תקציר: "לי יש שני כוכבים על כתפיי, ולו יש שלושה. כיצד אוכל להתווכח עימו?" כך אמר גנרל לֶבָּא הצרפתי ערב מלחמת העולם הראשונה, בהתייחסו לחילוקי הדעות בינו לבין מפקדו, ראש המטה הכללי של צרפת גנרל ז'וזף ז'ופר… עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, טפחה המציאות על פניו של המטה הכללי של צרפת, והמדינה נחלצה אך בקושי מתבוסה צורבת כבר בחודש השני למלחמה…

עודכן ב- 5 בספטמבר 2025

האלוף אמיר אבולעפיה (ראו תמונה משמאל) שימש ראש אגף התכנון, מפקד עוצבת הפלדה, ראש חטיבת התכנון באגף התכנון, מפקד עוצבת עידן ומפקד חטיבת הנח"ל.

מאמר על בסיס העבודה ראה אור גם ב'מערכות'. להורדת המאמר ב'מערכות' לחץ כאן: האומץ להביע דעה בצה"ל - אמיר אבולעפיה.

*  *  *

הערת העורך:

הטיפשות והיעדר החופש להביע דעה טבוע עמוק בדנ"א של מערכות ביורוקרטיות בסטגנציה. אחרי אל"ם במיל' חזי נחמה שהושתק - לאחר שמתח ביקורת - הגיע שעתו של תת-אלוף (במיל') גיא חזות (ראו המאמר למה).

כל מי שעיניו בראשו מבין ש'מרכבות גדעון' 1 נכשל, כי החמאס חכם יותר, וליניארי הרבה פחות ממקבלי ההחלטות שלנו. חזות - כמו נחמה - העז (אולי כי הם במיל') ומתח ביקורת. הוא ננזף...

אלה שפיקוד צה"ל זקוק להם כאוויר לנשימה כדי להשתנות ננזפים. תחשבו לבד את מי מקדמים. עצוב...

עבודתו של האלוף אמיר אבולעפיה היא אחת העבודות הישירות והחשובות שנעשתה בתחילת העשור הקודם במכללה לביטחון לאומי, צה"ל

היא נכתבה אז בברכת הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, ועוסקת בתרבות הארגונית של ארגון צבאי, בהיבט של מידת האומץ להביע דעה עצמאית בארגון:

"לי יש שני כוכבים על כתפיי, ולו יש שלושה. כיצד אוכל להתווכח עימו?" כך אמר גנרל לֶבָּא הצרפתי ערב מלחמת העולם הראשונה, בהתייחסו לחילוקי הדעות בינו לבין מפקדו, ראש המטה הכללי של צרפת גנרל ז'וזף ז'ופר. ז'ופר וחלק ניכר ממטהו דבקו ב"תוכנית 17 ", שהנחת היסוד שלה הייתה שאם תפרוץ מלחמה עם גרמניה, יש לנקוט גישה התקפית בכל תנאי ובכל מחיר, אף שהתנאים הגיאו-אסטרטגיים חייבו גישה הגנתית דווקא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, טפחה המציאות על פניו של המטה הכללי של צרפת, והמדינה נחלצה אך בקושי מתבוסה צורבת כבר בחודש השני למלחמה.

בניגוד לגנרל לֶבָּא הצרפתי, הגנרל הגרמני היינץ וילהלם גודריאן (ראו תמונה למטה), מההוגים המרכזיים של תורת השריון הגרמנית ושל טקטיקת הבליצקריג במלחמת העולם השנייה, לא היסס להשמיע את דעותיו החריגות. אולם אף על פי שהוא הרבה להתעמת עם הממונים עליו ואף חרג במקרים רבים מהפקודות שקיבל בקרב, הוא הצליח להתקדם בממסד הצבאי (לעומת זאת היטלר הדיח אותו פעמיים בשל סירובו למלא פקודות שנראו לו שגויות; וגם מנע ממנו את שרביט הפילדמרשל, למרות שלא היה ראוי ממנו לכך!).

