פנחס יחזקאלי: מניצחון להסדרה ולנסיגה, הגלגול האידאולוגי של 'אסטרטגיית היציאה'

תקציר: המושג שנולד כדי למנוע דשדוש במלחמה, הפך את היציאה מהמלחמה לחזות הכל. הפחד מ'שקיעה בבוץ' הפך לגדול כל כך, עד שהדרישה ל'יציאה בטוחה' מונעת את עצם הפעולה הנדרשת כדי להשיג את המטרה. היא מדגישה את השימוש במושג ככלי לבלימה ולהימנעות מסיכון, ולא ככלי לתכנון הניצחון.

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על 'אסטרטגיית יציאה' והשימוש השגוי בו. למאמרים האחרים:

1. פנחס יחזקאלי: טיפשות ושמה אסטרטגיית יציאה ממשבר הקורונה.
2. גרשון הכהן: אם הייתה הכרעה מקצועית בדילמות אסטרטגיות, לא היינו נזקקים למנהיגים!

*  *  *

ב- 2 במרץ 2026, התכנסו חברי ועדת החוץ והביטחון לקבלת סקירה ביטחונית חסויה על המלחמה, והאופוזיציה התמקדה במה? בניצחון? בדרכים להשגתו? ממש לא. היא התמקדה ב"אסטרטגית היציאה" מהמלחמה כמובן. ברוכים הבאים לעולם הטירלול הווקיסטי.

המושג "אסטרטגיית יציאה" נולד לאחר השקיעה בבוץ של מלחמת וייטנאם, וזאת, כדי לבלום את הנטייה של פוליטיקאים להגדיר יעדים עמומים כדי שלא יואשמו בכישלון המבצעים הצבאיים. בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, תחת "דוקטרינת פאוול", הוא גם הפך לכלי מקצועי לניהול סיכונים.

בעידן הווק עבר המושג מניפולציה סמנטית עמוקה

. כיוון שבעולמם המטורלל של הפרוגרסיביים אין ניצחון – וכל הכרעה צבאית היא עוולה מוסרית או אשליה – הוסט הדגש מ"איך מנצחים" ל"איך מסיימים". הטמטום ברור: כשהדיפלומטיה נכשלת פונים לשימוש בכוח, כדי להשיג הכרעה. אבל, אם אין הכרעה צבאית, מה הטעם להילחם?

כך הופכת 'אסטרטגיית היציאה' למטרה המרכזית של המבצע עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה, וכך הפך המושג בעולם הווק, למנגנון לריסון עצמי:

• הדרישה ל"תאריך תפוגה" או ל"אופק מדיני" כתנאי לפעולה צבאית, משדרת לאויב שכל שעליו לעשות הוא להחזיק מעמד, עד ש'השעון הביולוגי של הדמוקרטיה' יעצור.
• המניפולציה הופכת כל יוזמה התקפית ל'מלכודת', ומשתקת את הרצון להילחם.
• והניצחון ה'רעיל' מוחלף בפרוצדורה: בניהול טכנוקרטי של נסיגה מסודרת.

כך, מושג שנולד כדי למנוע דשדוש במלחמה, הפך את היציאה מהמלחמה לחזות הכל. הפחד מ"בוץ" או "שקיעה" (המערה החשוכה) הפך לגדול כל כך, עד שהדרישה ל"יציאה בטוחה" מונעת את עצם הפעולה הנדרשת כדי להשיג את המטרה. היא מדגישה את השימוש במושג ככלי לבלימה והימנעות מסיכון, ולא ככלי לתכנון הניצחון.

ממשל טראמפ כבר טיהר את צבאו מהווק. אצלנו הוא ממשיך להרעיל את הצבא, הפוליטיקה והמינהל הציבורי. מתי כבר נזכה גם אנחנו להיפטר ממנו? אחרי הבחירות?

נספח 1: אז טראמפ נלחם באיראן רק כי הם דחו את הצעתו להפסקת אש? אתם קונים?

