, עמדה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה, בולט בכל קנה מידה היסטורי – אינה מובנת מאליה. התלכדות אקראית כזו בין שעה גורלית לבין מנהיגות הראויה לגודל השעה, היא תזמון מיוחד במינו. מה שחשוב לא פחות הוא העובדה, שאל הרגע הגורלי – למאבק הקמתה של מדינה מתוך סערת המלחמה – בן גוריון הגיע במוכנות אישית מבוססת היטב, לאחר עשרות שנות הנהגה.
המקרא מצווה אותנו על כך שיש לאהוב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך. צו זה קשה לביצוע, בגלל שהמדובר במצווה שחלה על רגש האדם ולא על מוטיב רציונלי. בנוסף, האגו האישי בולם לא פעם את יישומו של צו זה. בדוקטרינה הבודהיסטית נוצר זרם שלם שעוסק בתחום אהבת הזולת ושחרורו מסבלו. אין המדובר רק ביחס למין האנושי, אלא על כלל היצורים החיים בטבע…
בדומה לחזון אפס הרוגים בתאונות דרכים, שהתווה קלאס טינגוואל, מנהל תחום הבטיחות ברשות התחבורה השוודית בסוף שנות ה- 90, מציע פרופ' בועז סנג'רו חזון המשנה את צורת ההסתכלות על מערכת המשפט הפלילי: כשם ש"אף אדם אינו צריך להיהרג או להיפצע באופן חמור במערכת התחבורה", אף אדם לא צריך להיות מורשע ולהיענש על לא עוול, "מפני שחיי אדם הם מעל הכל"…
