'האליטה כמאפיה' אינה עלבון פוליטי אלא אבחנה סוציולוגית. היא מתארת מצב שבו אליטה חדלה להיות מנגנון של מצוינות והובלה, והופכת למנגנון של שימור עצמי. ההיסטוריה מלמדת כי אליטות שאינן מתחדשות, אינן שקופות ואינן נושאות באחריות, מוחלפות בסופו של דבר, לעתים באבחה דמוקרטית, ולעתים תוך משבר עמוק.
הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".
המאבק הפמיניסטי במערב היה אחד ההישגים המרשימים של המאה ה-20. דורות של נשים עמלו, הפגינו והקריבו כדי לזכות בזכות הצבעה, בחופש עיסוק ובבעלות מלאה על גופן וחייהן. אך כיום, הגלגל מתהפך, וההישגים שנחשבו למובנים מאליהם הולכים ונמוגים...
כאשר הנשיא טראמפ מסביר, או אף מנסה להבטיח, שאין לישראל מה לדאוג ממטוסים מתקדמים, המופעלים בידי תורכיה, הוא מתעלם ממגבלות השליטה המעצמתית של ארה"ב כפי שמתבטאות בסדר העולמי החדש. בטווח הזמן המיידי, נקודות החיכוך הפוטנציאליות בין תורכיה לישראל מצויות במרחבי סוריה, ובמרחבי רצועת עזה. אולם העוינות של משטר ארדואן לישראל, עלולה להתפתח למרחבי חיכוך נוספים.
לאחרונה הוציא סנ"ץ בדימוס אשר בן ארצי מנכ"ל חברת IPSC למודיעין ולסייבר, דו"ח שבו הוא קובע חד משמעית, כי לקבוצת ההאקרים שתחת אחריותו של הארגון האיראני "חנדלה" Handalla – שפרצו, לטלפונים של נפתלי בנט וצחי ברוורמן – יש סיוע מתוך מדינת ישראל, ולא מדובר בסייען בודד, אלא במספר סייענים.
הצלחת המודל האירופי – של השתלטות איסלאמית על מדינות שלמות – מהדהד כבר כמה שנים במגזר הערבי בישראל, ותורת הלחימה הנגזרת ממנו נלמדת היטב. את פירותיה ראינו עתה בפעולות התגמול של הבדואים מטרבין אל סנע בבאר שבע, ביישוב 'גבעות בר' ובקיבוצי הסביבה: שריפת מכוניות וגרימת נזק רב, בעקבות פעילות משטרתית...
אם אתם מאלה שעובדים על אחרים, זה בסדר שתריבו ותפעלו למען וועדת החקירה המתאימה להשגת מטרותיכם. אבל, אם אתם מאלה שמחכים למעשה הקסם שיוציא את האמת לאור, טלו קורה מבין עיניכם. זה ממש לא הולך לקרות...
העיוורון ביחס לפוטנציאל האיום של כוחות החמאס בעזה - שבו לקתה המערכת הביטחונית במהלך התקופה שקדמה לבוקר שבעה באוקטובר - יכול להסביר כיצד התרעה מצרית, אם אכן נשלחה והתקבלה, לא הצליחה לחולל במערכת הישראלית הערכות וכוננות מתאימה. לסוגיה זו תידרש במלוא עומקה וועדת החקירה, שהגיעה השעה שתתחיל בעבודתה.
'מסע ציד' כנגד אדם משמעו, שמוצבת מטרה על ראשו של אדם מסוים: חוקרים אינם נשלחים לחקור עבירה מסוימת, אלא כדי למצוא ראיות, לפברק אותן ולהטותן באופן שיביאו להרשיע אדם בכל מחיר, בכל עבירה שהיא, כדי לסלקו מן הדרך...
