האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
זוהי ההקדמה שכתב האלוף במיל' גרשון הכהן לספרו של ד"ר עמיר בר אור. הספר מדגיש את הצלחת הדרג הפוליטי להתאים את מבנה הדרג הצבאי של היישוב למציאות משתנה, ואיך הצליח להשיג עליונות על הדרג הצבאי, כבר בראשית הקמת ארגון ההגנה ב- 1920…
ההבנה שאנו מתקדמים לעולם בו רובוטים יהרגו בני-אדם. זה לא חייב להיות דבר רע. אם אני חייב למות בתאונת דרכים, אני מעדיף שזו תבוצע על-ידי רובוט שטועה לעתים נדירות יותר מנהג אנושי. אבל אנו חייבים לוודא שהרובוטים הללו אכן בטוחים ויעילים לפני שנשחרר את המושכות מהידיים האנושיות.
בערוב ימיו הפך אבו מאזן לפירומן סדרתי: שבירת כלים מוחלטת עם ארצות הברית; הסנקציות הקשות על רצועת עזה, ש'שוברות גם את הכלים' עם המצרים; הנתק ההולך וגובר עם ישראל… מה, הוא השתגע? ממש לא! הכלי הזה – של גרירת המערכת לכאוס, כדי לשנות מציאות בעייתית – היה תמיד נשקו של החלש…
ספר ויקרא רובו ככולו עוסק בפולחן הדתי של הקורבנות, המתבצע במשכן / מקדש האל. עם ישראל חשב כי ריטואל זה הינו החשוב ביותר, ואילו המצוות המוסריות והחברתיות נדחקו לקרן זווית. לפי חשיבה מעוותת זו, היות והמדובר בבית האל, ובקורבנות המוקרבים לשמו, הרי שריטואל זה יגן על העם מפני פורענות פנימית או חיצונית…
מחקר חדש הראה, שאלגוריתמים משוכללים מסוגלים לנהל אסטרטגיות שמנצחות גידולים סרטניים במשחק שלהם בתוך הגוף. התוצאות היו מרשימות כל-כך, שהחוקרים פותחים בימים אלו במבדקים רחבים יותר, ומתכננים ליישם את האסטרטגיה האלגוריתמית גם לסוגים נוספים של סרטן…
פסיקה אחת של בג"ץ ניטרלה לחלוטין את ההתיישבות היהודית, פגעה בתכלית קיומה של הציונות, וחיסלה אותה כערך מעשי: בג"ץ קציר (בג"ץ קעדן)…
אחד הדיונים היותר מעניינים כיום במדינת ישראל עוסק בתפקידה של רוסיה בסוריה. במאמר זה אסביר בקצרה את מהות הקשר הרוסי איראני, ומדוע הסיכוי שהרוסים ירסנו את האיראנים לא קיים.
תגובת ישראל להרעלת המרגל הרוסי בבריטניה מהווה תזכורת טובה לכך שאנחנו חיים בעולם של ריאל פוליטיק (Realpolitik), שבו רוב המנהיגים המדיניים אינם פועלים רק לפי שיקולי מוסר ומצפון, אלא לפי הצרכים של מדינותיהם. בהתאם, הם נוקטים בצעדים שישרתו את ביטחון מדינותיהם, גם אם אלו עלולים שלא להתפרש היטב בעיני אחרים…
מה בין 'מנהיג' ל'מנהל'? מה עוד לא נאמר בסוגיה זו? הררי מילים נשפכו עליה, ולא הצליחו להבהיר, ולו מעט, מהעכירות המלווה את העיסוק בתופעה, ולא בכדי. ברוכים הבאים לאחד החוליים הגדולים של מקצוע הניהול: התופעה הזו מכונה: 'בולשיט עסקי' (buisiness bullshit) ו'ניהול שטויות' (bullshit management)…
'בולשיט עסקי' (buisiness bullshit) – והמונח הפחות נפוץ: 'ניהול שטויות' (bullshit management) – מתארים ארגונים שלוקים בהונאה עצמית ארגונית ובעשיית יתר, ושעיקר האנרגיה הארגונית שלהם מבוזבזת על אימוץ עולם מונחים ריק מתוכן, תוכנית הכשרה ניהולית יקרה בזמן ניהולי (ובכסף), וכל זה – כדי לשנות את הדרך שבה אנשים חושבים, מדברים ומתנהגים…