ב- 1 במרץ 2026 פרסם נחום ברנע את המאמר הזה, שככל שעובר הזמן יהפוך לאחד מאוסף סיפורי המדע הבדיוני של ערוצי הליבה שלנו: הוא מספר לנו, להבנתי, כי ההתקפה על איראן מאוד לא פופולרית בארצות-הברית, לא אצל מתנגדיו של טראמפ ולא אצל תומכיו המובהקים. עד הימים האחרונים היא לא היתה כלל על סדר-היום. בניגוד לישראלים הטפשים שנכנסו למלחמה בלי 'אסטרטגיית יציאה', האמריקנים תכננו 'אסטרטגיית יציאה' כזו אחרי מלחמה של 5-4 ימים, והציעו לאיראנים הפסקת אש, אבל האיראנים סרבו… המסקנה: ברנע מציע לכולם להנמיך ציפיות…

תגזרו, תשמרו, ותפתחו פעם בשבוע כדי לראות איך ההיסט של פער הרלוונטיות מהמציאות, של פרשנינו העצובים, גדל עוד ועוד…

נספח 1: מילת הקסם: "הסדרה"… איך נתנו את ביטחוננו בידי האנשים הללו?

הנה מומחה לענייני לבנון: "מספיק למרוח את כולם. אסור לנו להסתבך קרקעית בלבנון. צריך להגיע להסדרה עם ממשלת לבנון, שאנחנו נסייע בידה לטפל"…

פלא שמכר את מניותיו ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה? ואין אף אחד שישאל אותו, מה קרה להסדרה המדינית בהסכם הגז, כמו להסכם השלום מ- 1983 עם לבנון?

נספח 2: אהוד ברק מסביר לנו למה 'ניצחון' זה רמאות, וצריך 'אסטרטגיית יציאה'

"… מלחמה יזומה מתחילה בהישג מזהיר, העמקת נזקים מרשימה, אחר כך שלב הדשדוש… ואם לא יודעים לצאת ממנו ולחתוך בזמן ('אסטרטגיית יציאה, פ"י) הוא נגמר במשא ומתן בתנאים נחותים ממה שהיו לפני שהכל התחיל…".

משמע, לפי גרסת ברק, לא היו מלחמות שהתחילו בהפתעה והסתיימו בניצחון התוקף, כמו: מלחמת ששת הימים (1967), מלחמת יפן-רוסיה (1904) מלחמת שבע השנים של פרידריך הגדול (1756) ועוד…

עצוב לחשוב, איך הפקרנו את צווארנו שנים רבות כל כך בידי האנשים הללו!

נספח 3: פרופ' אבי שגיא: "מה לנצח, מה פתאום לנצח? אין לגיטימציה לצאת למלחמה כדי לנצח!" כשהפוליטיקה השתלטה על הצבא

פרופ' אבי שגיא לועג לרמטכ"ל לשעבר מופז, ש"התחנן" להכניס את 'ערך הניצחון' לקוד האתי: "אם תסתכלו פעם בקוד הזה, מי שמכם ששרת בצבא וקיבל את זה – (למה, בסביבתו של שגיא לא משרתים בצבא? רק כותבים לו קודים אתיים?) – (כתוב שם) "דבקות במשימה וניצחון". אבל, "הניצחון ששם… זה לא ניצחון על האויב אלא ניצחון הרוח על דבקות במשימה".

אז שגיא עבד על מופז. איזה יופי. אבל למה הרמטכ"ל לא מסוגל לקבוע בעצמו את הסטנדרטים שהוא מבקש מחייליו לאמץ, ולמה לוקחים אנשים מאקדמיה חולה, שמייצגים 5% מהעם (שחלקים גדולים בהם משתמטים) כדי לקבוע סטנדרטים ל'צבא העם'?

ואגב, עוד הברקה אתית של שגיא מעולם הרפואה, שהיא נחלתם של רופאים רבים מידי: התעדוף בטיפול היא תמיד לפי חומרת הפציעה, ואין זה משנה אם מדובר בחייל צה"ל או במחבל!

המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: אתיקה באתר 'ייצור ידע'.

[לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבה בנושא הצלחה וכישלון.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• אוסף המאמרים על תכנון לסוגיו.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, ווק – WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), תכנון לסוגיו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 12/9/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.