גנרל לֶבָּא הוא הדוגמה האופיינית, ואילו גנרל גודריאן הוא החריג. קצינים כפופים נמנעים בדרך כלל להביע עמדות שסותרות את עמדות הממונים עליהם. בהיעדר הגדרה רשמית לתופעה הזאת של היעדר אומץ להביע דעה בארגון, אני מציע הגדרה משלי:

הימנעות עובדים (או קצינים כשמדובר בצבא) מלהציג מידע או דעות שלהערכתם אינם עולים בקנה אחד עם עמדות של בכירים בארגון. התופעה ההפוכה היא האומץ להביע דעה עצמאית בארגון. מי שנוהגים כך מעמידים את מחויבותם המקצועית והאזרחית מעל לאינטרסים האישיים שלהם.

הכותב שואל לטעמי שאלה רטורית, האם בצה"ל אנו סובלים מבעיה של היעדר אומץ להביע דעה המנוגדת לזו של הבכירים? הוא מצטט את טענת עפר שלח ויואב לימור, שהתופעה הזאת הייתה אחת הבעיות שפגעו בעבודת המטה הכללי במלחמת לבנון השנייה. גם מחירה וב'מלחמת חרבות ברזל' ובשנים שלפניה כבר גלוי לעין...

הגבלת 'האומץ להביע דעה' היא למעשה מניעת ידע חיוני מהעומד בראש הארגון וכתוצאה מכך פוגעת באופן ישיר באיכות קבלת ההחלטות

עידודו של 'האומץ להביע דעה' הוא קריטי לארגון, מאחר שהגבלתו מונעת ממנו ידע חיוני בזמן אמת. ידע חיוני זה הוא חלק מהידע המכונה "ידע סמוי" ('Tacit nowledge').

רזי ויחזקאלי (2007, עמ' 250-249) מגדירים  'ידע סמוי' כ'מומחיות אינטואיטיבית' של עובדים, המוגדרת גם כ'ידע חבוי', 'ידע  א-פורמאלי', 'ידע נסתר' וכדומה. זהו ידע המאפיין גישות ניהוליות הנסמכות על פילוסופיה, שמקורה בעיקר במזרח הרחוק. הוא סובייקטיבי וקשה להגדרה, שאינו ניתן לביטוי במילים ובמשפטים והוא נובע מדמיון ומאינטואיציה. על כן, לא תמיד מודעים לו או יודעים לנסחו. הוא כולל מיומנויות קוגניטיביות וטכניות של בעלי תפקידים; מודלים חשיבתיים; אמונות ונקודות מבט והסתכלות הקשים להגדרה ולהכללה תחת מבנה אחיד. אך מעל לכל, הוא מהווה תוצר של אינטראקציה בין עובדים ברמות השונות של הארגון ושל ארגונים אחרים, ובין ההתרחשויות השונות ש'בסביבה הארגונית'.

"הידע הסמוי" חמקמק וקשה ל"לכידה" הרבה יותר מ"הידע הגלוי". מחקרים העלו כי הוא תופס לפחות 75% מסך ה'ידע' הנדרש לארגון, ולא פחות מ- 48% מסך הידע הזה מצוי במוחם של העובדים. כלומר, מרכיב משמעותי של ידע הדרוש לארגון אמור להיווצר באמצעות 'שיתוף פעולה' בין-אישי ובין-ארגוני, ומכאן החשיבות הרבה בעידוד פעילויות משותפות. 'ידע' זה זורם במסדרונות הארגון, בפינות העישון, בארוחות הצהריים, בהכשרות החיצוניות ובעבודה המשותפת במסגרות כמו צוותי שיפור, ועדות ארגוניות ובין-ארגוניות. הוא עובר מפה לאוזן ומשם לראשיהם של אנשים בארגונים, ללא כל תיעוד במערכות הממוחשבות, בשלב שלפני חשיפתו (שם).

'האומץ להביע דעה' בארגון אמור להביא לידי ביטוי, בין היתר, סוג מסוים של "ידע סמוי" – הבנה של כפיפים באשר לטעויות שהפיקוד שמעליהם מבצע או מבקש לבצע. ככאלה, ניתן לדמות אותם לצופים שהוצבו על תורן הספינה בערפל, ושבידם להתריע, מבעוד מועד, על סכנה מתקרבת.

"התוצאות הבלתי צפויות של מעשינו"

'האומץ להביע דעה' בארגון מקהה את פגיעתה של תופעת "התוצאות הבלתי צפויות והלא מתוכננות של מעשינו".

