שקיעתה של אליטה בערבו של יום, אינה מעלימה את בניה, אלא מפזרת אותם בין הגירה, התנגדות והיטמעות. לתוך החלל שייווצר תיכנס קבוצה חדשה שכבר הבשילה להחליפם, שתגדיר מחדש את פני החברה הישראלית.
ללא חובת זיהוי ופיקוח, היכולת של המדינה להגן על תהליכי קבלת ההחלטות שלה מפני מניפולציות חיצוניות אינה קיימת. לכן, אימוץ גרסה ישראלית לחוק הסוכן הזר היא צעד הכרחי להגנת הריבונות.
לאחרונה התקשר אליי מאזין לנזוף בי. הוא השיג קוראן בעברית, ולא מופיע בו שום דבר מהדברים האיומים שאני כותב על האיסלאם. להיפך. כולו אהבת אדם ואחווה בין עמים. כבר הבנתם למה?
בעוד שבשיח הציבורי המחאה מוצגת כדרישה לשינוי, מבחינה מוסדית יש תמריץ להמשך המשבר. ככל שהמשבר נמשך, כך גוברת הזרמת הכספים. תעשייה זו מתוחזקת לא רק על ידי אידאולוגיה אלא גם על ידי מנגנוני רווח. המחאה הופכת מ'כלי' ל'מוצר'. הקמפיינים מיוצרים כדי להצדיק גיוס תרומות נוסף ולשמר את מעגל המועסקים, ולאו דווקא כדי להשיג הכרעה פוליטית.
בעבר התרגשתי כשהאסטרטגים המעולים של המחאה שגו שוב ושוב (והם באמת הטובים בישראל). היום העיוורון ברור לי כי 'אין ארוחות חינם': מי שמערב פוליטיקה במקצוענות אסטרטגית, מכניס שיקולים זרים לתהליכי קבלת החלטות שלו. התוצאה? המחאה שוב יורה לעצמה ברגל.
הידיעה על מכירת חברת צים לחברה הגרמנית הפאג-לויד, מעוררת דאגה לעצמאות התובלה הימית לישראל בשעת חירום. אמנם מבטיחים כי חלק מהמניות יישארו בשליטת חברה ישראלית, אולם אין בכך כדי להבטיח כי בשעת חירום תהיה בידי מדינת ישראל עצמאות מספיקה בכמות הספינות הנדרשת, למילוי כל צורכי התספוקת הימית של מדינת ישראל.
מאמר זה עוסק בהבדל שבין הגיונו האסטרטגי של הנשיא טראמפ - המתנהל מול איראן בשיקולי ניהול סיכונים בגידור סיכונים - לבין מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל, הנדרש להתנהלות בהגיון של קבלת החלטות בתנאיי אי וודאות.
האירוע המכונן אינו זיכרון קפוא, אלא צו קטגורי שמחייב את המאמין לעצב את עולמו מחדש לאור ההתגלות שנחשפה בו. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על תפיסתם של אירועים מכוננים כצווי דתי, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