אם כך, "הידע הסמוי" – המגיע לארגון באמצעות מה שכינינו 'האומץ להביע דעה' בארגון של כפיפיו – חיוני כל כך משום שיש בו, בין היתר, כדי להזהיר את קברניטי הארגון, מפני תוצאה הפוכה לזו שקיוו לה.

את התופעה הזו – של התממשות תהליכים שלא נצפו ושלא תוכננו – ניתן לאתר בספרות המקצועית במספר שמות: חוק התוצאות הבלתי חזויות ("The Law of  Unanticipated   Consequences") או "הבלתי צפויות ("Unforeseen") או "הבלתי מכוונות ("Unintended"). המושגים הללו ומושגים דומים נוספים כמו: "הפתעה" ("Surprise") ו"אי וודאות" ("Uncertainty") נגזרים מתחומי ידע שונים, מתורות (דיסציפלינות) שונות ומזוויות מבט שונות. הם ממוקמים בתחומי ההנדסה, הכלכלה, הניהול ועוד (יחזקאלי ורזי, 2009).

שמות ניתנים לתופעה אף בתקשורת. כך לדוגמה, כינה הפובליציסט, סבר פלוצקר, גרסה מסוימת של התופעה בשם: "חוק התוצאות ההפוכות":

כאשר ממשל מחליט לבצע מהלך גדול, אבל לא מביא בחשבון את כל המרכיבים ואת כל 

ההשלכות, התוצאה, בדרך כלל, הפוכה מכוונת המכוון.

(יחזקאלי ורזי, 2009)

בספרו  של  יחזקאל דרור, שהיה חבר בוועדת וינוגרד, "מדינאות מדינית-ביטחונית למדינת ישראל" , מעלה דרור מספר דוגמאות לכך שמנהיגים לא חושבים על השלכות החלטותיהם, ובכך, מובילים את  מדינת ישראל למלכודים היסטוריים. דוגמה מספרו של יחזקאל, היא היעדר מדינאות מרחיקת ראות בנוגע לשטחי יהודה ושומרון שנכבשו במלחמת ששת הימים, שהביא, במידה מסוימת, אף להיפוך תוצאות הניצחון הצבאי המרשים, לכדי חיסרון אסטרטגי (דרור, 2009, עמ' 56-55): 

הבולטים בטיעוניו הם:

• בשנים הראשונות אחרי המלחמה – אי שימוש בשטחים הכבושים כקלפי מיקוח, תוך הצעה להחזירם תמורת הסכמי שלום מזרח-תיכוניים מלאים והסדרי פירוז, שיש בהם משום ערבות לביטחונה של ישראל.
• במדיניות ההתיישבות ביהודה ושומרון – אי-הימנעות מהקמת ישובים מחוץ לשטחים מתוחמים ומוגבלים, אשר פנויים מאוכלוסיה פלשתינית רבה, גובלים עם ישראל, ובעלי משמעות ערכית או ביטחונית רבה מאוד, שברור מראש שלא יוחזרו לשום גורם פלשתיני.
• ויתור בצורה נמהרת על "האופציה הירדנית" במתכונת זו או אחרת.
• אי-ניצול שנות הכיבוש הארוכות לצרכי הכנת תשתית חברתית וכלכלית לשלום עתידי, כגון פיתוח משקי אשר ייתן למרבית האוכלוסייה פרנסה מכובדת ונכסים החשובים להם.
• אי-מתן משקל רב להשלכות הדמוגרפיות והפוליטיות של מתן אזרחות ישראלית מלאה לתושבים הערביים של מזרח ירושלים, סיפוח שכונות והרחבת תחומי העיר בצורה המוסיפה בעיות.
• העדר הבנה שיש לעצב מדינאות המביאה בחשבון שבמוקדם או במאוחר ישראל תצא ממרבית השטחים ותרצה תמורה מדינית-ביטחונית משמעותית ברמה כלל-מזרח-תיכונית.

רזי ויחזקאלי (בדפוס) מציינים בספרם החדש, כי בכל מקום שבו "נפגעים" ארגונים מתסמונת "התוצאות הבלתי צפויות והלא מתוכננות", נוכל למצוא גם התרעות רבות מצד עובדים ו/או אינפורמציה אחרת המועברת בארגון או מגיעה מהסביבה המשימתית שלו. תמיד יימצאו גורמים בארגון ובסביבה המשימתית שלו "על סף הכאוס" (ראה בהרחבה בהמשך) ויתריעו כי מה שנראה בבירור מחרטום הספינה אינו תואם לתמונה הוורודה המצטיירת בחדר הפיקוד, אולם, למרות שהקולות הללו, השונים מן הקולות שמאפיינים את הגישה המרכזית בארגון, נשמעים בגלוי, פועל הארגון על מנת לסכל אותם. אזהרות אלה סופן להתמסמס, והן לא יצליחו להטות את הארגון מדרכו הבעייתית.

רזי ויחזקאלי (בדפוס) מביאים לכך מספר דוגמאות מתחומי עיסוק שונים, הן לקיום 'האומץ להביע דעה' בארגון והן להיעדרו:

• במלחמת העולם הראשונה החליטה גרמניה הקיסרית לחדש את לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת ב-1916, שהביאה לכניסתה של ארצות הברית למלחמה ולכניעת גרמניה. ההחלטה נתקבלה למרות מאמצים אדירים לסבלה של רבים שהתנגדו להחלטה, ובראשם הקנצלר הגרמני, בתמאן-הולווג, לסכלה (טוכמן, 1986, עמ' 33-32).
• ה"דוצ'ה" האיטלקי, בניטו מוסוליני, התעלם מדברי האזהרה של הממסד השמרני ושל המרשל פייטרו באדוליו, שהתנגד ל"ברית הפלדה" שכרת מוסוליני עם גרמניה הנאצית, והיה פסימי בדבר סיכויי הברית במלחמת עולם, ובדבר הצלחתה של איטליה בכל מלחמה שהיא באירופה. בדצמבר 1940 הוא אף התפטר מכל תפקידיו בעקבות התצוגה המחפירה של צבא איטליה במלחמתו עם יוון. מתנגד נוסף למוסוליני היה המלך ויטוריו עימנואלה השני, שניסה לעכב ככל יכולתו את כניסתה של איטליה למלחמה. אפילו חתנו של מוסוליני ושר החוץ שלו, גליאצו צ'יאנו, טען שאם מוסוליני ייכנס למלחמה, הוא "עלול להמיט חורבן על המדינה, חורבן על הפאשיזם, וחורבן על הדוצ'ה עצמו". ואמנם, פלישת איטליה ליוון ב-28 באוקטובר 1940 התגלתה חיש מהר כאסון צבאי, הראשון בשרשרת אסונות שידעה איטליה עד תום מלחמת העולם השנייה, אשר נטל מאיטליה את עצמאותה, הפך אותה לגרורה של גרמניה ולאחר מכן לכבושה על ידה עד סוף המלחמה.
• דוגמה אחרת היא הטעות הרוסית בפענוח הכוונות המלחמתיות הגרמניות, ערב "מבצע ברברוסה", ביוני 1941. למרות שהתכניות הגרמניות לפלישה לרוסיה ב"מבצע ברברוסה" הוסוו על ידי מערכת הטעייה נרחבת, לא ניתן היה להסתיר לצמיתות את התנועה המשולבת של שלושה מיליון חיילים וציודם אל עמדות הקרב שלהם. שפע של מידע מודיעיני זרם מאוהדים קומוניסטיים בצד הגרמני של הגבול, אשר נכנסו לשטח ברית המועצות והעבירו ידיעות על כוונותיה של גרמניה. לפחות 84 התראות הגיעו למוסקבה, אך ראו בהן, בהוראתו של סטאלין, פרובוקציה מכוונת או הטעיה שהפיצו הבריטים בניסיון לערב את ברית המועצות במלחמה. בדיון במדור המלחמה של הוועד המרכזי, ב- 21 במאי 1941 נעצר גנרל פרוסקורוב, ראש המודיעין הסובייטי לאחר שהתווכח אישית עם סטאלין. הוא הוצא להורג בירייה (אוברי, 2006, עמ' 102-101). מחליפו, גנרל גוליקוב היה זהיר יותר, כשהמידע המדויק על כוונותיהם האמיתיות של הגרמנים "נמהל"  בפרשנות מרגיעה (גורודצקי, 1999, ע' 76).
• דוגמא מאזורנו היא מדיניות ישראל בעזה. הטענה היא כי מדיניות ישראל  סייעה להתפשטות חמא"ס על חשבון פת"ח.  לא חסרו מתריעים בשטח בקרב בעלי התפקידים הישראלים למדיניות זו, שנראתה אז הגיונית, וכיום – מופרכת לחלוטין, אך אזהרותיהם נפלו על אוזניים ערלות.

קצין בכיר, שהתריע בשלב מוקדם על סכנת הארגונים האסלאמיים היה תת אלוף שייקה ארז שכתב:

"פעילותן של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות, הגלויה והחשאית... תימשך ביתר שאת וביתר תחכום; העלמת עין שלנו או גישה סלחנית כלפי פעילותן של קבוצות אסלאמיות קיצוניות עלולה בעתיד להיות בעוכרינו. אי התמודדות תתפרש כחולשה, והקנאים הדתיים ישתלטו על הרחוב."

                                                                                                                                    (שם)

• הרשות לניירות ערך בארצות הברית (ה-SEC) הודתה כי לא חסרו "אותות" התרעה אודות אופי פעילותו של ברנרד מאדוף; וכי היא החמיצה הזדמנויות חוזרות ונשנות לחשוף את "הונאת הענק". כבר לפני תשע שנים קיבלה הרשות תלונות אמינות בנוגע להתנהלות הפיננסית של מאדוף, אולם, תלונות אלה סווגו מסיבות שונות כ"רעשים", ועל כן, לא טופלו באפקטיביות.  

המקרים הללו מלמדים, כי לא די ב'אומץ להביע דעה' בארגון, על מנת שהאזהרות תיקלטנה באוזני הקברניטים. הארגון מחויב לקיים פתיחות המהולה בנכונות לבדוק לעומק אזהרות כאלה, מתוך הבנה, שתופעת התוצאות הבלתי צפויות והלא מתוכננות הינה תופעה רווחת במציאות דינאמית המשתנה במהירות.

סיכום
הזאת לתופעה .מפקדיהם על לחלוק אומץ אין ל"בצה רבים לקצינים
יעיל ופחות טוב פחות צבא :הרסנית אחת ותוצאה רבות סיבות יש
.כראוי משימותיו את לבצע שיתקשה
כדי הזה במאמר שנמנו והמבניות הארגוניות הסיבות שלל מבין
הבאות: הסיבות שלוש בולטות התופעה מקור את להסביר
אישית התקפה במחלוקת לראות רבים מפקדים של 1. נטייתם
להם. אישית התנגדות בעיניהם היא לדעתם התנגדות עליהם.
והגעה שיח מעודדים ואינם כטקס מתנהלים מדי רבים 2. דיונים
משותפות. לתובנות
העצמי, ביטחונו מידת הבכיר, המפקד של הפיקודי 3. הסגנון
הקצינים על ישיר באופן משפיעים אלה וניסיונו. המקצועי רקעו
עמדותיהם. את להביע בבואם הכפופים
את לעודד רק לא חייב נאמנה מלאכתו את לעשות שרוצה מפקד
לדעות נחשף שהוא לוודא עליו אלא ,דעתם את להביע פקודיו
זאת כל פיקודו. תחת ולמתרחש שלו ביחידה הרווחות האמיתיות
פורמליים. ולא פורמליים - יעילים מנגנונים יצירת באמצעות
איזונים על שמירה לשם הארגון של האינטרס הוא הדעות מגוון
יצירתיים פתרונות ומציאת מקונספציות הימנעות נכונים,
ם. ויעיל

[לחצו על התמונה למטה כדי להיכנס לעבודה]

[לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'החופש להביע דעה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'ידע'
• אוסף המאמרים על קוד הנאמנות.
• הרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים'.
• אוסף המאמרים על 'החופש להביע דעה'.
• הרחבת המושג: 'יצירת ידע'.
• הרחבה על ידע גלוי, ידע סמוי ומה שביניהם.
• הרחבה על סביבה ארגונית / סביבה מערכתית, הסביבה שבה הארגון פועל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ידע, ייצור ידע, 12/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2021), ידע גלוי, ידע סמוי ומה שביניהם, ייצור ידע, 2/1/21.
• פנחס יחזקאלי (2018), סביבה ארגונית / סביבה מערכתית, הסביבה שבה הארגון פועל, ייצור ידע, 4/6/18.